כיצד ניתנו שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל

אורי רוזנברג agron@netvision.net.il

מתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל היה מעשה בעל משמעות עמוקה, כביטוי לחזרה אל ארץ האבות, יישוב המולדת והנחלת השפה העברית המתחדשת, מתוך זיקה למקורות וגאולת שמות עבריים עתיקים. השמות העבריים של צמחי ארץ ישראל לקוחים ממקורות רבים, נדבך על גבי נדבך: התנ"ך, התלמוד והמשנה, כתביהם של סופרי ומשוררי ימי הביניים ותקופת ההשכלה והתחייה, חידושים של המורים לטבע ולעברית במושבות העלייה הראשונה והשנייה בגליל וביהודה, שמות עממיים בהשפעת הערבית, שמות שטבעו חוקרים, בוטנאים ואנשי אקדמיה אחרים; ומעל הכל – שמות שניתנו על ידי ועד הלשון וממשיכיהם באקדמיה ללשון העברית. גם נדבך אחרון זה היה תהליך רב-שלבי, שראשיתו בליקוט וכינוס הקיים, ואחריתו בעבודה מדעית מדוקדקת על פי עקרונות הבוטניקה, כללי הכתיב העברי וחוקי הדקדוק. במאמר זה אסקור את התהליך התרבותי-מדעי שהחל באופן רשמי ב-1913, אך למעשה הרבה לפני כן, בזכות כמה אנשים שהניחו עבורו את היסודות.


הקדמה כללית על שמות צמחים

לצמחים יש שני סוגי שמות: שמות מדעיים (botanical names) ושמות עממיים  (common names ). השם המדעי של כל צמח אמור להיות אחיד בכל העולם. הוא ניתן בלטינית על פי כללי הנומנקלטורה הבוטנית הבינארית (שם סוג ושם מין) בשיטת ליניאוס ועל פי כללי הדקדוק הלטיני. השמות העממיים ניתנים בכל עם, או קהילה, או חבל ארץ, בשפה המקומית. השם העממי אינו מבחין בהכרח בין סוגים למינים, הוא יכול לכלול מילה אחת בלבד או צירוף מילים (אלון, ברוש, נענע, זעתר, מקור-חסידה), בדיוק כמו אצל בעלי החיים (אריה, צב, זאב, יתוש, כלב ים). השמות העממיים נושאים איתם את עקבות המיתוסים, האגדות והאמונה הדתית של אותו עם או מקום. בין שמות הצמחים  נוכל למצוא שמות של גיבורי המיתולוגיה היוונית, קדושי הנצרות, וגם שמות שנובעים מצורת הצמח, בית הגידול שלו, סגולות רפואיות שמייחסים לו וכד'. השמות העבריים הם בעלי ייחוד מבחינה זו, משום שמיעוטם אכן מגיע ממקורות עממיים, מתושבי הארץ היהודים והערבים, אך מרביתם נקבעו על ידי מומחים – בלשנים, היסטוריונים, אנשי ספרות ושירה ובוטנאים והם מותאמים למבנה הבינרי של השמות המדעיים, כלומר – השמות העבריים העממיים הגיעו ברובם לא "מלמטה" מן העם, אלא "מלמעלה" מן הממסד המדעי.

המקורות לשמות העבריים של צמחי ארץ ישראל

בתנ"ך נזכרים כמאה שמות של צמחי תרבות ובר. רק כמחצית מצמחים אלו זוהו באופן וודאי. לדוגמה – עד היום ניטש וויכוח בין הבוטנאים על זיהויים המדויק של החבצלת והשושנה משיר השירים. המשנה והגמרא, העשירים בפרשנות על צמחי המקרא, עוסקים בעיקר בגידולי תרבות ורק מעט בצמחי בר. צמחי ארץ ישראל נזכרים במקורות היהודיים בהקשר של קיום פולחן ומצוות דתיות, או כדימויים ומטאפורות, ללא תיאור בוטני מדויק ולכן קשה זיהויים.
אסף הרופא היה רופא יהודי שחי בגליל כנראה במאה השישית (על שמו נקרא בית החולים שלאחרונה הוסב שמו ע"ש יצחק שמיר). אסף הרופא כתב ספר רפואה בשם "ספר רפואות", ספר הרפואה הקדום ביותר בשפה העברית שהשתמר עד ימינו, ובו הוא מזכיר כמאה צמחי מרפא. ספר זה מהווה את אחד המקורות לשמות העתיקים של צמחי ארץ ישראל.
בתקופת ההשכלה ותחייתה של השפה העברית, בשלהי המאה התשע-עשרה, בד בבד עם התפתחות מדעי הבוטניקה והסיסטמטיקה באירופה, החלו סופרים, משוררים וחוקרים יהודים לחדש את שמותיהם העבריים של הצמחים ולהעניק שמות עבריים לצמחים הרבים שאינם נזכרים במקורות. נזכיר בהקשר זה את הסופר שלום יעקב אברמוביץ, הידוע בשמו הספרותי מנדלי מוכר ספרים (1835 – 1917)  אשר פרסם בין השנים 1862 עד 1872 את הספר תולדות הטבע בשלושה כרכים, בו חידש שמות עבריים רבים לצמחים ובעלי חיים, שמות הנהוגים עד היום בשפתנו.
עמנואל לעף (1854 – 1944 ,Immanuel Löw) רב, בוטנאי ובלשן מהונגריה הקדיש עשרות שנים בניסיון לזהות את כל הצמחים הנזכרים במקורות היהודיים. את מחקרו המונומנטאלי פרסם בארבעה כרכים של הספר  "צמחי היהודים" שיצא לאור בגרמנית בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת. קדם לספר זה פרסום עבודת הדוקטוראט של לעף, על שמות הצמחים בארמית, משנת 1899. ספריו אלו, שלא תורגמו לעברית, שימשו את חברי ועד הלשון כמקור מהימן ביותר לשמות הצמחים וזיהויים במקורות היהודיים העתיקים.

כריכת ספרו של עמנואל לעף, צמחי היהודים, כרך שלישי.

כריכת ספרו של עמנואל לעף, צמחי היהודים, כרך שלישי.

 

עם הגיעם ארצה בעלייה הראשונה והשנייה, החלו מורים לטבע ובוטנאים לתור את הארץ, להגדיר את צמחיה ולהעניק להם שמות עבריים. כל מורה ואיש טבע נתן שמות כאוות נפשו ולשיטתו. היו שהסתמכו על השמות הערביים והיו שתרגמו לעברית את השמות המדעיים הלטיניים, אך לא לפי כללים מוסכמים. שמות עממיים נוצרו על ידי חקלאים, חוקרי טבע וילדי המושבות. נוצר מצב בו לכל צמח היו כמה שמות, או שם אחד לכמה צמחים, והבלבול היה רב. מתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל היה מעשה בעל משמעות עמוקה, כביטוי לחזרה אל ארץ האבות, יישוב המולדת והנחלת השפה העברית המתחדשת. נוצר הצורך ליצור, יש מאין, שמות עבריים לאלפי צמחים שבוטנאים זרים (בואסייה, בלאנש, פוסט, דינסמור) ומקומיים (אייג, אהרונסון, זהרי, פיינברון, קושניר) גילו והגדירו.
אפרים הראובני (רובינוביץ) (1881 – 1953) היה בוטנאי וחוקר לשון ופולקלור. הוא פעל יחד עם רעייתו חנה במטרה לזהות את צמחי המקרא והתלמוד ולעגן אותם במארג גיאוגרפי, תרבותי והיסטורי. הראובני אימץ שמות רבים של צמחים מפי ערביי הארץ ויהודי תימן. מרבית השמות שהציע לא התקבלו על ידי הקהילה המדעית משום שהתעלם משיטת הטקסונומיה המקובלת של לינאוס והשתית את עבודתו על עקרונות "הבוטניקה התלמודית". כמה שמות שהציע התקבלו, אך לצמחים אחרים (למשל חלמונית). בשנת 1917 יצאה לאור חוברת מטעם מורי בתי הספר העברים שבירושלים ובה שמות הצמחים כפי שהציע הראובני.
בתו איילת השחר הראובני ובנו נגה הראובני המשיכו את מפעלם הרוחני של הוריהם, נגה הקים את גן "נאות קדומים" ברוח חזונו של אפרים הראובני.

כריכת החוברת מאת אפרים רבינוביץ (הראובני) – 1917. מקור: ספריית האקדמיה ללשון עברית, באדיבות רונית גדיש

כריכת החוברת מאת אפרים רבינוביץ (הראובני) – 1917. מקור: ספריית האקדמיה ללשון עברית

העמוד הראשון מתוך רשימת הצמחים של הראובני

העמוד הראשון מתוך רשימת הצמחים של הראובני

 

אליהו ספיר (1869 – 1911) היה מראשוני המורים העבריים בארץ ישראל (בבית הספר פיק"א בפתח תקווה), מנהל סניף בנק אפ"ק ביפו, חוקר מוכשר של טבע א"י, ששלט בכמה שפות. בעקבות מאמרו של שאול טשרניחובסקי בעיתון השלוח שיצא לאור באודסה בשנת 1910, בו עמד המשורר על הצורך לתת שמות עבריים לצמחי הארץ, החליט אליהו ספיר לבצע את המשימה, ולצורך כך השתמש בספרו של עמנואל לעף ובמקורות אחרים. אליהו הספיק לקבוע את שמם של 270 צמחים בטרם נפטר בטרם עת והוא בן 42 שנים. את חיבורו הוציא לאור בשנת 1912 הבוטנאי ג'ון דינסמור, אמריקאי שחי במושבה האמריקאית בירושלים.

א. "הצמחים המצויים בארץ" – רשימת ועד הלשון תרע"ג (1913)

ניסיון ראשון למסד באופן רשמי את השמות העבריים של צמחי ארץ ישראל נעשה על-ידי ועד הלשון העברית, אשר בשנת 1913 פרסם ב"זכרונות ועד הלשון" רשימה של שבעים שמות צמחים, וכן את "מונחים לחלקי הפרח". על המשימה הופקד  ישראל איתן, מורה לטבע בגימנסיה העברית בירושלים. בהקדמה לרשימה מתואר הצורך בקביעת השמות  "כראוי לעם היושב על אדמתו" והסדרת המחלוקות בין השמות השונים. ישראל איתן הסתמך על עבודתם של עמנואל לעף ואליהו ספיר, והשלים את החסר בעזרת השמות הערביים. רשימת הצמחים כוללת צמחי בר וצמחי תרבות, מרביתם רק ברמת הסוג. שמות נרדפים לאותו צמח הושארו ברשימה ולא הוחלט על השם הנכון, הרשמי.

ההקדמה לרשימת "הצמחים המצויים בארץ" – ועד הלשון 1913. מקור: אתר האקדמיה ללשון עברית.

ההקדמה לרשימת "הצמחים המצויים בארץ" – ועד הלשון 1913. מקור: אתר האקדמיה ללשון עברית.

העמוד הראשון ברשימת "הצמחים המצויים בארץ" ועד הלשון 1913. מקור: אתר האקדמיה ללשון עברית.

העמוד הראשון ברשימת "הצמחים המצויים בארץ" ועד הלשון 1913. מקור: אתר האקדמיה ללשון עברית.

אפשר לראות למשל, שהשם דנדנה (המופיע בגמרא כצמח מאכל) ניתן ברשימה זו לסוג Mentha ובסוגריים מצוין השם הערבי נענע. (כיום זהו שמו של השרך דנדנה רפואית).

ב. לוחות להגדרת המשפחות של צמחי א"י, איג ופקטורובסקי – 1925

בשנת 1925 יצא לאור מגדיר הצמחים הראשון בארץ ישראל. המגדיר, מאת א. איג ועוזרו ואהוב נפשו א. פקטורובסקי, כלל רק את משפחות הצמחים. המחברים הסתמכו על רשימות הצמחים שהוכנו על ידי הבוטנאים דינסמור ופוסט. באשר לשמות העבריים של הצמחים, כותב איג בהקדמה למגדיר: "לטרמינולוגיה הבוטנית העברית ולשמות הצמחים העבריים עוד לא נמצאה תקנה. החוברת לקויה מצד זה, ביחוד בקביעת שמות עבריים לצמחים. בשעה שהיינו מסופקים בטיב השם המתהלך בארץ או בטיב השם הנתון באיזה מקור ספרותי, השארנו את השם המדעי בטרנסקריפציה עברית. […] הננו חושבים שהגיעה השעה ליסד בארץ ועדה שתעסוק בזה ברצינות ובהתמדה, ושתעבד במשך הזמן טרמינולוגיה ושמות עבריים קבועים אשר עליהם תסמוך הספרות הפלוריסטית בעתיד."

כריכת מגדיר משפחות צמחי א"י 1925, המגדיר הראשון בישראל. מקור: ספריית האקדמיה ללשון עברית, באדיבות רונית גדיש.

כריכת מגדיר משפחות צמחי א"י 1925, המגדיר הראשון בישראל. מקור: ספריית האקדמיה ללשון עברית.

על כריכת המגדיר אפשר לראות את הציור של שמואל חרובי, המשמש עד היום כסמלו של מנהל המחקר החקלאי, מכון וולקני.

ג. ילקוט צמחים, ועד הלשון, תר"ץ (1930)

ברשימה זו, השניה שיצאה לאור מטעם ועד הלשון, מופיעים 736 שמות של צמחי בר ותרבות (בהשוואה ל-70 שמות צמחים ברשימה הקודמת משנת 1913). חלק מן השמות הם שמות לסוגים ואחרים הם שמות למינים, אך אינם בנויים בשיטה הבינרית. כל השמות הם שמות גנריים, כלומר שם הסוג בלבד. מטרת הרשימה היא כדברי העורכים "כנוס שמות הצמחים במקום אחד" ולכן גם ברשימה זו מופיעים שמות נרדפים של הצמחים ואין בחירה בשם הקובע (זו הסיבה לריבוי השמות ברשימה). את הרשימה ערכו פסח אוירבך ומרדכי אזרחי (קרישבסקי). הרשימה פורסמה כחוברת קטנה בת 72 עמודים הנושאת את השם "ילקוט צמחים" ומהווה מסמך נדיר ורב-ערך בזכות הערות השוליים בהן מצוין מהו המקור של כל אחד משמות הצמחים ומי הציע את השם אם אינו מן המקורות. מידע זה לא הופיע ברשימות הצמחים המאוחרות יותר, בהן גם הוחלט על שם אחד מתוך השמות הנרדפים, שנעלמו מן הכתובים. לפיכך אפשר בעזרת ילקוט צמחים לעקוב אחר השתלשלות השמות העבריים, מקורם והאישים שהיו מעורבים בהצעת שמות חדשים. לדוגמה: הצמח מן הסוג Myosotis מופיע בפולקלור ובתרבות של עמים רבים כסמל של זיכרון ונאמנות. בילקוט צמחים מופיעים כמה שמות נרדפים שלו:
אוזן העכבר – תרגום של שמו המדעי של הסוג, שמקורו ביוונית ומשמעו אוזן עכבר כצורת העלים.
אל-תֶשִי – שמשמעו אל-תשכח, מן הפסוק צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי, וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ (דברים, לב, יח), הצעתו של הסופר מנדלי מוכר ספרים.
זכריָה – הצעתו של שאול טשרניחובסקי (השם מופיע בשירו של ביאליק "קומי צאי").
זכריני – הצעתו של ח. נ. ביאליק שהתקבלה והתקבעה כשם הסוג (כולל ארבעה מינים).

כריכת החוברת ילקוט צמחים, תר"ץ. מקור: אוסף המחבר.

כריכת החוברת ילקוט צמחים, תר"ץ. מקור: אוסף המחבר.

העמוד הראשון בילקוט צמחים. שימו לב להערות השוליים, מקור: אוסף המחבר.

העמוד הראשון בילקוט צמחים. שימו לב להערות השוליים, מקור: אוסף המחבר.

ד. רשימת המונחים במורפולוגיה של צמחים – ועד הלשון, 1930.

במקביל לכנוס ועריכת שמות הצמחים בילקוט הצמחים, הוקמה וועדה שתפקידה היה "קביעת הטרמינולוגיה הבוטנית העברית" שפעולתה הראשונה היתה לקבוע שמות עבריים לחלקי הצמח. הגורם המעורר להקמת וועדה זו היה "המגדיר לצמחי ארץ-ישראל" מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, אשר עמד לצאת לאור. חברי הוועדה היו: פ. אוירבך, מ. אזרחי, א. איג, ח.נ. ביאליק, מ. זהרי, י. מרגולין, י. פיכמן (סופר), נ. פינברון, י. ריכרט.

העמוד הראשון ברשימת המונחים במורפולוגיה של צמחים – 1930. מקור: אתר האקדמיה העברית ללשון.

העמוד הראשון ברשימת המונחים במורפולוגיה של צמחים – 1930. מקור: אתר האקדמיה העברית ללשון. 

ה. מגדיר לצמחי ארץ-ישראל, איג, זהרי, פינברון, 1931.

זהו המגדיר המלא הראשון של צמחי ארץ ישראל (צמחי בר וגידולים חקלאיים), כלומר כולל גם את הסוגים והמינים, בניגוד לקודמו מ-1925 שכלל רק את משפחות הצמחים. בבואם לתת שמות עבריים לצמחים מצאו המחברים "בספרות ובפי העם" רק כ-300 שמות לסוגים, בעוד שהמגדיר כולל כ-900 סוגים. לכן הפך מגדיר זה למפעל הגדול ביותר של חידוש שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. בניגוד לקודמיהם, בחרו מחברי המגדיר רק שם אחד לכל צמח מבין שלל השמות הנרדפים, ולעיתים התעלמו מכל השמות והעניקו לצמח שם עברי חדש. זאת הם עשו בעיקר על ידי תרגום השמות המדעיים, בהתאמה לכללי הדקדוק העברי, לידע הבוטני הנרחב שלהם והיכרותם את צמחי הארץ. כאשר החליטו להעניק שם חדש לחלוטין לצמח, שלא על פי שמו המדעי, עשו זאת תוך הבלטת קו אופייני של הצמח, כגון סמן מורפולוגי או תכונה ביולוגית. ניכרת כאן לראשונה מגמה שבה המחברים לא חשים מחוייבות למקורות היהודיים העתיקים אלא לעקרונות מדעיים. מענינת הערתם של המחברים בהקדמה למגדיר על כך שלא תרגמו שמות מדעיים "שהוראתם קשורה במיתולוגיה נכרית ובאמונות טפלות".

כריכת המגדיר לצמחי ארץ ישראל, 1931 , מקור: אוסף המחבר.

כריכת המגדיר לצמחי ארץ ישראל, 1931 , מקור: אוסף המחבר.

בעמוד הראשון של המגדיר כתב א. איג הקדשה לאליעזר פקטורובסקי, שנפטר בגיל צעיר (1926) משחפת ולא זכה לראות בצאת המגדיר. איג נישא לאחותו של אליעזר, איטה פקטורית.

הקדשה לא. פקטורובסקי בראש המגדיר לצמחי ארץ ישראל, 1931.

הקדשה לא. פקטורובסקי בראש המגדיר לצמחי ארץ ישראל, 1931.

ו. צמחי ארץ-ישראל – שמות המשפחות והסוגים, ועד הלשון תש"ו (1946)

בשנת 1940 החלו איג, זהרי ופינברון לערוך את המהדורה השניה של המגדיר לצמחי ארץ ישראל. הם פנו לועד הלשון והוקמה וועדה משותפת לשם עדכון השמות העבריים של הצמחים. הרשימה שהוסכם עליה, שכללה 985 שמות סוגים ומשפחות, אושרה בשנת 1946 והיא שמשה את המגדיר שיצא לאור ב-1948. הוועדה מציינת בהקדמה לרשימת הצמחים שמחברי המגדיר במהדורתו הראשונה (1931) קבעו שמות לצמחים "שניתנו שם שלא על דעתה". ואכן שמות רבים שונו שוב. לראשונה הוחלט על ידי וועדה של ועד הלשון על שם אחד לכל צמח ולא על קיום כל השמות הנרדפים, כאשר העיקרון היה להעדיף את השם העברי הקדום ביותר, שיש לו סימוכין במקורות. יחד עם זאת מציינת הוועדה: "כאן המקום לציין, שפרשת זיהוי שמות הצמחים עדיין רחוקה משלמות, ורבים מן השמות המקוריים זהותם עודנה בחזקת שמא. במקרים כאלה נמנעה הוועדה להשתמש בשם המפוקפק המצפה לבירורו, והעדיפה ממנו אפילו את השם הלועזי."
מענין לעקוב אחר חילופי שמותיהם של הצמחים עם התקדמות עבודת ועד הלשון והבוטנאים. לדוגמה הסוג Polygonum  נקרא בילקוט צמחים (1930) בשם חוטר הרועֶה בעקבות השם התלמודי "חוטרא דרעיא". איג וחבריו שינו את השם במגדיר הראשון (1931) ל-רב-בֶּרֶך, כתרגום השם המדעי, המתאר את הפרקים הנפוחים לאורך גבעול הצמח. ועד הלשון (1946) שינה שוב את השם ל-ארכובית, כהצעתו של א. הראובני שנים רבות קודם לכן, מאחר וברך נקראת בלשון חז"ל בארמית "אַרְכֻּבָּה".

רשימת צמחי ארץ-ישראל – תש"ו ועד הלשון והמחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית. מקור: ספריית האקדמיה ללשון עברית, באדיבות רונית גדיש

רשימת צמחי ארץ-ישראל – תש"ו ועד הלשון והמחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה העברית. מקור: ספריית האקדמיה ללשון עברית.

ז. הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל – 1993 – 2003

מפרסום רשימת צמחי ארץ-ישראל בשנת 1946 ועד תחילת שנות התשעים, לא עודכנו השמות העבריים של הצמחים באופן רשמי ומוסכם. בינתיים התפרסמו כרכי Flora Palaestina (בשנים 1966 – 1986), המגדירים של מ. זהרי (1989), פינברון ודנין (1991) ורשימת צמחי ישראל בהוצאת רת"ם והעשבייה (1987) ובהם צמחים חדשים ושמות שהפרסומים השונים חלוקים בהם ודורשים הכרעה.
ממשיכתה של ועד הלשון, החל משנת 1953 היא האקדמיה ללשון העברית. בשנת 1993 הוקמה וועדה המורכבת מבוטנאים ומנציגי האקדמיה ללשון במטרה להכין רשימה מעודכנת של צמחי הארץ. הוועדה לשמות צמחי ארץ ישראל שליד האקדמיה ללשון עברית מוגדרת כ"ועדת מינוח" מקצועית. את רעיון הועדות המקצועיות הגה ופיתח חיים נחמן ביאליק, נשיא ועד הלשון בשנים 1924 – 1934.  הוועדה שינתה שמות של צמחים רבים והתאימה את שמות הצמחים לכללי הדקדוק העברי. אחת ההחלטות שהתקבלה היתה להוריד את הא הידיעה משמות צמחים בסמיכות עם שם-תואר, כגון: לשון-פר מצויה במקום לשון הפר המצויה. אחד הנושאים עליהם היו חלוקים חברי הוועדה היה – האם לשנות את השם העברי כאשר השם המדעי משתנה. נושא זה עלה לדיון בקהילת הבוטנאים עוד לפני שהחלה עבודת הוועדה (ראה הפניות למאמריהם של לבנה ושמידע להלן). הוועדה לא הגיעה לידי הכרעה בשאלה זו, אך במרבית המקרים, בייחוד אם השינוי הוא בשם המין ולא הסוג, לא שונה השם העברי בעקבות שינוי בשם המדעי אם נחזור לארכובית, כאשר שונה שם המין של ארכובית הציפורים מ P. aviculare  ל- . P. arenastrum. השם העברי נותר ארכובית הציפורים (המין aviculare נקרא היום ארכובית צרת עלים). לאחר 85 פגישות ודיונים, התכנסה מליאת האקדמיה ללשון העברית (24.3.2003) לאישור סופי של רשימת הצמחים. בטרם ניתן האישור, דנה המליאה בשמותיהם של שני צמחים שלגביהם נותרה מחלוקת.
א. האם השם הנכון של הסוג Iris הוא איריס או אירוּס? – הוחלט ששני השמות נכונים ותקפים באותה מידה.
ב. האם לשנות את שמו של הצמח ירוקת-חמור ל- יְרִיקַת-חֲמוֹר כפי שמופיע במקורות (כאשר הכוונה כנראה לזרמת-חמור) – הוחלט להשאיר את השם ירוקת-חמור על כנו.

המעקב אחר התהליך הייחודי של מתן שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל מציג באופן מרתק כיצד פעלו יחדיו שני כוחות לשם מטרה משותפת. מצד אחד – הרצון למצוא סימוכין במקורות ולגאול משכחה שמות עבריים עתיקים, אל מול החובה לציית לחידושי מדע הבוטניקה ולכללי הנומנקלטורה המדעית.

ספרות

אתר האקדמיה ללשון העברית

אוירבך פ., אזרחי מ., (1930), ילקוט צמחים, מלוני ועד הלשון העברית

איג א., זהרי מ., פינברון נ., (1931), מגדיר לצמחי ארץ-ישראל, חברה להוצאת ספרים על-יד האוניברסיטה העברית, ירושלים.

רוזנברג, א. 2017. אֵיג ופקטורובסקי – ממניחי היסוד למדע הבוטניקה בארץ ישראל כלנית 4   http://www.kalanit.org.il/eig-factorovsky/

 

הבעת תודה:
תודה לרונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון עברית, על שקראה את המאמר והוסיפה את הערותיה.

כל הזכויות שמורות למחבר ולמערכת כלנית ©
ציטוט: רוזנברג, א. 2018. כיצד ניתנו שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל. כלנית 5  http://www.kalanit.org.il/hebrew-names-uri/


רשימת צמחי ישראל לפי ועדת השמות של האקדמיה ללשון 2013

על שמות צמחי ישראל – כתבות בעלון רתם:
חן, ק. 1987. תגובות והערות – על שמות הצמחים. רתם 24-23: 155-153
לבנה, מ. 1986. שמותיהם של צמחים – עובדות היסטוריות והרהורים אישיים. רתם 21: 34-27
שמידע א. 1986. כללי נתינת שם עברי לצמחים. רתם  21: 38-35

20 תגובות למאמר כיצד ניתנו שמות עבריים לצמחי ארץ ישראל

  1. עמיר פז הגיב:

    מאמר מעולה. חבל רק הוועדה השאירה אותנו עם בלבול האיריס/אירוס, ולא נצמדה לשם הבוטני-איריס. האם השם ירוקת החמור לא שונה רשמית ליריקת החמור ?

    • כאמור, הותירה האקדמיה את השם יְרֹקֶת=חֲמוֹר מְצוּיָה לאחר דיון ממצה שאפשר לקרוא בפרוטוקול הישיבה באתר האקדמיה ללשון העברית (התאריך במאמר לעיל).
      לגבי איריס – דעתי כדעתך. זה נובע ממעבר להיגוי על פי היוונית במקום הלטינית שנראה לאקדמיה נכון יותר למה שרווח כאן בעת העתיקה.
      אורי רוזנברג

  2. יונתן עמיר הגיב:

    כתוב בין הצמחים שנמצאים בארץ בכור-אביב(primula) הכוונה היא לצמח תרבות שמגדלים בארץ נכון?

    • נכון. צמח תרבות שמקורו מן הבר וטופח בזנים רבים כצמח נוי לגינון. מופיע גם בילקוט צמחים (1930) ומצוין ששמו ניתן על ידי ועד הלשון (כלומר לא מן המקורות). בילקוט צמחים עדיין מופיעים צמחי תרבות ואפילו מיובאים כמו תה, קינמון. במגדיר אז"פ (1931) לא מופיע בכור אביב, ומצמחי הנוי כלולים במגדיר רק עצים ושיחים נפוצים. מגדיר זה עדיין כולל את מרבית הצמחים המשמשים כגידולים חקלאיים – כדברי המחברים: "הוכנסו למגדיר החשובים שבצמחי התועלת התרבותיים (עצי הפרי, גדולי השדה וצמחי גנת הירקות).

  3. טליה אורון הגיב:

    אורי, כל הכבוד! הסבלנות שיש לך לנבירה השיטתית הזו במקורות!
    התייחסות ממוקדת לשאלה בנושא בכור-אביב: יש להזכיר כי בכור אביב סיני, Primula boveana, שהוא צמח בר הגדל במרומי-סיני, היה חלק בלתי נפרד מעולם "בוטניקת-הבר" שלנו לאורך שנים.
    ואף האקדמיה כך, ראה: פרגמן אורי, פליטמן עוזי, הלר דוד ושמידע אבי. 1999. "רשימת צמחי הבר של ארץ-ישראל וסביבותיה. כוללת ארץ ישראל, ירדן, שטחי האוטונומיה הפלסטינית, הגולן, החרמון וסיני". מחלקת אס"א האוניברסיטה העברית, ירושלים.

    • תודה רבה טליה. אכן הערתך נכונה.
      השם האנגלי שמופיע ברשימות 1913, 1930 הוא Primrose, כלומר המין P. vulgaris – בכור אביב מצוי, שאינו מצוי בישראל אלא רק בגינון. אכן ההגדרה המרחבית של ישראל השתנתה מדי פעם. אייג כלל במגדיר הראשון צמחים המצויים מנהר הליטני בצפון ועד נחל אל-עריש בדרום, וכן עבר הירדן במזרח, כלומר תחומי ארץ ישראל המקראית.
      בכור אביב סיני התפשט דרומה מפסגות הלבנון עד סיני בעידנים בהם האקלים היה קר וגשום, וכאשר באה ההתחממות שרדו אוכלוסיות בעיקר בג'אבל קטרינה.

  4. יונתן עמיר הגיב:

    בכור אביב מצוי primula vulgaris גדל אם אינני טועה כצמח בר בלבנון שם הוא גבול תפוצתו הדרומי.

  5. יונתן עמיר הגיב:

    ראו תמונות באינטרנט primula lebanon flora

  6. איתי הגיב:

    כרגיל מאמר ממצה ומעולה מבית המדרש הרוזנברגי וכן התגובות בהתאם יישר כח לעוסקים במלאכה.

  7. דרור מלמד הגיב:

    סקירה חשובה ומרתקת. אורי, תודה ויישר כוח!
    אני מנצל את ההזדמנות לנסות לפתוח דיון בנושא ועדת השמות בימינו. מי יכול להאיר עינינו מה מעמדה של ועדת השמות כיום והאם ניתן להניע אותה? הגיע הזמן לעדכן כמה שמות של מינים חדשים. למיטב ידיעתי, לצמחים הירודים (טחבים) כלל אין שמות רשמיים בעברית. כמו כן חסרים מונחים מדעיים רבים בתחומי הפיסיולוגיה והאקולוגיה של הצמחים.

    • הי דרור,
      תודה על תגובתך.
      בשיחתי עם רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון, הזכרתי את נושא הטחבים והיא אמרה שאם יפנו אליה בנושא, אין בעייה מבחינתה להרכיב וועדה מקצועית לצורך העניין ולצאת לדרך. יש כמובן את הבסיס של בילבסקי (1965) וחידושיך המופיעים באתר צמח השדה. בכרך הטחבים של פלורה פלסטינה (קלרה חן, אילנה הרנשטאט 2004) אין שמות עבריים. פרופ' קלרה חן ז"ל שימשה כיו"ר וועדת השמות עד 1998 שנת פטירתה, וכנראה לה הספיקה לטפל בתחום זה.
      אז קדימה – תפוס פיקוד.
      אורי

  8. דרור מלמד הגיב:

    תודה אורי. אציין שעל פי הצעתה של ד"ר אילנה הרנשטט, מחברת כרך הפלורה של הטחבים יחד עם פרופ' קלרה חן ז"ל, נמנעתי מלתת שמות לסוגי הטחבים שהעלינו שם באתר (למעט שמות שנתן בשעתו בילבסקי, חלוץ חקר הטחבים בישראל). הסתפקתי בשמות מין עבריים ובדרך כלל הם תרגומם הישיר של שמות המין המדעיים. המטרה הייתה לקרב ולאהב את הנושא על חובבי הבוטניקה בארץ ועם שמות מדעיים בלבד זה קשה יותר. אבל… בלי נדר אשתדל להרים את הכפפה ולבקש מרונית גדיש לזמן ועדת שמות, שאילנה כמובן צריכה להיות ממוביליה (אם תיאות). ומה לגבי חידוש שמות למיני צמחי הפרחים החדשים? יש ועדה "קפואה", או שאין כלום? מי יודע?

  9. שלום אורי

    עברתי (בינתיים בריפרוף בלבד) על המאמר המעניין בנושא תולדות שמות הצמחים שהעביר אלי ידידי מני מנהל הגן הבוטני בהר הצופים
    וחשוב להזכיר עוד כמה שעסקו בכך בהם "אבי הגיאוגרפים היהודים/הארצישראליים" אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח בו דן ברבים מן הצמחים הנזכרים במקורות חז"ל ובמקרא ובזיהוים בזמנו וכן בדורנו פרופ' יהודה פליקס מייסד המחלקה ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת בר-אילן וספריו השונים העוסקים בצמחיית ארץ ישראל הנזכרת בתנ"ך ובמקורות חז"ל

    יש מקום אולי לחשוב על קיום יום עיון בנושא השפה לשון תרבות ופולקלור העומדים מאחורי שמות צמחי הארץ ?

    בברכה
    אריה סלומון

    • אורי רוזנברג הגיב:

      תודה אריה,
      מקבל את התוספתא שלך בברכה (ואוסיף גם את זהר עמר, מחבר הספר "צמחי המקרא") וכן את הרעיון על יום העיון.
      בברכה,
      אורי

  10. הגר לשנר הגיב:

    אורי -אין כמוך!

    ואוסיף מעט בקשר להיסטוריה של מתן שמות עממיים הבנויים במתכונת של השם המדעי:
    ראשית אדגיש (ככתוב במאמר של אורי) כי לצמחים (ולכל היצורים החיים האחרים) יש שם מדעי יחיד. לשם הזה יש שלושה חלקים – שם הסוג (Genus), תואר המין (Species epitaph), ושם המתאר. שמה המדעי של כלנית מצויה הוא .Anemone coronaria L.
    Anemone – שם הסוג; coronaria – תואר המין; .L – שם המתאר, במקרה זה קיצור שמו של Linnaeus, אבי תורת מתן השמות. בשמות בעלי חיים לעתים קרובות נוספת גם השנה בה תואר המין.

    מהלך דומה למתן השמות בעברית התקיים לפחות בעוד שתי ארצות – איטליה וגרמניה.
    המהלך הזה החל באמצע המאה ה-19, כלומר לפני התחדשות השמות העבריים בארצנו.
    בשתי הארצות הללו היה צורך פוליטי ליצור עם אחד עם שפה אחת בישות פוליטית חדשה שנוצרה מאיחוד של נסיכויות ומיני-ממלכות.
    כך בחרה גרמניה בדיאלקט של העיר הנובר להיות השפה ה"גרמנית" (Hoch-Deutch); ובאיטליה נבחר הז'רגון של פירנצה.
    חלק ממהלך האיחוד התרבותי היה מתן שמות ואיחוד של שמות עממיים לשם יחיד הבנוי בשיטה הלינאית.
    איני בקיאה מספיק במקורות כדי לצטט כאן סימוכין, אך אני משערת שמחיי השפה העברית ראו את הדוגמאות הללו לנגד עיניהם בבואם לחדש בארץ שמות עבריים.

    בארצות אחרות השמות העממיים אינם בנויים בשיטה הלינאית, ויש גם הרבה כפילויות, או שימוש באותו שם למינים שונים, לעיתים מסוגים ואף ממשפחות שונים.

    הגר

    • אורי רוזנברג הגיב:

      הגר – תודה על העשרת הידע והכנסת נושא השמות להקשר רחב יותר. ובנושא זה ברצוני להוסיף מה שכבר נרמז במאמר, שמתן השמות העבריים לצמחים, כמו גם הכרת צמחי הבר של ארץ ישראל מלכתחילה, היו, עבור בני עלייה ראשונה ושניה וממשיכיהם, ביטוי להתערות במולדת החדשה-ישנה וחיזוק הקשר עם טבעה ונופיה. מן הידועות הוא, שחלוצים אלו, על-אף שהיו חילונים גמורים (בני עליה שניה), הלכו במשעולי הארץ ותנך בידיהם וניסו לזהות את היישובים הקדומים ולמצוא את הקשר להיסטוריה העתיקה, קשר שיצדיק את הקשיים והקורבנות בארץ קשה זו. וכך גם הרצון לתת לצמחים שמות מן המקורות, (אשר היוו מקור דל למדי למטרה זו).הראובני גרס ששמות הצמחים בערבית משמרים את השמות התנכיים המקוריים (כמו שמות כמה יישובים) ואימץ שמות אלו, וכך גם ועד הלשון במקרים רבים.
      אורי רוזנברג

  11. יונתן עמיר הגיב:

    שכחתי להוסיף עוד צמח בר שגדל בר בהרי הלבנון:כלנית נעימה(כלנית יוונית)-anemone blanda.
    בלבנון שני מיני כלנית:anemone coronaria ו-(anemone blanda(greek windflower.

  12. גידי נאמן הגיב:

    שלום
    בהמשך לדברי הגר. היחוד של מרבית השמות העבריים הוא שהם אינן שמות עממיים אלא תודות למגדירי הצמחים השונים ופלורה פלסטינה הם בנויים על פי השיטה הלינאית: שם הסוג ושם המין. החשוב מכל, לשעתי שכל שם עברי הוא סינונים של שם לטיני, כלומר לכל מין מדעי יש רק שם עברי אחד וכל שם עברי מייצג רק מין מדעי אחד. בבואנו לחדש חובה עלינו להמשיך דרך מכובדת זו שנסללה על ידיד בכירי הבוטנאין העבריים הראשונים.
    המכשלה היא מה עושים שהשמות המדעיים של צמחים משתנים בעקבות מחקרים סיסטמטיים. המגמה היא שאם אין צורך לא משנים השם הברי. אם שם הסוג המדעי לא השתנה הוא ישאר כמובן. אם יש רק מין יחיד בסוג בישראל ניתן להשאירו רק מאותו רגע הסינונים המדעי שלו ישתנה.
    אם בעקבות מחקר מפצל סוג לשני סוגים, אין ברירה וחיבים להמציא שם חדש ולשנות גם את השם העברי.
    באשר לוועדת השמות של האקדמיה, נראה לי שהיא אמורה לחדש פעולתה בקרוב.
    גידי נאמן

  13. יעקב דפני הגיב:

    כמי שמתלבט בבעיות דומות, בסביבה הימית הטרופית שמייצג מפרץ אילת, אינני יכול שלא להזדהות עם הבעייתיות והאתגר של קביעת השמות העבריים שהציג כאן גידי נאמן. אין ערוך לחשיבות הענקת שם עברי לצמח או חיה, כערך המקבע אותם בחוגי החובבים והמקרב אותם לחוקרים הטקסונומיים. בים, שם הדינמיקה היא מהירה יותר, בגלל או הודות לזרמי הים מצד אחד והסיוע שנותנת הטכנולוגיה – בצורת התנועה המתמדת של הספנות שמעבירה פגיות של מיני בעלי חיים או צמחי ים דרך מחסומים שהיו כמעט לא עבירים בעבר, אנחנו מרגישים כמשתתפים במשחק של כסאות מוסיקליים. מיני חשופיות למשל, שהן חלזונות חסרי קונכיה מופיעים ונעלמים בתדירות רבה. המעבר של יצורים טרופיים דרך מיצרים ימיים ותעלות כמו תעלת סואץ מציבים אתגר למי שמנסה כמוני לתעד את ״מצב החומר״ בחילופי העונות ומצבי הים. כמי שמבקש לשדך שמות מסורתיים למינים החדשים והשבים אחרי העדרות של שנים, כללי המיון העבריים שקבעו הבוטנאים והאקדמיה בשנותיהם המוקדמות משמשים עוגן חשוב כדי למנוע בלבול, זילות וגלישה לשמות ״עממיים״ לכאורה כמו לדוגמה, פרוגפיש לדג החכאי, או דג שמש לזהרון, שאגב עבר לים התיכון ועושה שמות במיני דגים שלא למדו לזהותו. האיטיות שמגלה האקדמיה ללשון בקביעה ושימור השמות הזואולוגיים העבריים מקשה על מי שמנסה כמוני לשמור סדר במגרש הקטן שנקרא מפרץ אילת. להמחשה, היכנסו לאתר שלי שכתובתו http://www.dafni.com שמתעד כאלפיים מיני חי וצומח ים סופיים, שלרובם הגדול נקבעו שמות עבריים שעל האותנתיות והיחודיות שלהם אני שוקד.
    m אשמח לקבל בסדירות את ״כלנית״ המזכיר לי את שנותיי בגליל ושנוצ לימודי

  14. אורי פרגמן-ספיר הגיב:

    מצטרף לכל המברכים, אורי – תודה רבה. חשוב לציין את הגישה של וועדת 2003-1993 בעיקר בשנות עבודתה האחרונות במתן שמות עבריים חדשים לסוגים בעלי שמות שמקורם לא בשפה העברית כגון בלוטה (גלונית), מרוביון (מרמר), אספרגולריה (אפזרית), ברונרה (תכלתן) ועוד.
    לגבי השאלה האם לשנות את שם הסוג בעברית כאשר משתנה שם הסוג הלטיני היו ויכוחים רבים ולעיתים הוחלט לא לשנות ולעיתים שמות שונו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *