השפעת רעייה על עושר והרכב מיני צמחים עשבוניים בישראל – שיפור או דיכוי?

ניב דה מלאך, המחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות, האוניברסיטה העברית בירושלים. nivdemalach@gmail.com
הילה סגרה, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, הטכניון. hilasegre@gmail.com 

מאמר זה מסכם תוצאות מחקרים שבחנו את השפעת רעייה על עושר המינים העשבוני בישראל. המחקרים נערכו בגליל, בגולן, בכרמל, בשפלת יהודה ובנגב וכללו השפעות של רעיית בקר ורעיית צאן. התוצאות  מראות שהגורם החשוב ביותר בקביעת התגובה של מין הצמח לרעייה הוא הגובה שלו. רעייה מעלה את השכיחות היחסית של מינים נמוכים כולל גיאופיטים ומינים חד-שנתיים (בעיקר קטניות, מצליבים, ומורכבים), ומורידה את השכיחות היחסית של מינים גבוהים. רעייה מגדילה, במרבית המקרים, את עושר המינים באמצעות מניעת דחיקה תחרותית של מינים נמוכים, ומכאן שרעייה יכולה לשמש ככלי ממשק חשוב לשמירה על מגוון ביולוגי גבוה של צמחים בישראל. למרות זאת, בתנאים מסויימים כמו מפנים דרומיים, הרעייה אינה מעלה את מגוון המינים ובמקומות מסוימים כמו במכלאות ושקתות, הרעייה מביאה להשתלטות של מינים רודראליים ומקטינה בכך את עושר המינים. לכן חשוב להתחשב בתנאי בית הגידול כשקובעים מדיניות ממשק ולהתאים את עצמת ואופי הרעייה ולחציה לתנאים המקומיים.


הקדמה

כמעט כל השטחים בישראל שאינם מעובדים או מיושבים נמצאים תחת רעייה של בקר או צאן כולל שמורות טבע, שטחי אש ויערות נטועים (זליגמן וחובריו, 2016). בעוד שרעייה מאפיינת את אזורנו מזה אלפי שנים, עוצמת הרעייה ואופי הרעייה משתנים לאורך השנים (Seligman and Perevolotsky, 1998). לרעייה שתי השפעות עיקריות: הראשונה והברורה היא אכילה של הצומח והקטנת הביומסה הצמחית. השנייה, המורכבת יותר, היא השפעה על הנוטריינטים בקרקע שעליה נרחיב בהמשך. המאמר מתחיל בהסבר קצר על רעייה בהקשר לתיאוריה האקולוגית אך רובו כולל סקירה של מחקרי הרעייה שהתבצעו בישראל והתמקדו בהשפעות של רעייה על הרכב החברה ועושר מינים של הצמחים העשבוניים. מידע מקיף יותר (השוואות בין ממשקי רעייה שונים, השפעה על צומח מעוצה ועוד הרחבות נוספות) נמצא בספר המרעה החדש הזמין באינטרנט (זליגמן וחובריו, 2016). 

רקע

איור 2 - המודל של מלצ'ונס: השפעת עוצמת הרעייה על עושר המינים באזורים צחיחים/דלי נוטריינטים מול אזורים גשומים/עתירי נוטריינטים

איור 1. השפעת עוצמת הרעייה על עושר המינים באזורים צחיחים/דלי נוטריינטים (משמאל) מול אזורים גשומים/עשירים בנוטריינטים (מימין) לפי תחזיות המודל המושגי של מילצ'ונס וחובריו (1988). באיזורים צחיחים לרעייה השפעה קטנה יחסית (ושלילית), ולעומת זאת באזורים לחים, השפעת רעייה צפויה להיות אונימודלית (עושר מינים מקסימלי ברמה בינונית של רעייה).

מחקרי המרעה נוהגים לחלק את מיני הצמחים ל'עולים' (increasers), המושפעים לטובה (במונחי שפעה או כיסוי יחסי) מרעייה, ומינים "יורדים" (decreasers) המושפעים לרעה. בעבר היה מקובל שהגורמים העיקריים הקובעים האם מין עולה או יורד כתוצאה מרעייה הם מידת הנעכלות (יחס חלבונים מול סיבים), אחוז המטבולטים המשניים (חומרי הגנה נגד אוכלי עשב, יכולים להיות רעלנים איכותיים או כמותיים) וההגנות המורפולוגיות (למשל קוצים).
מחקר ישראלי, של נוי-מאיר וחובריו, הביא לראשונה ראיות אמפיריות שסתרו את הגישה הזו, והציע השערה אלטרנטיבית שהגורם הראשי הקובע את התגובה לרעייה הוא גובה הצומח (Noy-Meir et al., 1989). לפי השערה זו, בהיעדר רעייה, התחרות על אור מביאה לכך שהמינים הגבוהים מצלים על המינים הנמוכים ומדכאים אותם (DeMalach et al., 2016). לעומת זאת, המינים הגבוהים זמינים יותר לבעלי החיים שלרוב אינם אוכלים בגובה הקרקע, ולכן נפגעים יותר מהרעייה. מאמר סקירה שסיכם תוצאות מחקרים רבים ברחבי העולם, תמך בהשערה של נוי-מאיר וחובריו והראה שגובה הצמח הוא הגורם החשוב ביותר בקביעת התגובה של המין לרעייה (Díaz et al., 2007).
רעייה יכולה להשפיע לא רק על הרכב הצמחייה אלא גם על עושר המינים (מספר המינים ליחידת שטח). לפי המודל הקונספטואלי של מילצ'ונס וחובריו (Milchunas et al., 1988) (איור 1), הנתמך גם על ידי מודלים מתמטיים (May et al., 2009), באזורים מעוטי משאבים (אזורים צחיחים או עניים בנוטריינטים) השפעת רעייה תהיה חלשה אבל בכיוון שלילי. לעומת זאת באזורים בהם זמינות המשאבים גבוהה, השפעת רעייה תהיה אונימודלית (unimodal) – כלומר השפעה חיובית ברמות נמוכות של רעייה, מגוון מקסימלי ברמות בינוניות והשפעה שלילית ברמות גבוהות. המודל מתבסס על ההנחה שגם רעייה וגם מיעוט משאבים יוצרים סלקציה למינים קטנים. לכן, ההשפעה של רעייה על הרכב המינים ועל עושר המינים תחת מיעוט משאבים תהיה קטנה (כי הסלקציה היא באותו כיוון). לעומת זאת, כאשר זמינות המשאבים גבוהה הרעייה מונעת דחיקה תחרותית של מינים נמוכים באמצעות הגדלת זמינות האור (ע"י אכילה) וכך מעלה את עושר המינים. עם זאת, המודל מציע שברמות גבוהות של רעייה עושר המינים יהיה נמוך ללא תלות בתנאי הסביבה כי במקרים כאלו ישרדו רק מינים בעלי עמידות לרעיית יתר.
החיסרון של מודלים תיאורטיים הוא התבססותם על הנחות מופשטות וכלליות ללא התייחסות למורכבות של מערכות טבעיות הכוללת שונות בסוג בע"ח, עיתוי הרעייה, התנאים המקומיים (סוג קרקע, מסלע) הרכב הצומח המקומי והשפעות רעייה על זמינות נוטריינטים (באמצעות הפרשות). בעייה נוספת היא שהמודל מנבא עושר מינים מקסימלי בעצמת רעייה בינונית, אבל קשה להגדיר בדיוק מהי "רעייה בינונית" עבור כל שטח. למרות המגבלות, מחקרים רבים ברחבי העולם תומכים בניבוי של המודל של מילצ'ונס (Milchunas and Lauenroth, 1993; Proulx and Mazumder, 1998; Bakker et al., 2006). לעומת זאת, מאמר סקירה רחב-היקף שסיכם תוצאות ניסויים רבים ברחבי אוסטרליה לא מצא קשר בין תנאי הסביבה לבין השפעת רעייה (Eldridge et al., 2016). בהמשך נציג תוצאות אמפיריות ממחקרים בישראל ונבדוק האם הן מתיישבות עם המודל התיאורטי. 

השפעות רעייה על הרכב המינים בישראל

מחקרו החלוצי של נוי מאיר וחובריו (Noy-Meir et al., 1989) שכלל אתרים רבים בצפון הארץ (כרי דשא, הר כנען, שמורת יהודיה) מצא שרעייה גורמת לירידה בשכיחות של מינים גבוהים ועלייה בשכיחות של מינים נמוכים (למעט מין יוצא דופן אחד, עירית גדולה שהיא מין גבוה אבל רעיל ולכן מושפע חיובית מרעייה). כמו כן, נמצאה השפעה למחזור החיים (ירידה בכיסוי הרב-שנתיים), לקבוצה הטקסונומית (עלייה בשכיחות מורכבים) ולמורפולוגיה (עלייה בשכיחות צמחים בעלי שושנת עלים). בניגוד למשוער, המינים הקוצניים (למעט חוח ספרדי), לא היו נפוצים יותר באזורים תחת רעייה.
מחקרים מאוחרים יותר הראו גם הם מגמות דומות. ברמת הנדיב נמצא שרעייה גורמת לעלייה בשכיחות של מינים נמוכים (מתחת ל-15 ס"מ) ומינים המקדימים לפרוח (Hadar et al., 1999). גם בכרי דשא נמצא שרעייה מורידה את הדומינטטיות של הדגנים הגבוהים (שעורת התבור, שיבולת-שועל נפוצה). בנוסף, בניגוד למחקרם של נוי מאיר וחובריו, שטרנברג וחובריו מצאו שהשכיחות של קוצים חד-שנתיים (ממשפחת המורכבים) מצליבים (בעלי הגנות כימיות), עולה בעקבות רעייה (Sternberg et al., 2000; Sternberg et al., 2015). מחקר בלהבים של אוסם וחובריו אשר סיווג את המינים לפי ביומסה במקום גובה, מצא שרעיית צאן פוגעת בעיקר במינים גדולים (שעורת התבור, שיבולת-שועל נפוצה, בן-חיטה ביצני, כליינית מצויה, כרבולת מצויה, אספסת קטועה) ועוזרת למינים קטנים (פילגון מצוי, מיני לחך וניסנית, צללית אשונה, רב-פרי מצוי) (Osem et al., 2004).
קבוצה פונקציונאלית חשובה שעולה בעקבות רעייה היא הגיאופיטים. מחקרים במקומות רבים בגליל ובגולן הראו שששכיחות גיאופיטים גבוהה יותר באזורים תחת רעייה, במיוחד עבור מינים ממשפחות האירוסיים והשושניים[1]  (Noy-Meir and Oron, 2001). אותו מחקר מצא, שההשפעה החיובית של רעייה על גיאופיטים עולה ככל שרמת היצרנות עולה. החוקרים שיערו שהסיבה לכך היא שהגיאופיטים נדחקים תחרותית ככל שהביומסה גבוהה יותר והתחרות על אור גדולה יותר. תוצאות מחקר ברמת הנדיב, תמכו גם הם בהשערה זו, נמצא שהפגיעה של רעיית בקר בכלניות היא מינימאלית, בעוד שהורדת הביומסה של המתחרים והגדלת זמינות האור משפיעים לטובה על הכלניות (Perevolotsky et al,. 2011).
דוגמאות להשפעת רעייה על הרכב המינים – ראו בתמונות 2,1.

הרכב המינים העשבוניים בין חלקות ללא רעייה לחלקות הנתונות לרעייה בשפלת יהודה. צילם: ניב דה מלאך ©     השפעות חיוביות ושליליות של רעייה על הרכב המינים באזור בית גוברין. צילמה: אינגה דירקס ©
השפעת רעייה על הרכב מיני צמחים
תמונה 1 (מימין). השוואת הרכב המינים העשבוניים בין חלקות ללא רעייה (לפני הגדר) לחלקות הנתונות לרעייה (מעבר לגדר) בשפלת יהודה (אזור תל גודד). באזור הנתון לרעייה גדלים בעיקר מינים נמוכים (למשל ניסנית דו-קרנית בפריחה צהובה) וגיאופיטים (למשל כלנית מצויה בפריחה אדומה). באזור ללא רעייה גדלים בעיקר מיני דגנים גבוהים (שעורת התבור ושעורת הבולבוסין). צילם: ניב דה מלאך ©  (פברואר 2012).
תמונה 2 (משמאל). השפעות חיוביות ושליליות של רעייה באזור בית גוברין. האזור ללא רעייה (לפני הגדר הקרובה) מאופיין במגוון נמוך ובשליטה של דגנים, האזור תחת רעייה (מעבר לגדר הקרובה) מאופיין במגוון גבוה ובכיסוי גבוה של רחבי עלים חד שנתיים וגיאופיטים. אזור המכלאה (מעבר לגדר הרחוקה) מאופיין במגוון נמוך ובשליטה של חלמית קטנת פרחים. צילמה: אינגה דירקס © (פברואר 2013).
להגדלה – לחצו על התמונות

השפעות רעייה על עושר המינים בישראל

רוב מחקרי הרעייה בישראל מראים שהשפעת רעייה על עושר המינים של צמחים עשבוניים היא חיובית (Olsvig-Whittaker et al., 1993; Noy-Meir, 1995; Hadar et al., 1999; Sternberg et al., 2000, ;רותם וחובריו, 2015) או נייטרלית (Zaady et al,. 2001; Agra and Ne’eman, 2009) (טבלה 1). ירידה בעושר המינים נמצאה רק בבתי גידול ספציפיים (באף אחד מהמחקרים לא נמצאה ירידה בעושר המינים בכל בתי הגידול). מחקרים שהשוו בתי גידול שונים באותו אתר באזורי המעבר בין האקלים הים התיכוני לאקלים המדברי (להבים ובית גוברין) תמכו בניבוי של המודל של מילצ'ונס שחוזה שהשפעת רעייה תהיה חיובית בעיקר באזורים עשירים במשאבים (Osem et al., 2002; Segre et al., 2016). בבתי גידול פרודוקטיביים (כמו עמקים קטנים שבהם קרקע עמוקה שמעלה את זמינות המים והמינרלים) רעייה העלתה את עושר המינים ולעומת זאת בבתי גידול יובשניים יותר כמו מדרונות המאופיינות בקרקע רדודה, ההשפעה הייתה נייטרלית (בית גוברין) או שלילית (להבים). בניסויי תחרות בבית גוברין נמצא שההבדלים בין המדרון לעמק נובעים משני גורמים שונים הפועלים במקביל: 1. עוצמת הדחיקה התחרותיות בעמק גדולה מאשר במדרון בגלל תחרות א-סימטרית על אור (Segre et al., 2014; דה מלאך, 2017). 2. האפקטיביות של הרעייה בהקטנת הדחיקה התחרותית גדולה יותר בעמק מכיוון שהורדת ביומסה היא אפקטיבית במניעת תחרות על אור אך לא במניעת תחרות על נוטריינטים ומים  (Segre et al., 2016).
לעומת זאת כאשר משווים בין מחקרים בדרום למחקרים בצפון, לא נראה שיש הבדל גדול בין השפעת רעייה באזורים גשומים לבין השפעתה באזורים יובשניים (טבלה 1). ממצאים אלו הם בניגוד למודל של מילצ'ונס שניבא קשר בין כמות המשקעים לבין השפעת רעייה. כנראה שגורמים אחרים (מאגר המינים, סוג הקרקע, סוג הרעייה, טמפרטורה) חשובים יותר בקביעת התגובה לרעייה מאשר כמות המשקעים. כמו כן, כמות המשקעים היא לא הגורם היחיד הקובע את זמינות המים, שנקבעת על ידי גורמים נוספים כמו מפנה, נגר, טמפרטורה, וסוג קרקע. בנוסף, חשוב להדגיש שלפי המודל יש חשיבות גדולה לעוצמת הרעייה אך רק שני מחקרים בארץ בדקו את ההשפעה של עוצמות שונות של רעייה. המחקר של נאווה ווויטאקר מצא השפעה אונימודלית, כלומר עושר המינים המקסימלי הופיע בעצמת רעייה בינונית (Naveh and Whittaker, 1980). המחקרים של שטרנברג וחובריו (Sternberg et al., 2000, Sternberg et al., 2015) לא הראו הבדלים בין ההשפעות של רעייה בינונית להשפעות רעייה חזקה.

טבלה 1. סיכום ההשפעה של רעייה על עושר מיני הצמחים העשבוניים, על פי מחקרים שבוצעו בישראל מסודרים מדרום לצפון.

מקור אזור בארץ צפיפות רעייה (בע"ח לקמ"ר) בית גידול השפעה
Olsvig-Whittaker et al., 1993 רמת נגב (חולות משאבים) 150 כבשים (נמוכה), 200 כבשים (בינונית). צפיפות גבוהה לפי הערכה חיובית
רותם וחובריו 2015 נגב (ליד ירוחם) אין נתונים כמותיים מדרון חיובית
ערוץ נחל חיובית
Zaady et al,. 2001 צפון הנגב (ליד אופקים) 100 כבשים מדרון דרומי נייטרלית
מדרון צפוני נייטרלית
 Osem et al,. 2002 צפון הנגב (ליד להבים) 100 כבשים מדרונות שלילית
כתפי ואדי חיוביות
Segre et al., 2016 שפלת יהודה (בית גוברין) 30 פרות מדרון נייטרלית
עמק חיובית
Sternberg et al., 2000 גליל מזרחי (כרי דשא) 55 פרות (נמוכה),110 פרות (בינונית),220 פרות (גבוהה) חיובית
Hadar et al., 1999 רמת הנדיב 230-260 פרות חיובית
Naveh and Whittaker, 1980 גליל עליון ותחתון, כרמל וגלבוע אין נתונים כמותיים אונימודלית
Noy-Meir, 1995 הגליל המזרחי והגולן 25-80 פרות חיובית
Agra and Ne’eman, 2009 הגליל העליון (נחל צבעון) 30 פרות מפנה דרומי נייטרלית
מפנה צפוני נייטרלית

 

השפעת רעייה על הקרקע והשפעות עקיפות על הצומח

איור 2 - השפעת רעייה על עושר והרכב מיני צמחים עשבוניים בישראל – שיפור או דיכוי?

איור 2. תוצאות מחקר תצפיתי שהשווה את זמינות החנקן המינרלי (אמוניום +NH4 וניטראט -NO3 ) ועושר המינים ב-6 אתרים שונים בשפלת יהודה (בית גוברין, תל גודד, לכיש, אמציה, בית ניר צפון, בית ניר דרום) בפברואר 2012 (התצפיות נעשו בעמקים בלבד). בכל אחד מהאתרים נלקחו 18 דגימות צומח מריבועים של 20*20 ס"מ ושל קרקע (עד 40 ס"מ עומק) תחת טיפולי רעייה שונים: ללא רעייה (מחוץ לגדר הבקר), תחת רעייה (מעל 100 מטר מרחק משוקת), שוקת (עד 50 מטר מרחק). קווי שגיאה מייצגים שגיאת תקן.

במערכות מרעה סגורות, ניתן לצפות שרעייה לא תשפיע על זמינות הנוטריינטים בקרקע כי בעלי החיים צורכים את הנוטריינטים מהצמחים אך מחזירים אותם למערכת באמצעות ההפרשות שלהם (תהליך הקרוי מיחזור יסודות). אולם בפועל, מערכות מרעה לעולם אינן סגורות. חלק מהנוטריינטים שנלקחים מהצמחים נטמעים ברקמות בעלי חיים ויוצאים מהשטח, כאשר הפרות, הכבשים או העיזים הופכת לבשר למאכל. בנוסף, בעלי חיים מבויתים מקבלים תוספת הזנה במהלך העונה היבשה, תוספת זו מכילה נוטריינטים רבים (לרוב עשויה גרעינים או זבל עופות) ולכן מכניסה נוטריינטים למערכת. הפרות והכבשים לא תמיד אוכלות ומפרישות באותם האזורים. האכילה מתבצעת בשטחים נרחבים אבל ההפרשות מתרכזות באזורים מועדפים (ליד שקתות, מכלאות, ואזורים מוצלים). במחקר בו בדקנו את הנוטריינטים הזמינים בקרקע באזורי שקתות בשפלת יהודה מצאנו כמויות גבוהות מאוד של חנקן (איור 1) ומינרלים נוספים. לפי התיאוריה האקולוגית, באזורים כמו שקתות בהן קיימת הפרעה חזקה (אכילה ורמיסה) מצד אחד וזמינות משאבים גבוהה מצד שני, צפויים להופיע צמחי מעזבות (רודראלים) המאופיינים בקצב גידול מהיר ויכולת הפצה גבוהה (Grime, 1977) ואכן מצאנו שאזורים אלו נשלטים על ידי חלמית קטנת-פרחים בליווי של סרפד הכדורים וכף-אווז האשפות. מלבד ההשפעה על הרכב המינים, נמצא שהתנאים באזורי השקתות בשפלה, מורידים את עושר המינים (איור 2). מחקרו של אריה וינוגרד שבדק את הדינמיקה של הצומח והקרקע במכלאות צאן לאחר נטישה ביער פלוגות וביער בארי, הראה שריכוזי החנקן יורדים עם השנים (תוך 10-5 שנים) בגלל שטיפה, אולם ריכוזי הזרחן, שהוא פחות מסיס במים, נשארים גבוהים גם לאחר 20-15 שנה (וינוגרד, 2016). לאורך הזמן הרכב הצומח משתנה ממינים שמופצים דרך מערכת העיכול של בעלי החיים (אנדוזאוכוריה) כמו חלמית קטנת-פרחים וכף-אווז האשפות למינים מופצי רוח, כמו גדילן מצוי שהפרי שלו מכיל ציצית שעירה המסייעת להגדלת מרחק ההפצה. לאחר כ-20-15 שנה חברת הצמחים מתאפיינת בדגנים גבוהים שהם מתחרים טובים על אור בתנאים העשירים שנוצרו אך בעלי יכולת התנחלות (קולוניזציה) נמוכה יותר. עם זאת, גם לאחר 20-15 שנה החברה במכלאות הנטושות שונה מחברת הצומח שמחוץ למכלאות המתאפיינת במינים נמוכים כגון מלעניאל מצוי, רחבי עלים חד-שנתיים (מיני לחך, מקור-חסידה מצוי, מיני ניסנית, חלבלוב מצוי, מרגנית השדה) וגיאופיטים (כלנית מצויה, שום משולש וזמזומית מצויה).

צמחי מעזבות "רודראליים" (בעיקר חלמית קטנת-פרחים) במכלאת בקר באזור בית גוברין. צילמה: אינגה דירקס ©

תמונה 3. צמחי מעזבות "רודראליים" (בעיקר חלמית קטנת-פרחים) במכלאת בקר באזור בית גוברין. תוצאה של שילוב של הפרעה חזקה (אכילה ורמיסה) עם רמות גבוהות של נוטריינטים. צילום: אינגה דירקס ©  (פברואר 2013)

 דיון ומסקנות

אנשי שדה רבים טוענים שלרעייה יש השפעות שליליות על העושר של מיני הצמחים. לעומת זאת, סיכום מחקרי המרעה מציגים תמונה הפוכה (טבלה 1, ראו גם זליגמן וחובריו, 2016), רעייה מונעת השתלטות של מינים גבוהים, מקטינה את התחרות על האור ומגדילה את עושר המינים. כמו כן, רעייה עוזרת למינים חד-שנתיים שמהווים חלק גדול מהפלורה בישראל ומגדילה את שכיחות הגיאופיטים.
ראוי לשאול מה מקור הפער בין הרושם של אנשי השדה לבין תוצאות המחקרים. הסבר אחד הוא שקיים פער בין "רושם" לבין "רישום". שטח שעבר כיסוח  על ידי רעייה, שהורידה את גובה הצמחייה לגובה דשא נראה עצוב ועני בפרחים, אבל אחרי שבועיים יכול להראות יפה מתמיד. לעומת זאת ההשפעה השלילית של דחיקה תחרותית בעקבות מניעת רעייה נראית רק אחרי כמה שנים, ולרוב לא מייחסים אותה להעדר רעייה. יתכן גם שקיימת הטיה בספרות המדעית שכן המחקרים בודקים פחות את הרכב המינים והמגוון שלהם באזורי מכלאות ושקתות, מכיוון שנראה מובן מאליו שבאזור מופר כל כך מגוון המינים נמוך מאוד. כמו כן, יתכן שיש עליה בכמות תוספת ההזנה המוגשת לפרות במרעה ולכן חלקם היחסי של שטחים שהמגוון בהם נפגע עולה בעקבות העליה בכמות הנוטריינטים.
מסקנת המחקר היא שהתיאוריה האקולוגית נותנת קווים כללים לצורך ברעייה (צורך גדול יותר באזורים פרודוקטיביים) אבל ישנם אלמנטים נוספים שהם ספציפיים לבית גידול שונים, ונדרשים כלים שיוכלו לשקלל אלמנטים אלו בחישובי עצמות הרעייה הנדרשות. לשם כך, יש צורך בפיתוח של המודלים התיאורטים לכיוונים ישומיים שיאפשרו להבין מה היחס בין עצמת הרעייה בפועל לבין עצמת הרעייה האופטימלית לשמירת טבע.
מסקנה נוספת היא שרעייה היא כלי ממשקי הכרחי לשמירה על מגוון מינים בישראל, זאת בנוסף לפתיחת החורש וצמצום שרפות. עם זאת, עדיין דרושים מחקרים שייבחנו כיצד מממשקי רעייה שונים (למשל רעיית בקר לעומת צאן או עיזים, השפעת סוג וכמות תוספת ההזנה, עוצמות שונות של רעייה) משפיעים על החלק היחסי של השטח שנפגע , ולשקלל באופן מיטבי את היתרונות והחסרונות של הרעייה במקומות השונים.

תודות

אנו מודים לבר שמש שבזמן דיגום צומח משותף בבית גוברין העלה את הצורך לכתוב מאמר המסכם את השפעות הרעייה בארץ. כמו כן אנו מודים לרשות הטבע והגנים על התמיכה במחקרי הרעייה שלנו בגן לאומי בית גוברין.

ספרות

דה מלאך, נ. 2017. היפותזת אסימטריות האור ודחיקה תחרותית של צמחים בעקבות דישון: תוצאות מניסוי בגן לאומי בית גוברין כלנית 4.

וינוגרד, א. 2016. דינאמיקה של חברת צמחים במכלאות צאן נטושות וסביבתן: תהליכים וממשק (עבודת דוקטורט).

זליגמן, נ., אונגר, י., הנקין, ז., לנדאו, י., צעדי, א., פרבולוצקי, א. 2016. על צומח, בעלי חיים ואנשים – תורת ניהול המרעה בישראל

רותם, ג., אהרון, ש., רותם, נ., קולומבוס, א. 2015. השפעת רעיית צאן על מבנה חברת צומח באזור מדברי ניתוח תוצאות ראשוניות. תקציר הרצאות כנס האגודה הישראלית למדעי המרעה (תקציר כנס המרעה 23).

Agra, H., and G. Ne’eman. 2009. Woody species as landscape modulators: their effect on the herbaceous plants in a Mediterranean maquis. Plant Ecology 205:165-177.

Bakker, E. S., M. E. Ritchie, H. Olff, D. G. Milchunas, and J. M. H. Knops. 2006. Herbivore impact on grassland plant diversity depends on habitat productivity and herbivore size. Ecology Letters 9:780-788.

DeMalach, N., E. Zaady, J. Weiner, and R. Kadmon. 2016. Size asymmetry of resource competition and the structure of plant communities. Journal of Ecology 104:899-910.

Díaz, S., S. Lavorel, S. McIntyre, V. Falcuk, F. Casanoves, D. G. Milchunas, C. Skarpe, G. Rusch, M. Sternberg, I. Noy-Meir, J. Landsberg, W. Zhang, H. Clark, and B. D. Campbell. 2007. Plant trait responses to grazing – a global synthesis. Global Change Biology 12:1-29.

Eldridge, D. J., A. G. B. Poore, M. Ruiz-Colmenero, M. Letnic, and S. Soliveres. 2016. Ecosystem structure, function, and composition in rangelands are negatively affected by livestock grazing. Ecological Applications 26:1273-1283.

Grime, J. P. 1977. Evidence for existence of three primary strategies in plants and its relevance to ecological and evolutionary theory. American Naturalist 111:1169-1194.

Hadar, L., I. Noy-Meir, and A. Perevolotsky. 1999. The effect of shrub clearing and grazing on the composition of a Mediterranean plant community: functional groups versus species. Journal of Vegetation Science 10:673-682.

May, F., V. Grimm, and F. Jeltsch. 2009. Reversed effects of grazing on plant diversity: the role of below-ground competition and size symmetry. Oikos 118:1830-1843.

Milchunas, D. G., and W. K. Lauenroth. 1993. Quantitative effects of grazing on vegetation and soils over a global range of environments. Ecological Monographs 63:327-366.

Milchunas, D. G., O. E. Sala, and W. K. Lauenroth. 1988. A generalized-model of the effects of grazing by large herbivores on grassland community structure. American Naturalist 132:87-106.

Naveh, Z., and R. H. Whittaker. 1980. Structural and floristic diversity of shrublands and woodlands in northern Israel and other Mediterranean areas. Vegetatio 41:171-190.

Noy-Meir, I. 1995. Interactive effects of fire and grazing on structure and diversity of Meditterranean grasslands. Journal of Vegetation Science 6:701-710.

Noy-Meir, I., M. Gutman, and Y. Kaplan. 1989. Responses of Mediterranean Grassland plants to Grazing and Protection. Journal of Ecology 77:290-310.

Noy-Meir, I., and D. Kaplan. 2002. Species richness of annual legumes in relation to grazing in Mediterranean vegetation in northern Israel. Israel Journal of Plant Sciences 50:S95-S109.

Noy-Meir, I., and T. Oron. 2001. Effects of grazing on geophytes in Mediterranean vegetation. Journal of Vegetation Science 12:749-760.

Olsvig-Whittaker, L. S., P. E. Hosten, I. Marcus, and E. Shochat. 1993. Influence of grazing on sand field vegetation in the Negev desert. Journal of Arid Environments 24:81-93.

Osem, Y., A. Perevolotsky, and J. Kigel. 2002. Grazing effect on diversity of annual plant communities in a semi-arid rangeland: interactions with small-scale spatial and temporal variation in primary productivity. Journal of Ecology 90:936-946.

Osem, Y., A. Perevolotsky, and J. Kigel. 2004. Site productivity and plant size explain the response of annual species to grazing exclusion in a Mediterranean semi-arid rangeland. Journal of Ecology 92:297-309.

Perevolotsky, A., R. Schwartz-Tzachor, R. Yonathan, and G. Ne’eman. 2011. Geophytes-herbivore interactions: reproduction and population dynamics of Anemone coronaria L. Plant Ecology 212:563-571.

Proulx, M., and A. Mazumder. 1998. Reversal of grazing impact on plant species richness in nutrient-poor vs. nutrient-rich ecosystems. Ecology 79.

Segre, H., N. DeMalach, Z. Henkin, and R. Kadmon. 2016. Quantifying Competitive Exclusion and Competitive Release in Ecological Communities: A Conceptual Framework and a Case Study. PloS one 11:e0160798.

Segre, H., R. Ron, N. De Malach, Z. Henkin, M. Mandel, and R. Kadmon. 2014. Competitive exclusion, beta diversity, and deterministic vs. stochastic drivers of community assembly. Ecology letters 17:1400-1408.

Seligman, N. G., and A. Perevolotsky. 1998. Role of Grazing in Mediterranean Rangeland Ecosystems Inversion of a paradigm. BioScience 48.

Sternberg, M., C. Golodets, M. Gutman, A. Perevolotsky, E. D. Ungar, J. Kigel, and Z. Henkin. 2015. Testing the limits of resistance: a 19-year study of Mediterranean grassland response to grazing regimes. Global Change Biology 21:1939-1950.

Sternberg, M., M. Gutman, A. Perevolotsky, E. D. Ungar, and J. Kigel. 2000. Vegetation response to grazing management in a Mediterranean herbaceous community: a functional group approach. Journal of Applied Ecology 37:224-237.

Zaady, E., R. Yonatan, M. Shachak, and A. Perevolotsky. 2001. The effects of grazing on abiotic and biotic parameters in a semiarid ecosystem: A case study from the Northern Negev Desert, Israel. Arid Land Research and Management 15:245-261.

הערות

[1]  הכוונה לשושניים לפי שיטת המיון הקלאסית. לפי השיטה הטקסונומית המקובלת כיום,  משפחה זו פוצלה לכמה משפחות נפרדות

כל הזכויות שמורות למחברים ולמערכת כלנית ©
ציטוט: דה מלאך, נ. וסגרה, ה. 2017. השפעת רעייה על עושר והרכב מיני צמחים עשבוניים בישראל – שיפור או דיכוי?. כלנית 4  http://www.kalanit.org.il/grazing-herbs/

15 תגובות למאמר השפעת רעייה על עושר והרכב מיני צמחים עשבוניים בישראל – שיפור או דיכוי?

  1. אורי פרגמן-ספיר הגיב:

    תודה רבה על המאמר המסכם ומלמד. כפי שנאמר בסיכום, חשוב להבחין בין רעיית בקר ורעיית צאן. ההתרשמות שלנו היא שרעיית בקר משנה את הרכב הצומח ומכחידה מינים מקומיים חשובים באתרים רבים בצפון הארץ, אבל זו התרשמות בלבד.
    יתכן שרעיית בקר מעלה את עושר המינים, אבל עושר חדש זה מורכב ממיני מעזבות וקוצים, וזה על חשבון מינים מקומיים של נישות אקולוגיות מיוחדות, האם אנחנו בעד זה ? דומני שלא.
    אלה מחשבות למחקרים הבאים שהם חשובים ודחופים כי מינים נדירים מאד נעלמים לנו מול העיניים בצפון הארץ באזורי רעיית בקר.

    • טליה אורון הגיב:

      בשלוש השנים החולפות, 2014 – 2016, קיימה רט"ג במחוז צפון מקבץ מחקרים (ברמת ניטור מצב קיים, עם קבוצת חוקרים מכובדת) לבחון השפעה של רעיית הבקר בגליל העליון ובגולן על מספר קבוצות אורגניזמיים: פטריות כובע, עשבוניים, פרפרים, זוחלים, ציפורי שיר, יונקים. השורה המסכמת היא: בכל קבוצות האורגניזמים הרעייה לא העלתה את מדדי העושר, השפע והמגוון. במרבית הקבוצות הייתה ירידה (בדרך כלל מובהקת) במדדים אלו ברעייה. סיכומים אלו זמינים לכל דורש ברט"ג, מקווה שיפורסמו בקרוב באתר הרישמי של רט"ג. בהתייעצות עם גד פולק, אבצע התאמה של החלק "הצמחי" במחקרים לפורמט מאמרי כלנית ונפרסמם כאן.

  2. שמואל מזר הגיב:

    תודה רבה על המאמר מרחיב האופקים, כמה שאלות והערות. 1.לא ברור לאיזה רשימת מצאי צומח מתייחס המחקר (נפוץ, מצוי, נדיר, נדיר מאד) ,ובדיקה פרטנית של השפעת הרעיה על מצאי המינים הנדירים, המשך נוכחותם בשטח או העלמותם. 2.לא ברור האם הרעיה בשטח מתמשכת במשך כל השנה, או שהיא עונתית, כאשר הזמן הקריטי מבחינת הנזק לצומח הוא מ (דצמבר ) ינואר ועד תחילת מאי. 3.לחץ הרעיה שהוא תוצאה של מספר בע"ח, מינם ומשך הרעיה. מי שמביט על המפנה הדרומי של נחל דלתון, מדרום למושב דלתון, יראה סלעים וכתמי אדמה חומים בלבד עקב רעיית לחץ לאורך כל השנה, במשך שנים רבות. ידוע שרעית עיזים מקטינה את תפוצת הקידה השעירה המתפשטת מאד ,במיוחד לאחר שריפות. 4. הגנה על פינות בעלות ערכיות צומח גבוהה – למשל עין-בריד (נוחיילה), בשטח רעיית בקר כבדה. גידור ראש המעיין , שטח של כ 3 דונם בלבד, היה מאפשר אולי לצמחים נדירים (אדומים)שנכחדו להופיע מחדש. כפי שראינו במציאת הטופח העדשתי ברמת-דלתון ע"י יאיר אור, בתוך גדר מטע, לאחר שנחשב כנכחד, ומציאת בקיית יזרעאל בתוך מטע מגודר דר'-מע' להר אביתר. לסיכום- הרעיה חשובה ונדרשת, אך חשוב שנשמור על מה שהופקד בידנו בבחינת "לעבדה ולשמרה" .

    • טליה אורון הגיב:

      בהמשך לדבריו של שמואל, כך תעדתי גם אני בשנים האחרונות – גדר של שטחי מטעים וכרמים הפכה למקלט מפני רעיית היתר בגליל, כפי שכתבתי במסמך פנימי ברט"ג:
      בשנים האחרונות אותרו מספר מיני צומח נדירים (חלקם "אדומים") בקרקעות הבזלת של הגליל העליון המזרחי, לאחר שבמשך תקופה ארוכה נחשבו נכחדים או כאלה שלא היו ידועים מאזור זה.
      דעתי היא כי מרעה אינטנסיבי מאוד המתנהל במרבית שטחי הגליל המזרחי גורם כנראה להיעלמותם של מינים מועדפים למאכל על ידי הבקר או לכל הפחות אינו מאפשר קיום של אוכלוסיות משמעותיות.
      למרות השימוש האינטנסיבי בקוטלי עשבים, נוצרו בתחומי המטעים והכרמים נישות שמאפשרות את קיומם של הצמחים, לאורך הגדרות, או במדרגות טרסה שהריסוס אינו מגיע אליהן. יש מינים שמופיעים ממש בשטח המרוסס, ככל הנראה בגלל תזמון בין מועדי הריסוס ומועדי הנביטה – המאחרים בנביטה מתחמקים מהריסוס. יחד עם זאת, הלחות של השקיית הקיץ מיטיבה עם צמחים אלו.
      יש להדגיש כי מקלטים אלו אינם בטוחים לעד, כי שינויים בשימושי השטח, בשיטות הריסוסים וכן הכשרה מחודשת יכולים לצמצם את האוכלוסיות.
      צמחים נדירים אלו נמצאו גם בשטחים מוּבָרִים שהיו עד לאחרונה מעובדים מסורתית, ללא שימוש מסיבי בקוטלי עשבים או בנישות מגודרות נוספות, שנמנעת בהן גישת הבקר.
      להלן רשימת המינים, שהנה כמובן תוספת על רשימת המינים הנדירים המכובדת המוכרת בשטח השמורה.
      מיני צמחים מיקום
      05/04/2016 בבונגית ההרים בשטח כרמי הר יוחנן- עם מימי רון ובר שמש
      17/03/2011 בקית החולה בריכת קש (מגודרת למניעת רעיה עד סוף הקיץ)
      01/04/2015 בקית החולה בריכת מתתיהו (פרעה), בתחום מטעים
      05/04/2016 בקיה טופחנית בשטח כרמי הר יוחנן- עם מימי רון ובר שמש
      09/05/2015 בקית יזרעאל אחו גונן – סוללות מאגר מגודר
      20/05/2016 בקית יזרעאל מטעי דלתון
      05/04/2016 טופח ארך-עמוד (תת מין מכנף) רמת דלתון – בתחום מגודר של מתחם צבאי לשעבר
      05/04/2016 טופח השלוחות בשטח כרמי הר יוחנן- עם מימי רון ובר שמש
      02/05/2015 טופח עדשתי בשוליים של חלקות מעובדות של ריחנייה מוגן על ידי הגדרות
      22/05/2015 טופח עדשתי רמת דלתון-בכרם וגדר הכרם. כנראה מאות פרטים.
      12/05/2015 טופח שעיר אחו גונן. תעלה מוגנת מרעית הבקר
      12/05/2015 טופח שעיר בריכת דיג נטושה גונן
      05/04/2016 עדשת הר-אודם בשטח כרמי הר יוחנן- עם מימי רון ובר שמש

      • ניב דה מלאך הגיב:

        טליה,
        מאוד שמחתי לשמוע שהרשות עשתה סקר בגליל. אני מחכה לראות את התוצאות… מעניין שהתוצאות שונות מאוד מהתוצאות של המחקרים הרבים של נוי מאיר שהראו השפעה חיובית. ההשערה שלי היא שהסיבה העקרית לירידה קשורה לתוספת זבל עופות שעלתה עם השנים ולא לאכילה. האם בדקתם את הקרקע?

        אני שמח שהמאמר מעורר דיון. ולמרות חילוקי הדעות נראה לי שכולנו נסכים שרב הנסתר מהגלוי.
        בכל מקרה לדעתי האישית יש להבדיל בין השפעות רעייה כפי שנבחנו בניסוי מדעי לבין מציאת צמחים במטעים/כרמים. הסיבה למציאת מינים נדירים באזורים כאלה יכולה להיות קשורה לעיבוד, להשקייה, לדישון ספציפי,לריסוס שמוריד מתחרים, להצללה ולעוד אלף סיבות מלבד רעייה. להערכתי קשה מאוד להעריך במדויק מהם התנאים הדרושים עבור כל מין ללא מחקר מקיף ויסודי משתי סיבות:
        א. המדגם קטן (אחרת המין לא היה נדיר)
        ב.רמת הסטוכסטיות הדמוגרפית גבוהה יותר ככל שהאוכלוסיה קטנה יותר ( ולכן יש סבירות גבוהה שהופעה/העדרות של מין מסוים היא כתוצאה מגורמים אקראיים ולא קשורה לבתי גידול).

        מצד שני ברור שברמה הפרקטית מחקר מעמיק על כל מין נדיר הוא לא אפשרי… מה שכן אפשרי הוא גידור של חלקות קטנות ללא רעייה (וסימון של שטחים דומים שממשיכים להיות תחת רעייה). מחקרים כאלו הם לדעתי הדרך היחידה להבין מהן השפעות האמיתיות של רעייה ו"לנקות" את שאר הגורמים.

  3. ניב דה מלאך הגיב:

    לאורי,
    אני מסכים שעשויים להיות הבדלים בין רעיית בקר לצאן, ה"רושם" שלי דומה לשלך, שיש יתרונות לרעיית צאן (גם כאן יש הבדלים בין כבשים לעיזים). עם זאת, למיטב ידעתי לא התפרסם בישראל מחקר רציני שהשווה בין השפעות רעיית בקר וצאן באותו מקום. בבית גוברין למשל קיימת רעייה של כבשים ובקר אבל קשה לדעת האם הבדלים בצומח נובעים מהרעייה השונה או מהשפעות אחרות (רעיית הפרות היא במפנה דרום מזרחי ורעיית הבקר היא במפנה צפון מערבי).

    לגבי השפעת רעיית בקר, העלייה בעושר המינים היא בעיקר בגלל עלייה בשכיחות גיאופיטים, קטניות ומינים חד שנתייים נמוכים אחרים ולא בגלל מיני מעזבות (האזורים שנשלטים ע"י מיני מעזבות הם לרוב עניים מאוד במינים). לגבי מינים נדירים אנחנו יודעים מעט מאוד (ראה תשובה לשמואל בהמשך) ובהחלט יש צורך במחקרים…(נראה לי שיש מחקר כזה ברמת הנדיב).

  4. ניב דה מלאך הגיב:

    לשמואל,
    העלאת מספר נקודות חשובות. לא לכולן יש לנו תשובות טובות…
    1. מדדי עושר המינים מתייחסים למספר המינים ליחידת שטח ללא התחשבות בשאלת השכיחות שלהם.
    2. כמו שכתבת לעונת הרעייה יש השפעות שונות. רעייה בעונה הירוקה מורידה את הביומסה של המינים הגבוהים ומכניסה אור שמונע את הכחדת המינים הנמוכים. עם זאת, גם לרעייה בעונה היבשה יש השפעות משל אכילת זרעים של מינים מאוחרים מעודדת התפשטות של מינים מקדימי פריחה. כמו כן, אכילת ה"נשר הצמחי" (כל הקמל מהשנה שעברה) משפרת את הנביטה וההתבססות של מינים קטני זרע בשנה שלאחר מכן. סביר להניח שבקיץ הפרות מקבלות יותר תוספת הזנה ולכן גם ההשפעות על הקרקע צפויות להיות גדולות יותר. בארץ יש רק מקום אחד שבו השוו בין השפעת רעייה בעונה הירוקה מול העונה היבשה (המחקר של שטרנברג בכרי דשא, ראה רשימת ספרות) ומצאו שאכן ההשפעה (החיובית) של הרעייה גדולה יותר במהלך העונה הירוקה.
    3. כמו שכתבת, לחץ הרעייה מוגדר כמספר ימי רעייה * מספר בע"ח ליחידת שטח. לצערנו לא היו נתונים כאלו במחקרים אותם סקרנו ולכן השתמשנו ב"צפיפות רעייה" (מספר בע"ח ליחידת שטח) מבלי להתייחס למספר ימי הרעייה. אין ספק שזה נותן מידע חלקי בלבד.
    4. לגבי מינים אדומים. סביר להניח שמינים מגיבים לפי התכונות שלהם ולא לפי הנדירות שלהם. לכן, ממצאי המחקרים נותנים קווים כלליים. מינים גבוהים צפויים להפגע מרעייה (הדוגמאות של הטופח והבקייה שנתת מתאימות לתחזית זו) ואילו מינים נמוכים צפויים להרוויח. עם זאת, ברור שהכללות באקולוגיה הם לא תמיד נכונות ועשויים להיות גורמים רבים שיקבעו תגובה של מין ספציפי לרעייה מלבד הגובה שלו. לכן, בכדי לדעת על מין ספציפי יש צורך במחקר מעמיק. עם זאת מחקר על השפעת גורמי סביבה על מינים נדירים הוא קשה מאוד ברמה הלוגיסטית מפני שמספר החזרות הוא קטן (ולעומת זאת מספר הגורמים האקולוגיים שעשויים להשפיע על כל מין הוא גדול מאוד).

  5. דרור מלמד הגיב:

    מעבר לאמור על-ידי חברי שלעיל, דומה כי לעתים קרובות רב הנזק על התועלת. אחת הרעות החולות היא הרס בתי גידול לחים ובריכות חורף עונתיות על-ידי בקר הרועה בשטח ומזהם את המים, הן בגללים והן בערבול הקרקעית הבוצית. מינים שונים של צמחי מים נעלמים עקב כך והתופעה בולטת בהרסניותה בכלל אזורי הארץ ובכללם בשרון, בגליל ובגולן. למצער, על הרשויות למנוע רעיה בשטחים שבתחומם שלוליות חורף ובריכות עונתיות.

  6. עוז גולן הגיב:

    מחקר מעניין וחשוב.
    האם יצא לכם לבחון את השפעת רעיית הפראים בהר הנגב על הצומח ? השנה- שנת בצורת בהר הנגב – הפראים חיסלו את מעט הצמחים הירוקים שהיו בשטח וכעת גם את המינים היבשים לפני הפצתם…. זו קטסטרופה לצמחיה הנדירה של הר הנגב.

  7. טליה אורון הגיב:

    המפתח הנו ממשק הרעיה המתבצע בפועל: עונה ומספר ראשי בקר ליחידת שטח. במרבית השטחים בגליל העליון, כולל שמורות הטבע, שוהה הבקר בין 8 ל 12 חודשים, ללא השהיית חורף, ללא סבב חלקות, עם תוספת רבה של קומפוסט זבל עופות.
    לצערנו, בחלק ניכר מהמחקרים לא נמסר במפורט ממשק הרעייה בפועל במועד המחקר.

    • הילה סגרה הגיב:

      שלום טליה,
      אכן, ברוב המאמרים לא צויין באופן מספק ממשק הרעייה, ניסינו לכלול נתונים על עצמת הרעייה ככל שניתן.
      לתחושתי, וכך גם כתבנו בדיון, עצמת הרעייה נקבעת ע"י גורמים חיצוניים ולא בהתאם לעצמת הרעייה האופטימלית עבור השטח, ולכן התאמה של ממשק הרעייה הוא דבר חיובי (בניגוד להפסקת הרעייה כליל שעשויה לגרום להשתלטות של מינים והקטנה של עושר המינים הכולל). הרעייה שאת מתארת אכן נשמעת מאוד אינטנסיבית ואשמח לראות את התוצאות של רט"ג כשיתפרסמו.
      בנוגע להערה הקודמת על מינים נדירים שנעלמים משטחים בצפון: ברוב המחקרים שסקרנו הדגש הוא מדדי מגוון מינים ללא התייחסות לנדירות (כפי שניב כתב לפני). זה כמובן לא המדד היחיד לאמוד את איכות בית הגידול, אבל הוא בד"כ המדד הנפוץ בגלל הפשטות שלו. תגובה של מינים נדירים היא מורכבת לחיזוי ודורשת התייחסות לכל מין בנפרד. עם זאת, נכון להשתמש במיני מטרה אלו בתכניות שימור ולהגדיר מטרות ספציפיות לכל תא שטח. במקרה זה יש צורך לבחון את התגובה של כל אחד מהמינים לרעייה בצורה פרטנית.אגב, נראה לי שהדוגמאות שהובאו הן של מינים "גבוהים" ולכן התגובה שלהם היא שלילית.

  8. אסף שיפמן הגיב:

    הרעיה חיסלה את סחלב הביצות באחו בינימינה, באחו גונן ובנחל סמך ופוגעת קשות באוכלוסיות בנחל חזורי עליון. בכולם – רעית בקר.
    אסף שיפמן

  9. טליה אורון הגיב:

    בהמשך לכל הדיון, לאחר התייעצותי עם חוקרי בוטניקה וותיקים נוספים, אני מעזה להסביר משהו בהקשר לשיטת הדיגום במחקרי השפעת המרעה על עשבוניים, בעיקר שנות ה 80'- 90', מחקרים קלאסיים שנערכו על ידי נוי מאיר, קפלן גוטמן וכיוב' (בחלקות מעקב בשמורות טבע ובכרי דשא):
    שיטת הפוינט-טרנסקט מבוססת על רישום המינים הנוגעים במקל. לאורך שנים נהגו לרשום רק (!) את המין שנגע בנקודה הגבוהה ביותר (!) זה הרבה יותר מהיר. יש סבירות גבוהה שבכל המחקרים אז יש הטיית התוצאות לטובת הגבוהים, כאשר לא בהכרח הנמוכים נעלמים בהוצאת המרעה, אלא מצויים למרגלות הגבוהים. בעשורים האחרונים, אנחנו כבר נוהגים לדגום ולרשום את כל הצמחים הנוגעים במקל מלמטה למעלה, ערכנו גם רישומים השוואתיים לשתי השיטות וראינו את ההטייה הברורה.

  10. ניב דה מלאך הגיב:

    הערה חשובה!
    טוב שיש אתר כלנית… אני לומד מהתגובות המון דברים חדשים (גם עוז גולן חידש לי לגבי הנזקים של הפראים בדרום, תופעה שלא הייתי מודע לה)
    אין ספק ששיטה כזו בהחלט יכולה לגרום להטיות! בעקבות ההערה החשובה עברתי שוב על כל הרשימה. בשיטה זו השתמשו רק בשני מחקרים בלבד (המחקר בכרי דשא והמחקר של נוי מאיר בגליל ובגולן), בכל האחרים השתמשו בדיגום בקוואדרטים. עם זאת חשוב לזכור שאין מחקר מושלם וכל המחקרים סובלים מבעיות והטיות.
    בעייני הבעייה הכי גדולה שקיימת בחלק מהמחקרים (כרי דשא, המחקר ברמת הנדיב) היא של "פסאודו חזרות" – השוואה בין שני אתרים בלבד, אחד בלי רעייה ואחד תחת רעייה (בכל אתר מספר דגימות, "פסאודו חזרות") ולכן השיטות הסטטיסטיות להסקה לא תקפות (כי לא מתקיימת הנחה של אי תלות בין החזרות) ובמילים פשוטות ההבדלים בין שני האתרים יכולים לנבוע מהרבה סיבות מלבד רעייה (אין שני אתרים בעלי תנאים אקולוגיים זהים).
    לשמחתי גם בנושא הזה יש שיפור גדול והמחקרים החדשים יותר המוצגים בסקירה (בלהבים, בהר מירון ובבית גוברין) משתמשים בחזרות אמיתיות ובדיגום בקוואדרטים.

  11. ניב דה מלאך הגיב:

    לכל המתעניינים יצא מאמר חדש (בעברית!) על השפעות רעייה בנגב המערבי. בניגוד לרוב המחקרים הקודמים המאמר בחן ארבע רמות שונות של רעייה(ללא רעיה, רעיה חלשה, בינונית וחזקה). בהתאם לתיאוריה האקולוגית נמצא שמגוון המינים הגבוה ביותר הוא ברמה בינונית (העושר הנמוך ביותר נמצא בחלקות לא רעייה).

    http://magazine.isees.org.il/ArticlePage.aspx?ArticleId=689

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *