צנון מצוי – צמח חודש שבט תשע"ט

כתב: שיר ורד

צנון מצוי Raphanus raphanistrum, הינו צמח חד שנתי ממשפחת המצליבים הגדל בבתות, שדות ומעזבות בצפון הארץ ומרכזה. הסוג צנון כולל כ 10 מינים הגדלים בעולם הישן. בארץ גדלים 2 מינים. צנון מצוי וצנון פגיוני. מין שלישי הקרוי צנון משתלשל, הועבר לסוג אחר (Quidproquo) אך שם הסוג בעברית טרם שונה.

שמו המדעי של הסוג וגם של המין קרוי על שם המילה היוונית העתיקה raphanus, שפרושו שורש מעובה. שמו העברי של הסוג צנון הינו שם  קדום המופיע במשנה במספר מקומות. מקור שם הסוג העברי לא ברור ויש הקושרים אותו עם המילה הערבית צונאן המבטא ריח רע, בדומה לשמו הארמי של הצנון פוגלא ושמו הערבי פוג'אל המקביל למילה העברית פיגול המתאר מאכל שנפסל לאכילה , כל זה בגלל ריחו החריף של הצנון התרבותי. שם המין העברי ניתן לו עקב המצאותו הרבה בבתי גידול מופרעים. אזור תפוצתו הטבעית של הצנון המצוי הוא מערב אסיה, צפון אפריקה וארופה. הצנון המצוי הינו צמח המתפשט בקלות בבתי גידול פגועים והפך לצמח פלשני באזורים רבים בעולם (כולל אמריקה ואוסטרליה). בארץ הוא גדל גם בבתי גידול טבעיים וגם בבתי גידול הרוסים ומופרעים, בייחוד בקרקעות חמרה במישור החוף ובבתות גיר בצפון הארץ.

 
 צנון מצוי, צילם שיר ורד © צנון מצוי, צילם שיר ורד © צנון מצוי, צילם שיר ורד ©
מימין: פרח צנון מצוי בשלב נקבי (שלב מאוחר, פרוטוגינה); אופייני צבע פרח קרם ועורקים סגולים הבולטים גם באולטרה סגול. צילם שיר ורד ©
במרכז: תפרחת של צנון מצוי בחודש פברואר. בכל תפרחות צמחי המצליבים בנויות מאשכול תפרחת "מתמשך"; אם ממשיך לרדת גשם האשכול מתארך ומוציא פרחים חדשים. צילם שיר ורד ©
משמאל: פרח צנון מצוי בעל מופע לבן. ישנם פרטים של צנון מצוי אשר פרחיהם זקנים לובשים צבע לבן אך העורקים נשארים בצבע סגול. צילם שיר ורד ©
להגדלה – לחצו על התמונות

לצנון המצוי שורש שיפודי צר , ממנו תירבתו את הצנון והצנונית הנאכלים, בתחילת החורף יוצאים עלי הבסיס של הצמח ומתפתחים בצורת שושנת של עלים גדולים וארוכים (עד 30 ס"מ) המפורצים ומחולקים לאונות. בהמשך יוצאים גבעולי הפריחה  הנושאים עלים דומים בצורתם לעלי השושנת, אך קטנים בהרבה.. הגבעולים זקופים או אלכסוניים ולעיתים רבות מתפצלים לגבעולי משנה (גובהם 30 עד 70 ס"מ) . חלקו התחתון של הצמח (עלי שושנת וגבעולים תחתונים) שעיר זיפני בדרך כלל ואילו חלקיו העלינים של הצמח ובעיקר התפרחות והתרמילים קרחים או בעלי זיפים קצרים.תפרחות הצנון נמצאות בעיקר בחלקם העליון של הגבעולים. ניצני הפרחים צפופים ומרוכזים בראשי הגבעולים. פרחי הצנון הם פרחים אופייניים של משפחת המצליבים עם 4 עלי גביע, 4 עלי כותרת, 6 אבקנים ועמוד עלי אחד ארוך מהאבקנים ובראשו צלקת כדורית צהובה. עלי הגביע מאדימים. עלי הכותרת בצבע לבן עד קרם ועליהם עורקים סגולים (תכונה המופיעה בעוד מספר מינים במשפחה כמו מחרוזת משונצת ובן-חרדל מצוי). עלי הכותרת ארוכים יחסית למשפחה (כ 2 ס"מ) . הפרחים הפתוחים נישאים אחד אחד על עוקצים קצרים המתארכים בפרי (כ 1 ס"מ) , העוקצים בפרי נטיים באלכסון כלפני מעלה ובראשם הפרי שהוא תרמיל צר בעל מקור קצר וחסר זרעים בראשו. התרמילים זקופים ומשונצים ובתוכם כ 3 עד 8 זרעים.

מן הצנון המצוי תרבתו כבר בעת העתיקה את הצנון התרבותי ובהמשך גם את הצנונית. הצנון היה נפוץ במקומות רבים בעולם הישן כולל סין, בבל, מצרים , יוון ועוד. הצנון התרבותי נאכל גם על ידי פשוטי העם וגם בארמונות המלכים. גם הצנון המצוי שימש כצמח מאכל ותיבול לסלטים (בעיקר עלים צעירים) וכן כצמח מרפא. כמו-כן שימשו הן הצנון המצוי והן הצנון התרבותי להפקת שמן.

צנון מצוי, צילם שיר ורד © צנון מצוי, מתוך פלורה פלשתינה
מימין: שושנת עלים זקנה של צנון מצוי. עלה מחולק- מפורץ כאשר האונה האמירית גדולה ורחב במיוחד (עלה כינורי). צילם שיר ורד ©
משמאל: איור של פירות צנון מצוי. מתוך פלורה פלשתינה. התרמיל המקורי בסוג צנון התנוון לכדי פרק קטן בבסיס הפרי. הזרעים נדדו במשך האבולוציה אל המקור. על כן רוב הפרי הנראה באיור מורכב ממקור המשונץ בין הזרעים.
להגדלה – לחצו על התמונות
צנון מצוי, צילם שיר ורד ©
תפרחת של צנון מצוי. הפרחים נישאים בודדים על עוקץ חסר עלי לוואי. עלי הגביע מאדימים, עלי הכתרת קרם, בעלי עורקים סגולים. צילם שיר ורד ©
להגדלה – לחצו על התמונות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *