טוביה קושניר – אחד מל"ה

אורי רוזנברג agron@netvision.net.il

נפילתו של טוביה קושניר, כאחד מ-ל"ה לוחמים שנחלצו לעזרת גוש עציון, היתה לא רק אסון למשפחתו ולמיודעיו, אלא גם אובדן כבד לעולם המדע. שמו של טוביה, שהונצח גם בשמותיהם של כמה צמחים, ידוע לכל בוטניקאי ואיש מדע גם כיום, שבעים שנה אחר מותו. טוביה היה בן 24 שנים בנפלו, אך כבר הספיק לתרום רבות לחקר הצומח של ארץ ישראל בתצפיותיו ובמחקריו, אותם התחיל עוד בהיותו נער צעיר. במאמר זה מתוארים קורות חייו הקצרים ותרומתו למדע.


טוביה קושניר

 

את עיקר המידע אודות טוביה אנו מקבלים מן הספרים שכתב אביו, שמעון קושניר, אשר הנציח את זכרו בשורה של ספרים. בשנת תש"ט (1949) יצא לאור הספר: "טוביה קושניר – מחקרי-טבע ומכתבים" (הוצאת עם עובד). את הספר ערכו רעייתו אביבה, אביו שמעון ודודו מרדכי (מרדכי שניר). הספר הוא אסופה של מכתביו של טוביה, יומני הטיולים שלו, כמה תקצירים של מחקריו ודברי הערכה והספד מאת מוריו. (ראו למטה: 'גלגולו המופלא של ספר').

כריכת המהדורה הראשונה של הספר טוביה קושניר – מחקרי-טבע ומכתבים

בשנים הבאות הוסיף האב שמעון קושניר וכתב ספרים נוספים בהם הוא מספר על תולדות חייו הקצרים של טוביה ושל משפחתו: "בכור מכורה" (1955), "הד מגלבוע" (1955), "בדמדומי בוקר" (1959), "האיריסים עודם פורחים" (1971).

                             כריכת הספר "בדמדומי בוקר"   כריכת הספר "האיריסים עודם פורחים"

טוביה נולד ב-1923 ואת שנות חייו הראשונות עשה במושב כפר יחזקאל בעמק יזרעאל. בהיותו בן תשע הקים אוסף של צמחי קקטוס ליד ביתו ועסק בריבויים ע"י הרכבות. כאשר התגרשו הוריו עבר לפנימייה בקיבוץ יגור ובאחד מסיוריו בכרמל פגש את ד"ר מיכאל זהרי מן האוניברסיטה העברית, אשר התרשם מידיעותיו של הנער. טוביה התחיל לכתוב לזהרי על גילוייו וממצאיו ולשלוח לו צמחים להגדרה. בשיטוטיו היה הראשון למצוא  את השושן הצחור בכרמל. הוא הביא בצל לדוגמה לנח נפתולסקי, "איש הצמחים והפרחים", שגילה לראשונה בישראל צמח זה בפקיעין ב-1925. כותב נפתולסקי: "…כשהוציא מכיסו בצל של לילית-הבר (שושן צחור), שאסף בין סבכי החורש במעלה הר-הכרמל מעל לואדי-שומריה, ליד יגור, אז כבר ניכרו בו אותו הלהט ואותו המתח, שהצטיין בהם תמיד במגעו עם טבע הארץ". טוביה עבר להתגורר בביתו של זהרי בירושלים והשלים את לימודיו התיכוניים בתיכון בבית-הכרם. בשנת 1943 ערך טוביה מסע לחרמון ולהרי הלבנון, שהיו מחוץ לגבולות ארץ ישראל (בשליטת המנדט הצרפתי) וחזר משם עם 400 צמחים. בדרכו לחרמון פגש נערה בת 14, אביבה גינזבורג מבית-הלל, אשר שלוש שנים אחר-כך הפכה לרעייתו. טוביה קשר קשרים הדוקים עם כל חוקרי הטבע הבכירים בארץ, יצא איתם לסיורים והקים אוספים מקיפים וחשובים של פרפרים, זוחלים, צמחים וטחבים. במכתביו ובציוריו מתגלה כושר ביטוי עשיר ומשיכה ליופי. תיאוריו הפיוטיים של הנוף והטבע אליהם הוא מצרף את הרהוריו, נקראים כיצירת ספרות ולא כדוח של מדען. כדוגמה להלן קטע קצר ממכתבו של טוביה בספטמבר 1946 מחדרו בעיסאוויה אל אהובתו אביבה, בו הוא מתאר את המתרחש בחלקת הניסויים שלו בהר הצופים:

מכתבו של טוביה קושניר לחברתו אביבה

טוביה החל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בשנת 1945 והתגורר עם אביבה בחדר קטן בכפר הערבי עיסאוויה הסמוך להר הצופים. ב-1947 התגייס טוביה (בהתנדבות) לגדוד השישי של הפלמ"ח שבסיסו במעלה-החמישה, משם יצאו החיילים להגן על השיירות העולות לירושלים הנצורה. בינואר 1948 נפל ליד הכפר צוריף עם חללי ה-ל"ה, אותם כינה חיים גורי "מחלקת ההר" בשירו "הנה מוטלות גופותינו".

תרומתו המדעית של טוביה קושניר

טוביה סייר בכל חלקי הארץ וגם מחוץ לגבולותיה, בתורו אחר צמחים נדירים וחדשים למדע. ברבות השנים נעשתה הערכה בעשבייה של האוניברסיטה העברית ונמצא שמתוך 300 הצמחים הנדירים והמיוחדים ביותר – מחצית נמצאה על ידי טוביה קושניר. מיד לאחר מותו של טוביה פרסמה נעמי פינברון מאמר ב"הטבע והארץ" ובו היא מפרטת למעלה מעשרים מיני צמחים "שהיה במציאתם על ידי טוביה קושניר משום חידוש להכרת צמחית הארץ". כל הצמחים האלה נכללו במהדורה השניה של "המגדיר לצמחי ארץ ישראל" שפינברון היתה בין מחבריו. וכך כותבת פינברון: "טוביה קושניר ז"ל נפל בין השלושים וחמישה בהרי-חברון ועם מותו אבד למדע הביולוגי בארץ כוח צעיר ודינמי, אשר בו היו צפונות אפשרויות נרחבות של יצירה מדעית. בין השאר היה טוביה מחונן בחוש פלוריסטי ובכשרון של מציאת 'מציאות פלוריסטיות' – צמחים נדירים, או אף חדשים." הנה רשימת הצמחים המופיעה במאמרה של פינברון:

רשימת הצמחים שטוביה קושניר מצא - מתוך המאמר של נעמי פיברון ב"הטבע והארץ" (1)

רשימת הצמחים שטוביה קושניר מצא - מתוך המאמר של נעמי פיברון ב"הטבע והארץ" (2)

על הצמחים ברשימתה של פינברון:

  • צמחים שגילה טוביה והיו חדשים לצמחיית הארץ: (השם המדעי מופיע להלן רק אם הוא שונה מזה המופיע ברשימתה של פינברון). ספלול הגליל, מיאגרון אוזני, סיגל צנוע (Viola modesta), חלבלוב קעור (Euphorbia heterophylla), גרויה שעירה, חוטמית מסורטטת (Alcea striata), אקינוס ריחני (Acinos rotundifolius), קוצן גיירדו, אחילוף זעיר, סתוונית טוביה, שום החורשים, כרכום צהבהב, כרכום נאה (Crocus pallasii), כרכום החרמון תת-מין ארץ-ישראלי ( Crocus hermoneus ssp. palaestinus). המין איריס טוביה לא מופיע ברשימתה של פינברון. היא עצמה גילתה אותו כביכול כמין חדש בשנת 1978 וקראה לו איריס עוזיהו (Iris regis-uzziae), אך השם העברי שונה לאיריס טוביה, מאחר שטוביה גילה אותו לראשונה כבר בשנת 1943 בהר הנגב.
  • צמחים שהיו מוכרים באזורים מסוימים בארץ וטוביה גילה אותם לראשונה באזורים נוספים: שושן צחור, דבורנית גדולה (Ophrys holoserica), סחלב ריחני (Orchis coriophora).
  • צמחים שתוארו בעבר על ידי חוקרים זרים (כפוסט, הרט וטריסטרם) ומאז לא התגלו בארץ ישראל במשך עשרות שנים: גולנית ערב, דבורנית כחלחלה, בן-חורש גדול (Epipactis veratrifolia).
סתוונית טוביה. צילם: אורי פרגמן-ספיר © איריס טוביה. צילם: אורי פרגמן-ספיר ©
מימין – סתוונית טוביה; משמאל- איריס טוביה. צילם: אורי פרגמן-ספיר ©

טוביה גידל גיאופיטים רבים בחלקת הניסויים של הגן הבוטני, מול בית הקברות הצבאי על הר הצופים, 45 ערוגות על פני שלושה דונמים. בייחוד התמקד בקבוצת האיריסים, הצמחים האהובים עליו ביותר. טוביה עשה הכלאות בין מיני האיריסים וחקר את הגנטיקה של צבעיהם ואת עמידותם למחלות עלים שונות. חלק מצמחים אלה שרדו ונמצאו לאחר מלחמת ששת הימים על ידי מיכאל אבישי והועברו לגן הבוטני בגבעת רם. טוביה הכין הצעה חדשנית ומפורטת ובה רשימה של 50 צמחי בר אותם המליץ לתרבת ולהפוך לצמחי נוי לגינון. הוא אף הוסיף מידע על דרך ריבויים וגידולם. הוא חקר את מנגנון ההאבקה של התאנה התרבותית לעומת תאנת הבר (קאפריפגה) ואפיין את הצרעות האחראיות לכך, תוך שהוא משתמש בממצאיו להרחבת ההבנה של מנגנון הדו-ביתיות בצמחים.

אך טוביה לא הסתפק רק באיסוף ובהגדרת צמחים ואורגניזמים אחרים והחליט ללמוד, במקביל ללימודיו הסדירים, גם גנטיקה וביוכימיה, אשר יאפשרו לו להבין את תופעות החיים. טוביה התחנך אצל בוטנאים שהטקסונומיה היתה מרכז עולמם המדעי והשינוי התודעתי שעבר היה פורץ-דרך. וכך מתאר זאת אחד ממוריו לביוכימיה, אהרן קצ'לסקי (קציר): "טוביה, שעבר בהדרגה את הדרך מהביולוגיה המתארת לביולוגיה הכמותית והסיבתית, נמשך בחוטים סמויים לאותו תחום נפלא המגשר בין הביולוגיה והמדעים המדויקים, לתורת התורשה הביוחימית." וכך במלותיו של טוביה, מתוך מכתבים לאביו (1946) ולצליק, אחיה של אביבה (1947): "הסיסטמטיקה, למשל, מטבע הגדרתה מביאה לידי צמצום אפקים – להתעסקות בפרטים. הגנטיקה מטבע בריאתה היא אולי הרחבה והעמוקה ביותר, כי היא הנותנת את הפירוש והמשמעות לכל שאר מדעי הביולוגיה, היא הגורם הקובע את כל שאר הפרטים. כשפתחתי את ספרי הגנטיקה הראשונים צמחו לי כנפיים. […] לפני שנים אחדות הייתי מרבה לעסוק בהכרת צמחים ופרפרים, ובזה היה כל עולמי. אחר כך מצאתי כי יש דברים המענינים יותר מהכרת הצמח בצורתו החיצונית בלבד, או בשמו, ואלו הם הכוחות שפעלו בדרך יצירתו של הצמח, כלומר בדרך התפתחותו. על ידי הצלבת שני מינים זה בזה אפשר ללמוד וללמוד על קירבתם של שני המינים, מוצאם והתהוותם, בדרך זו אפשר אפילו לצור צורות צמחים חדשות, וכך 'לשחק משחקו של הטבע' בכוחות-בראשית עצמם. כך מרגיש אתה את עצמך לא כמסתכל מהצד, אלא כשולט על כוחות הבריאה."

ואכן טוביה החל ללמוד בכוחות עצמו גנטיקה, ציטולוגיה וביוכימיה. הכלים המחקריים שעמדו לרשות הגנטיקאים מלבד הכלאות היו דלים עדיין – ציטוגנטיקה, שהתבטאה בצביעת הכרומוזומים, ספירתם והשוואת אזורי ההטרוכרומטין והאאוכרומטין בעזרת מיקרוסקופ אור, וניסיון למצוא את פעולתם הישירה של הגנים באמצעות ביטויים הביוכימי, בייחוד ביצורים נחותים. טוביה יישם את הכלים והרעיונות החדשים שנגלו לפניו בסדרת מחקרים עצמאיים ופורצי דרך שהקדימו את זמנם. בעזרת הציטוגנטיקה הוא הצליח לסווג את האיריס השחום לסקציית איריסי ההיכל Oncocyclus  (בניגוד לדעת חוקרים בעלי שם עולמי ששייכו אותו לסקציית Regelia). בעזרת הכלאותיו גילה תופעת אי התאם עצמי באיריס הגלבוע. הוא חקר את המנגנון הגנטי הקובע את צבעי פרחי האיריסים וגילה את התהליכים הביוכימיים-אנזימטיים לשינוי צבע פרוותו של עכבר השדה. מחקרו המקיף ביותר היה על הגנטיקה של הערצב המצוי. במחקר זה, הראשון מסוגו בישראל, הראה כיצד אבולוציית יצור זה עדיין נמשכת בימינו, לשם התאמת המין לתנאי סביבה שונים בהתאם למיקומו הגיאוגרפי. חלקו הראשון של המחקר, אותו לא זכה להשלים, התפרסם בכתב-העת Nature. רעיונותיו החדשניים של טוביה, כמו השערתו על גנים לטנטיים בהטרוכרומטין ורעיונות אבולוציוניים שונים, קיבלו אישור רק שנים רבות לאחר מותו, כאשר פוצח הצופן הגנטי והתפתח מדע הביולוגיה המולקולארית.

הכרומוזומים של איריס שחום, צויר בידי טוביה קושניר

כותב שמעון, אביו של טוביה: "בבדידותו מת בני, ואת הסוד המלא של יחודו לא אדע לעולם."

הנה מכתבו האחרון של טוביה לאביו, אותו כתב כמה ימים לפני צאתו לפעולה ממנה לא שב:

המכתב האחרון של טוביה קושניר לאביו שמעון קושניר (1)

המכתב האחרון של טוביה קושניר לאביו שמעון קושניר (2)

גילגולו המופלא של ספר
בשנת 2010 הגיע בדואר אל ספריית קיבוץ נתיב הל"ה הספר "טוביה קושניר – מחקרי-טבע ומכתבים" ואליו צמוד פתק: "אל ספריית נתיב הל"ה. ספר זה נמצא בבוידם בעזבונו של בעלי ז"ל שנפטר לפני כ-30 שנה. הספר נראה חשוב מכדי שלא לשולחו אליכם".  פתק שנשלח לספריית נתיב הל"ה

לחצו על התמונה לצפייה מיטבית

בעמוד הראשון של הספר הופיעה הקדשה, בכתב ידו של שמעון קושניר, אביו של טוביה: "לחברי נתיב למד הא היקרים. מנתיב חייו של טוביה אל נתיב הל"ה, ממשפחתנו. ה' שבט תשי"א."    (ה' שבט הוא תאריך נפילתם של ה-ל"ה).

 

הקדשה של שמעון קושניר לחברי נתיב הל"ה

ובאותו עמוד החותמת הכחולה: "פלד" – קבוצת חיילים להתיישבות שתופית בע"מ. כאשר הוקם הקיבוץ בשנת 1949, על ידי יוצאי פלוגה ד' מחטיבת יפתח של הפלמ"ח, נקרא שמו קיבוץ פלד. פלד הם ראשי התיבות של פלוגה ד. ביום השנה השני לנפילת מחלקת הל"ה שונה שמו של הקיבוץ לנתיב הל"ה. כלומר – הספר נתרם לקיבוץ בשנת  1950 ע"י שמעון קושניר, הושאל על ידי אחד החברים וחזר למקומו לאחר 60 שנה. (על ספריית נתיב הל"ה והאיש היקר המקיים אותה אפשר לצפות בסרטון שעשיתי: איש ספר).

אביבה, אלמנתו הצעירה של טוביה, ערכה את הספר. במשרדי הוצאת עם עובד פגשה את הסופר חיים הזז. שנתיים אחר כך, בשנת 1951, נישאה אביבה לחיים הזז, המבוגר ממנה ב-29 שנים. להזז ולמשוררת יוכבד בת-מרים היה בן – נחום הזז (זוזיק) שאף הוא נפל במלחמת העצמאות.
הספר הפך כמקור השראה והערצה לדמותו של טוביה. רבים מן הקוראים פקדו את בית אביו ואת קברו.

לאחר מלחמת ששת הימים התאפשרה מחדש הגישה לשדה המערכה בה נפלו ה-ל"ה ונעשו תחקירים לביסוס המידע המקוטע על האירוע הקשה. בשנת 1969 הוזמן על ידי הורי החללים מי שהיה המפקד הבריטי של משטרת חברון – ג'ון דוגאן, אשר אסף את גופות הלוחמים לאחר הקרב. דוגאן הגיע לארץ, יצא עם ההורים לגבעה 573 ליד הכפר צוריף ושחזר לפרטיו המזוויעים את אשר התרחש שם בה' שבט, תש"ח.

זוהי הידיעה שראה שמעון בעיתון הבוקר ובה התבשר על מות בנו:

מודעת אבל על הל"ה בעיתון הבוקר

ספרות

קושניר, טוביה, (1949), מחקרי-טבע ומכתבים, הוצאת עם עובד, 250 עמ'. מהדורה שנייה (1982) מתוקנת ומורחבת, בעריכת מיכה לבנה.

קושניר שמעון (1955), בדמדומי בקר, הוצאת מכורה, 205 עמ'

קושניר, שמעון, (1970), האיריסים עודם פורחים. הוצאת עם עובד, 238 עמ'

 

הבעת תודה: לד"ר מני נוימן, מנהל הגן הבוטני בהר הצופים ולעתי יפה מקיבוץ נתיב הל"ה – על השאלת ספריו של שמעון קושניר.

כל הזכויות שמורות למחבר ולמערכת כלנית ©
ציטוט: רוזנברג, א. 2018. טוביה קושיר – אחד מל"ה. כלנית 5    http://www.kalanit.org.il/tuvia-kushnir/

3 תגובות למאמר טוביה קושניר – אחד מל"ה

  1. עמיר פז הגיב:

    כל הכבוד למחבר המאמר שדואג להשכילנו על ראשוני הבוטניקה בארץ.

  2. אורי פרגמן-ספיר הגיב:

    מרגש ועצוב

  3. אסף שיפמן הגיב:

    אבדה גדולה למשפחתו וחבריו אך גם אבדה גדולה למדע. לחשוב שכל זאת השיג עד גיל 24.
    אני זוכר איך התרגשתי כשמצאתי לראשונה, בהיותי נער, את בן החורש הגדול בעין עונייבה (כך נקראה אז עין-ענבה של היום) ונזכרתי בתיאורו של טוביה על התרגשותו כשמצא שם בשנת 1944 את הפרח לראשונה.
    ברצוני להעיר שתי הערות, בעניין הסחלבים כמובן:
    1. דבורנית כחלחלה – אכן תוארה על ידי פוסט בסביבות ירושלים. הפרט המיובש הראשון של הדבורנית נאסף על ידי אליעזר שמאלי על יד כפר גלעדי ב12.1.1925.
    2. דבורנית גדולה תוארה על ידי פוסט בכרמל (חיפה), בנצרת וביהודה. במהדורה
    הראשונה של המגדיר לצמחי ארץ ישראל (1931) צוינו הגלילות: יהודה, כרמל וגליל עליון. בעשבייה בירושלים הפרט המוקדם ביותר נאסף בהר-טוב ב23.4.1926 על ידי איג, זהרי ופינברון.
    אסף שיפמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *