פואת הצבעים גדלה ליד בריכת החורף בחולון

לירן וקיל 22.9.2016
הביא לדפוס: גדי פולק
צילומי הצמח באתר: ישי שמידוב

פואת הצבעים Rubia tinctorum נמצאה גדלה ומטפסת על הגדר החיצונית המערבית של בריכת הקאנטרי קלאב בחולון לאורך כמה עשרות מטרים. הגדר גובלת בתעלה המוליכה אל בריכת החורף המשוקמת של חולון.  קשה היה לקבוע את מספר הפרטים וייתכן שמדובר בפרט אחד שהתפשט בדרך וגטטיבית.

מיקום פואת הצבעים ליד בריכת החורף של חולון

מיקום פואת הצבעים ליד בריכת החורף של חולון

הצמח היה ירוק ובסיומה של הפריחה. רק מספר קטן של ענבות פרי שחורות הבשיל בתפרחות.

פואת הצבעים. צילום: ישי שמידוב © פואת הצבעים. צילום: ישי שמידוב ©

פואת הצבעים
מימין – 4 עלים בדור, משוננים בשפתם; משמאל – תפרחות. צילום: ישי שמידוב ©
להגדלה – לחצו על התמונות

פואת הצבעים. צילום: ישי שמידוב ©  פואת הצבעים. צילום: ישי שמידוב ©

פואת הצבעים
מימין – פרחים מקרוב; משמאל – פירות. צילום: ישי שמידוב ©
להגדלה – לחצו על התמונות

פואת הצבעים היא צמח אדום בסכנת הכחדה בישראל אשר מספרו האדום 4.7  (בסכנה). בספר האדום  הצמח נתון בבר רק מגאון הירדן בבקעת בית שאן, ופליטי תרבות נצפו גם בהרי יהודה. כמו כן, הצמח מאוקלם בגן הבוטני בגבעת רם בירושלים. אנו מדווחים כאן לראשונה ברבים על הימצאות הצמח במישור החוף. ואולם, אין זו מציאה חדשה ממש, שכן צפיתי (מקור: לירן וקיל) בצמח במקום כבר ב-1990, עוד לפני יצירת הבריכה המשוקמת, מבלי שדיווחתי. פירות נאספו במקום ע"י בנק הגנים בשנים 2007 ו-2011. מהנתונים המצויים בידי בנק הגנים נראה כי שיעור יצירת הפירות בחולון נמוך לעומת אוכלוסיות בקעת בית-שאן, ייתכן שעקב האבקה עצמית. כן נמצא רק שיעור נמוך של זרעים פוריים שנבטו בהצלחה מהפירות שנאספו באוכלוסיית חולון (הנתונים מבנק הגנים נמסרו ע"י אלון זינגר וסיון גולן).
איננו יודעים אם מדובר בפרט או באוכלוסיה טבעית ממש, או שמדובר בפליטי תרבות שהתבססו בעקבות הפצת הפירות ע"י ציפורים, ממקור כלשהו בסביבה הקרובה שבו גידלו בעבר את הצמח, אולי להפקת הצבע.
פרטים מלאים על פואת הצבעים – ראו:
שמידע, א., פולק, ג. ופרגמן-ספיר, א. 2011.  הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך ב'. רשות הטבע והגנים. עמודים 775-774.
בבריכת חורף נוספת שמצפון לבריכה זו גדלה גם נסמנית קיפחת (דוחנן קיפח) – עוד מין אדום של בתי גידול לחים הנתון בסכנת הכחדה.
ממצאים אלה מהמקום של בריכת חולון ההיסטורית מצטרפים לממצאים נוספים אודות צמחים אדומים הגדלים בשטחים פתוחים מועטים שעדיין נותרו בתחומי הערים של גוש דן. בכלנית פורסמו כתבות גם על דרדר נמוך ועל מרסיה זעירה.

8 תגובות למאמר פואת הצבעים גדלה ליד בריכת החורף בחולון

  1. דר בן נתן הגיב:

    למיטב הבנתי גידלו את הצמח בתרבות בעת העתיקה, אבל לא בזמנים המודרניים. מאילו גידולים תרבותיים היא יכלה להגיע לשם?
    סביר באותה מידה שהגיעה בהפצת ציפורים מבקעת בית שאן, מהרי יהודה או מחוץ לגבולות הארץ, לא?
    כמו כן אולי כדאי לציין שלפי הספר האדום, בעולם היא לא בהכרח גדלה בגדות נחלים, ושבית הגידול שלה במדינות אחרות דיי דומה לזה שבו היא נמצאה עכשיו.

  2. לירן וקיל הגיב:

    ברצוני להוסיף שפואת הצבעים קיימת גם בגן הבוטני שבהר הצופים. מינים נוספים הראויים לעיון בבריכות משרד הרישוי בחולון הם שוש קוצני, שוש קירח, אלטין עקום זרע ומין אגמון חד שנתי, לשישית מקומטת ועטיינית מגובבת. פרטים מלאים על כל המינים האלה בכרכי הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל, רשות הטבע והגנים. משהו נוסף: מבט בוחן על צמח היבלית שגדל בבריכות אלה, מגלה צמח שעיר וככה ראיתי גם במקווי מים נוספים. יבליות אלה שונים במראן החזותי מאלה שבגינות נוי ובגינות שלחין. זה נראה מעניין למחקר ולחשיפה.

  3. דרור מלמד הגיב:

    לירן, אנא הבהר:
    מה זה אגמון חד-שנתי? אתה מתכוון לאגמון שרוע או נטוי?
    מה זאת אומרת יבלית שעירה? השיבולים שלה שעירות? אולי זו עשבה קהה?
    מה זה לשישית מכווצת? מקומטת?

  4. מערכת כלנית הגיב:

    תודה דרור ששמת לב לשיבוש בשם הלשישית, שנבע מפליטת קולמוס. הטעות תוקנה ועתה כתוב "לשישית מקומטת".

  5. זהר עמר הגיב:

    התצפית על פואת הצבעים היא חשובה, שכן יש בידינו עדויות היסטוריות מתקופת המשנה על שימושיה לצביעת אריגים בצבע אדום כתום. יתירה מזאת, במחקר שערכנו על זיהוי ציבענים שבאריגים עתיקים מהתקופות הקדומות מארץ ישראל עולה, שהצמח הזה היה המקור העיקרי לצבע זה.

  6. לירן וקיל הגיב:

    1. שנה טובה לכולם.
    תשובותיי לתגובות: א. פואת הצבעים מותירה כעת בידינו רק השערות. ב. הלוואי שידווחו תצפיות נוספות על יבליות. ג. האגמון החד שנתי היה תצפית מ-1990. גם לי לא ידוע איזהו מן השניים והיבלית השעירה (שם מוצע) כולה שעירה. צמחי עשבה כהה לא ראיתי מעודי וגם לא בתצלום – אז הכל פתוח! ד. פליטת קולמוס במשפחות הכי טובות. תודה למערכת כלנית על התיקון… ה. זוהר, אנא ספר לנו (מי זה – יש בידינו). ספר קצת יותר בהרחבה, כולם מתעניינים.

  7. גדי פולק הגיב:

    לגבי היבלית ה"שעירה" – בפלורה פלשתינה מצוין שהעלים ביבלית יכולים להיות קרחים או שעירים וככל הנראה אין כאן משהו יוצא דופן.

  8. לירן וקיל הגיב:

    לגבי היבלית "השעירה" שתיארתי, אני מביא קצת מידע: מן המקורות הספרותיים שהזדמנו לידיי: א. (אנציקלופדיה כרטא כללית, מהדורה רביעית מעודכנת בכרך יחיד, 1998): רשומים כשישה מינים בעולם! ב. (מגדיר צמחי התרבות בישראל, א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי) רשומים כשמונה מינים בעולם! כינויה של היבלית עשב ברמודה. כמו כן מתוארים גם: יבלית טרנסוולית שמוצאה מדרום אפריקה כצמח מדשאה; ויבלית כלאיים ממספר זנים כצמח מספוא. ג. (הצמחים הפולשים בישראל של ד"ר ז'אן מארק דופור דרור) כאשר מדובר על פלישתו של זיפנוצה חבוי=דשא קוקויה מסופר שכנראה הובא לישראל כצמח גינות למדשאה כבר בתקופת המנדט הבריטי אך לא קיים מידע על מועד הכנסתו לארץ. לפיכך, ייתכן שיחד עם הכנסתו המכוונת, נכנס מין של יבלית כלשהי, שזכה לבית גידול נוח להתאזרחות וממנו לתפוצה מקומית. ד. אני מבקש מידע על מיני יבלית + תיאור מורפולוגי וצילומיהם הידועות מן הארצות השכנות הגובלות בישראל, או אחרות, שעשויות להתקיים בישראל אך עדיין לא התגלו לחוקרים. תעלומת היבלית בישראל היא עניין מהותי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *