אשחר ארץ-ישראלי התגלה בהרי-אילת

דודי ריבנר   קיבוץ אילות  dudi.rivner@gmail.com
דפנה כרמלי   קיבוץ סמר  samardafna@gmail.com

שיחים של אשחר ארץ-ישראלי Rhamnus lycioides התגלו ליד נחל בטמים בהרי אילת בסדקי סלע גירני במפנה צפון מערבי. פרטים אלה הם הראשונים שנמצאו בנגב הרחוק, במרחק של עשרות קילומטרים מהפרטים הדרומיים ביותר שהיו ידועים עד כה בהר הנגב. קיומם של שיחי האשחר באזור זה נדון בהקשר אקולוגי רחב וכן נדונה שאלת המעמד הסיסטמטי של אשחר דו-זרעי מול אשחר ארץ-ישראלי .


אשחר ארץ-ישראלי[1]  Rhamnus lycioides , גדל בכל רחבי ישראל וחודר לאזורי המדבר במעונות  הרריים למרגלות סלעים ובערוצי ואדיות. עשרות שיחים של אשחר א"י גדלים בהר-הנגב וככל שמדרימים המין נעשה נדיר ביותר ורק פרטים מועטים גדלים דרומית לקו הר-שגיא – נחל נקרות. האשחר לא היה ידוע עד כה מהנגב הרחוק  – הערבה והרי אילת. בסיור שערכנו בפברואר 2016  מצאנו בנחל בטמים שני שיחים חיים של אשחר ארץ-ישראלי ושיח אחד מת. זאת לאחר עשרות שנים שאנחנו ובוטנאים אחרים מטיילים בכל נתיבי הרי אילת וקניוניהם ומעולם לא פגשנו את האשחר.
אתר המציאה הוא בראש ערוץ קטן מיובליו של נחל בטמים  ברום 812 מ (מפה – בתמונה 1, האתר – תמונות 3,2). נחל בטמים (להבדיל מנחל בטם הנמצא מצפון בסמוך) נמצא מדרום לבקעת סיירים ובקעת עובדה בשולי דרך העפר היורדת מצומת סיירים על כביש 12 לעבר נחל עתק, מעל הקטע הידוע כ"מעלה סיירים".

מפת אתרים של אשחר ארץ-ישראלי בנגב

תמונה 1  – מפת אתרים של אשחר ארץ-ישראלי בנגב (סמלים ירוקים) . מסומנים רק האתרים הדרומיים ביותר בנגב הצפוני ואלה הידועים מהערבה, הנגב הרחוק והרי אילת. המצולע בעל הצבע הכתום בהר-הנגב מציין את האזור בו שיח האשחר הארץ-ישראלי שכיח למדי בסלעים וערוצי נחלים סלעיים מעל רום 800 מטר.

על המעמד הסיסטמטי של אשחר ארץ-ישראלי ואשחר דו-זרעי

בכל המגדירים לצמחי הבר של ישראל, בפלורה פלשתינה ובאתרי הרשת נתונים אשחר ארץ-ישראלי Rhamnus lycioides ואשחר דו-זרעי Rhamnus disperma כשני מינים עצמאים נפרדים. ואולם, חוקרי הסיסטמטיקה של הבוטניקה בסוג אשחר רואים בהם מין ביולוגי אחד בעל שונות רבה הכולל כמה תתי-מינים ( Browicz, 1994;( (Davis, 1967. מאז שנות התשעים של המאה הקודמת לא נעשתה עבודה סיסטמטית מפורטת על מינים אלה ולכן נסכם להלן את המצב הפורמלי העכשווי:
בעבר היה מקובל לפצל טקסון זה לשני מינים: אשחר ארץ-ישראלי (R. palaestina) ואשחר דו-זרעי (R.disperma). המעמד  של שני הטקסונים הללו לא היה ברור מבחינה פורמלית.  כיום מקובל על רוב החוקרים לראות ב- R. palaestina במזרח הים-התיכון שם נרדף ל- Rhamnus lycioides, הוא השם המדעי התקף.  זהו מין רחב-תפוצה בקבוצת אשחרים קוצניים בעלי עלים דמויי יתד מקריחים הגדל מהבלקן (תת מין יווני) דרך דרום טורקיה ודרומה עד הרי דרום סיני וגבל גללה במצרים. ברוויץ (Browicz, 1994) בדק את כל גליונות צמחי האשחר בעשביית ירושלים ושייך את כל ייבושי האשחר שהוגדרו כאשחר דו-זרעי לאשחר ארץ-ישראליRhamnus lycioides. זאת מכיוון שהסימנים הדיאגנוסטיים המבדילים בין שני המינים (שפת עלה משוננת וקצה עלה מעוגל "שלם" בא. ארץ-ישראלי ושפת עלה תמימה וקצה עלה קטום עם שנץ בא. דו-זרעי) אינם "עובדים" בשדה. כלומר, אפשר למצוא באוכלוסיות המדבר את התכונות של אשחר ארץ-ישראלי ה"ים-תיכוני" ולהיפך – בחבל הים-תיכוני ניתן למצוא באותה אוכלוסיה גם עלים המתאימים לאשחר דו-זרעי וגם כאלה המתאימים לאשחר ארץ-ישראלי.
דיוויס ויאלטריק אשר עיבדו את הסוג אשחר בפלורה של טורקיה (Davis, 1967), חושבים כי עדיף לתת לא.דו-זרעי מעמד של תת-מין של אשחר ארץ-ישראלי, טקסון אשר אופייניים לו עלים יותר קטנים, שעירים ובעלי שפה תמימה. בולוס אשר כתב את הפלורה של מצרים (Boulos, 2000) מטפל באשחר א"י ובאשחר דו-זרעי כבשני מינים עצמאיים, כאשר פרט להבדל השעירות ביניהם הוא מציין גם את העירוק הבולט בחלק העלה התחתון של אשחר א"י לעומת אשחר דו-זרעי. לא הצלחנו לזהות תכונה מבדילה זו באוכלוסיות מישראל. בולוס נותן את א.דו-זרעי מהרי דרום סיני וגללה לעומת א.א"י ( R. lycioides) אותו הוא נותן מחוף אלכסנדריה. איננו תומכים בחלוקה זו.

אבי שמידע

שלושת שיחי האשחר (אחד כאמור מת) גדלים מקובצים זה ליד זה, לרגלי מפלון מדורג אשר מעליו מצוי דרגש סלע מצוקי שגובהו 1.6 מטר (תמונה 2). הרום הגבוה, סלע הגיר הקשה, המפנה הצפון-מערבי ואחוז סלע האם הגבוה מתוך כלל השטח – מסבירים כנראה את המיקום ואת יכולת ההישרדות  של שיחי האשחר בבית-הגידול. מאידך אנו מכירים עשרות אתרים עם מיקרו-בית-גידול דומה באזור בקעת סיירים, הר-שגוב, מישור סעיפים ומזרחה עד מתלול הבקע, שבהם לא גדל אשחר ארץ-ישראלי. מציאה בודדת זו מרמזת או על דגם הישרדות אקראי  (כלומר  אתר מקומי שבו האשחר שרד מאוכלוסיות גדולות יותר ולא נכחד), או מצד שני על דגם הניתן לחיזוי מבחינת בית-הגידול:  האשחר "בוחר" את מיקרו בית-הגידול המשופר ביותר באזור מבחינת תנאי הלחות –  סדקים בדרגשי סלע ובמשטחי סלע בעלי שיפוע מתון שאליהם נקוים מי נגר עילי אפילו בגשמים קטנים, במפנה צפוני-מערבי ברום גבוה. היעדרות אשחר א"י מהרי אילת הבנויים מסלעי יסוד שאינם גירניים, לא נובעת לדעתנו מטיב מינרלוגי שונה של הסלע והקרקע אלא מיובשנות בית-הגידול ומהטמפרטורות הגבוהות השוררות בבתי-הגידול הסלעיים בהרי מסיב אילת. שכן, אשחר א"י שכיח למדי בהר הגבוה של דרום סיני גם על גבי סלעי יסוד וסלעים מטמורפיים עתיקים מעל רום של 1300 מטר בבית-גידול סלעי לח יחסית.  בדרום-מזרח סיני גדל האשחר ברום 1000-900 מטר על גבי תשתית גירנית וכן על אבני-חול.

אשחר ארץ-ישראלי בהרי אילת. צילום: דפנה כרמלי © אשחר ארץ-ישראלי בהרי אילת. צילום: דפנה כרמלי ©

תמונה 2 (מימין). שיחי אשחר ארץ-ישראלי באתר הגילוי. צילום: דפנה כרמלי ©
תמונה 3 (משמאל) – האתר עם שיחי אשחר ארץ-ישראלי ושיחים נלווים בראש יובל של נחל בטמים. צילום: דפנה כרמלי ©
להגדלה – לחצו על התמונות

חברת הצמחים השולטת על גבי מדרונות גיר באתר שבו התגלו שיחי האשחר  היא חברת זוגן השיח ועדעד מאובק. במפנים צפוניים וכאלה בעלי משטחי סלע ודרגשים מתווספים לזוגן צמחי סלעים אופייניים: ליד  שיחי האשחר עצמם, גדלים בסדקי הסלע ארבעה שיחי גולנית ערב (פרחו בחודש פברואר)  פגונית סיני (תמונה 3) דרדר מצרי ומקור-חסידה מעוצה. ככלל, בהרי אילת, אזורי הר ברום של 800 ומעלה מאד מצומצמים בשטחם. במשטחי הסלע שברום זה מוצאים לא מעט שיחי גולנית ערב,  מלעניאל קטן-פרחים חורשף חום-קשקשים, מרבה חלב רותמי ואף דרדר החרחבינה.

האשחרים נתגלו בחורף בחודש פברואר כאשר הם בשלכת חורף ורק עלים ירוקים מועטים נותרו על הצמח. זהו דגם אופייני לרוב אוכלוסיות אשחר ארץ-ישראלי גם בחבל הים-תיכוני וגם במדבר – השיחים הם כללית נשירי חורף אך ניתן למצוא בהם גם באמצע החורף עלים ירוקים לרוב בחלקי שיח תחתונים או מוגנים. מחודש פברואר ועד חודש אפריל צפינו בלבלוב חדש מועט בחלקים שונים של השיח (תמונות 5,4) ומאמצע מרץ ועד תחילת אפריל תעדנו שני שיחים נקביים שפרחו (תמונות 7,6). אחד השיחים חנט פרי צעיר ירקרק אך בחודש אוגוסט לא נשאר אף לא  פרי אחד על השיח. כלומר, ייתכן שהשיח הפיל את כל הפרחים שחנטו בגלל חוסר משאבים.   בשלב זה לא מצאנו בסביבה שיחי זכר שיכלו לתרום אבקה להפריית פרחי הנקבה ולא ברור אם הפירות הצעירים שנשרו הכילו זרעים. רק מסריקות ומחיפושים נוספים באזור נוכל לוודא שאמנם ישנם גם שיחי אשחר זכרים והאם הפירות הצעירים שראינו באביב, יכולים להבשיל בסוף הקיץ לפרי עסיסי בעל זרעים חיוניים.

אשחר ארץ-ישראלי בהרי אילת. צילום: דפנה כרמלי © אשחר ארץ-ישראלי בהרי אילת. צילום: דפנה כרמלי ©  אשחר ארץ-ישראלי בהרי אילת. צילום: דפנה כרמלי © אשחר ארץ-ישראלי בהרי אילת. צילום: דפנה כרמלי ©

אשחר ארץ-ישראלי בהרי אילת. צילום: דפנה כרמלי ©
מימין לשמאל – תמונה 4: ענפים בלבלוב.; תמונה 5: עלים על ענף מלבלב; תמונה 6: פריחה נקבית; תמונה 7: פירות צעירים.
להגדלה – לחצו על התמונות

המציאה של אשחר ארץ-ישראלי מצטרפת לדגם תפוצה נקודתי נדיר ביותר של שיחים ועצים, דוגמת אוג קוצני ואלה אטלנטית. אלה הם צמחים צפוניים השכיחים בחבל הספר ובחבל הים-תיכוני בישראל ונעשים נדירים יותר ויותר כלפי המדבר הקיצוני. אוג קוצני נמצא רק בשני אתרים בהרי-אילת: בהר שגוב ובהר שחורת, הראשון הר-גירני והשני הר שתשתיתו סלע יסוד. בעבר גדלו 4 עצי אלה אטלנטית באזור בקעת עובדה אך בעשרים השנים האחרונות התייבשו ומתו שלושה מהם והיחידה שנשארה גדלה ליד מעלה עקוף הנמצא בנגב הרחוק. עוזרר קוצני (החודר  מהחבל הים תיכוני לספר) לא נמצא עד כה דרומית להרי דימונה ושקדי בר לא נמצאו עד כה דרומית להר-הנגב הגבוה.

אנו קוראים למטיילים ולחובבי הטבע לפקוח עין ולדווח על מציאת  פרטים בלתי ידועים של עצי אשחר, עוזרר, שקד או אלה בנגב הרחוק ובהרי-אילת.

ספרות

Boulos, L. 2000. Flora of Egypt. Vol.2. Al Hadara Publishing. Cairo.

Browicz, K. 1994.  Chorology of trees and shrubs in South-West Asia and adjacent regions Vol.9 . Polish Academy of Sciences. Warszawa-Poznan

Davis, P. E. 1967. Flora of Turkey and the East Aegean Islands. Vol  2. Edinburgh Univ. Press, Edinburgh

הערות
[1] ראו בתיבה על בעיית השם הסיסטמטי המדעי של קבוצת אשחר זו ועל חלוקת השונות המורפולוגית-גיאוגרפית באזורנו ליחידות טקסונומיות.

=====================================
כל הזכויות שמורות ל"כלנית" ©
ציטוט: ריבנר, ד. וכרמלי, ד. 2016. אשחר ארץ-ישראלי התגלה בהרי-אילת, כתב-עת "כלנית" מספר 3.

אשחר ארץ-ישראלי התגלה בהרי-אילת

 

7 תגובות למאמר אשחר ארץ-ישראלי התגלה בהרי-אילת

  1. אורי פרגמן-ספיר הגיב:

    מרתק ! אני מכיר שיחים גדולים מאד, כמעט עצים, של אשחר זה בואדי רם

  2. נוגן צברי הגיב:

    שאלה,
    כתוב במאמר "מאידך אנו מכירים עשרות אתרים עם מיקרו-בית-גידול דומה באזור בקעת סיירים, הר-שגוב, מישור סעיפים ומזרחה עד מתלול הבקע, שבהם לא גדל אשחר ארץ-ישראלי. מציאה בודדת זו מרמזת או על דגם הישרדות אקראי (כלומר אתר מקומי שבו האשחר שרד מאוכלוסיות גדולות יותר ולא נכחד), או מצד שני על דגם הניתן לחיזוי מבחינת בית-הגידול: האשחר "בוחר" את מיקרו בית-הגידול המשופר ביותר באזור מבחינת תנאי הלחות – סדקים בדרגשי סלע ובמשטחי סלע בעלי שיפוע מתון שאליהם נקוים מי נגר עילי אפילו בגשמים קטנים, במפנה צפוני-מערבי ברום גבוה. "
    בני כמה השיחים לדעתכם?
    האם יש עוד אפשרות שציפורים נודדות העבירו זרעים בשלב מאוחר יותר ופשוט הזרעים הגיעו לנקודה הזאת ולא למיקרו בתי גידול דומים אחרים?
    הרי יש עוד לא מעט צמחים שגדלים בנקודה אחת ובנקודה אחרת הדומה לה להפליא, הם לא נמצאים…
    בנוסף, יכול להיות שהסיבה שלא איתרו עד היום צמחי אשחר בהרי אילת, היא מכיוון שעונת הטיולים בהרי אילת היא בעיקר בחורף, עונה בה האשחרים בשלכת ולכן האשחרים פחות מושכים את העין בניגוד לעונת הקיץ בה האשחרים מלאים עלווה.
    בנוגע לפירות, האם אשחר יכול לחנוט פירות ללא הפרייה? (גם אם הפירות לא פוריים), אם לא, אז בוודאי שיש שיח זכר לפחות אחד בסביבה…

    • דודי ריבנר ודפנה כרמלי הגיב:

      שלום נוגן.
      לא ידועה לנו אפשרות לקבוע את גיל האשחרים בהרי אילת. האם יש מידע לגבי גיל אשחרי הר הנגב?
      אנו מניחים שאשחרי הרי אילת בני גיל דומה, ולפחות בני כמה עשרות אם לא כמה מאות שנים.
      בהרי אילת יש מיקרו בתי גידול דומים, אך מעטים מאוד בגובה כ-800 מ' מעל פני הים וגבוה מכך. בהר שגוב שהוא הגבוה בהרי אילת (רום 893 מ') ידוע לנו על פרט אחד יפה של אוג קוצני אך לא של אשחר א"י.
      הפרטים בהרי אילת כן נצפו בחורף, וללא עלווה, אך היות ואינם נמצאים על צירי הטיולים – לא שמו לב לנוכחותם. הם בלטו לעין בגלל גודלם ומבנה ענפיהם.
      בביקור באוגוסט נצפתה שפע עלווה, אך לא פרי אחד על השיחים. הפרטים הקרובים ביותר הידועים לנו נמצאים בואדי אבו רותה במזרח סיני, ברום כ 950 מ', בקו אווירי של כ-30 ק"מ, עם פרט של אלה אטלנטית. לא זכור לנו מין הפרטים שם.
      לגבי חניטת פירות ללא הפריה: בצילום נראה שחנט אך לא הופרה. יותר מכך אולי תפנה את השאלה לעוסקים בהפרייה כמו לפרופ' דיני איזיקוביץ.

  3. אחיעד הגיב:

    יצא לי לראות הרבה בגליל שהאשחר הא"י נפוץ עד רום 400-500 מטר ומעל זה, האשחר נקוד מחליף אותו. האם זה בגלל שמעל רום זה התנאים לחים וקרים מדי? ובהמשך לזה, תנאים דומים לחלקים הנמוכים בגליל שוררים בגבהים שהוזכרו במאמר? (מבחינת קיצוניות של משרעת טמפ', נראה שהיא הרבה יותר קיצונית בדרום)

    רשומה מעולה! היה מרתק לקרוא

    • גידי נאמן הגיב:

      אכן אשחר נקוד נפוץ הרום גבוה יותר מזה של אשחר א"י. כאמור במאמר א. ישראלי עומד בשלכת חורף אבל אשחר נקוד הוא ירוק עד. זה מזכיר את התפוצה היחסית של אלון תבור העומד בשלכת חורף ונפוץ ברום נמוך מאלון מצוי הנפוץ ברום מעליו והוא ירוק עד. שני מקרים אלה הם בניגוד לצפוי בו העומדים בשלכת אמורים לגדול ברום גבוה יותר מקום בו החורף קר יותר.

      גידי נאמן

  4. לירן וקיל הגיב:

    (עשרה יהודים זה מניין, דרישת שלום מגלילת פלשת שבמישור החוף). אשחר ארץ ישראלי אמנם ידוע כמאכלס את מרבית אזורי ארץ ישראל אך יחד עם זאת ריכוזי אוכלוסיותיו + פרטים יחידאים בגלילת פלשת שבמישור החוף אינן צפופות לרוויה. לפחות זה המצב כיום! אני מביא בזאת את הידוע לי: א. סביבת גדרה, ליד בית העלמין, על כורכר (נאספו זרעים עלי די בנק הגנים); ליד בית חולים הרצפלד, על כורכר; מול התחנה המרכזית בגדרה לכיוון מערב, לאורך גדרות בשטחי מטע על קרקע שחורה בחברת ינבוט השדה. ב. גבעת זקס שבגבעת ברנר, על כורכר, בחברת חרובים, קידה שעירה ורותם המדבר… ג. מצפון לרחובות, ליד החווה החקלאית, על שדות חמרה חולית. ד. מציאה של יעקב שקולניק (סקר שדה בגבעות בית עובד, 1983, כתבה בחוברת רותם 13 – הצומח של החמרה והכורכר במישור החוף) פרט יחידאי בנקודה הצפונית של הרכס. אל פרט יחידאי זה מצטרף הגילוי של יתרת האוכלוסייה (17.9.2016). פרט זה הוא אחד ממניינה=בסיור שערכתי בגבעת האירוסים של ראשון לציון, שבצומת גן הוורדים, נמצאו עשרות שיחים בגילאים שונים עם עלווה ופרי, מול שדה מעובד תפוחי אדמה.

  5. לירן וקיל הגיב:

    בהמשך לתגובתי הקודמת – שני האתרים שבראשון לציון וברכס בית עובד נמצאים בסמיכות זה לזה. 36 שנים לסגירת פער גילוי האוכלוסייה עד הלום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *