רשימת ספרות בעברית על הצמחייה והצומח של ישראל

רשימת כל המקורות בעברית שצוטטו במאמרים ובכתבות בכלנית עד ל-31.12.2016 – ספרים, מאמרים, סקירות, רשימות ודו"חות. הרשימה כוללת רק חלק קטן מהספרות הבוטנית שהתפרסמה בארץ בעברית. בהדרגה יתווספו פריטים לרשימה במגמה לעשותה מלאה עד כמה שניתן.

אביעם, מ.  1999 (תש"ס). יודפת – חשיפתה של עיר יהודית בגליל מימי הבית השני והמרד הגדול. קדמוניות לב, עמ' 92 – 101 .

אביעם, מ. 2005 , יודפת, מקרה מבחן להתפתחות היישוב היהודי בגליל בתקופת הבית השני והמרד הגדול. עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן.

אבישי, מ. 1971. האלון בארץ. טבע וארץ, י"ג (5): 256-248.

אבישי, מ. 1982. אלון חרמוני, בכרך 10: צמחים בעלי פרחים א', ב"החי והצומח של ארץ ישראל." החברה להגנת הטבע ומשרד הבטחון – ההוצאה לאור, תל אביב.

אבישי, מ. 2016. אלון חרמוני – מין ייחודי לחרמון. כלנית 3 . http://www.kalanit.org.il/?p=7507&preview=true

אבישי, מ., 1975. קבוצת האונקוציקלוס של הסוג איריס בישראל.  שמירת הטבע בישראל 1: 16-1. רשות שמורות הטבע.

אבן-ארי, מ., 1977.   אהרון אהרונסון כאיש מדע.  מדע כ"א, 17-14.

אבן-ארי, מ., שנן, ל. ותדמור, נ. 1980. הנגב – מלחמת קיום במדבר. מוסד ביאליק, ירושלים. בעמודים 290-285.

אבני, צ. 2006-2003. מסמכי ישיבות בנושא – מדיניות שתילת ינבוט על ידי הקרן-הקיימת.

אהרנסון, א. 1940. צמח מערב הירדן. ערכו:  ה. אופנהיימר ומ. אבן-ארי. מתוך: "עזבון אהרנסון-שורת כתבים היוצאת לאור מאת אלכס ורבקה אהרנסון". הוצאת קרן אהרנסון , זכרון-יעקב.  533 עמוד. 

אהרנסון, ר., 1999.  האיש, החיטה והחידה.  עת-מול 24 (4), 22-23

אוירבך, פ. ואזרחי (קרישבסקי) מ. 1930. ילקוט צמחים (עברית-לטינית-אנגלית-גרמנית-צרפתית-רוסית). ועד הלשון העברית, תל-אביב. עמ' 161–172, 266–274, 380–395.

אופנהיימר, ה., תש"ל.  חיטי בר וחיטים תרבותיות – קובץ מאמרים ומחקרים על מוצא החיטה.  הוצאת ספרים ע"ש י.ל. מאגנס, האוניברסיטה העברית, 104 ע'

אורטל ר. 1990, זואוגיאוגרפיה של המים היבשתיים בישראל. עבודת דוקטורט, האוניברסיטה העברית בירושלים.

אורטל, ר. 1975. אדמונית החורש – סקרים ומחקרים, רשות שמורות הטבע.

אטלס הכורכרים. 2014. מכון דש"א, קרן קימת לישראל, רשות הטבע והגנים, המשרד להגנת הסביבה, החברה להגנת הטבע.

איג א., זהרי מ., פינברון נ. 1931. מגדיר לצמחי ארץ-ישראל. חברה להוצאת ספרים על-יד האוניברסיטה העברית. תרצ"א.

איג, א. 1938. סקירה על הצומח של חבל הקרקעות הקלים של שפלת הים. ספר מגנס, ירושלים. הופיע גם ברתם 13 (1984) על בסיס המאמר: Eig, A. 1939. The vegetation of the light Soil Belt of the Coastal Plain of Palestine. Pal.J. Bot. Jerusalem Ser. 225-308

איג, א., זהרי, מ. ופינברון, נ. 1952. מגדיר לצמחי ארץ ישראל – מהדורה שניה. הוצאת מגנס, האוניברסיטה העברית והוצאת "העתון לבוטניקה". ירושלים תשי"ג. הדפסה מתוקנת:  ירושלים: הוצאת המגדיר.

איג, א., מ. זהרי ונ. פינברון. 1965. מגדיר לצמחי ארץ-ישראל. מהדורה שלישית. הוצאת המגדיר ירושלים. עמ' 361.

איזיקוביץ ד. 1970 האקולוגיה של האבקה בצומח החוף בישראל. עבודת דוקטורט, המחלקה לבוטניקה, אוניברסיטת תל-אביב.

איזיקוביץ ד. 1974, חבצלת החוף, טבע וארץ, ט"ז (5), 239.

איזיקוביץ, ד. 1965. אקולוגיה של ההאבקה בשקמה (.Ficus sycomorus L). עבודת גמר אוניברסיטת תל-אביב.

אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), התשס"ה – 2005

אלון, ע. ובוכמן, י., 1981.  הר הגלבוע.  החברה להגנת הטבע.

אלון, ע., 1969.  ישראל – טבע ונוף. בית ההוצאה הירושלמי – ירושלים.

אלוני, ר. 1969 (תשכ"ט), צומח הגליל התחתון, עבודת גמר, המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית, ירושלים.

אסם, י., ברנד, ד., טאובר, י., פרבולוצקי, א. וצורף, ח. 2014. תורת ניהול היער בישראל – מדיניות והנחיות לתכנון ולממשק היער. הקרן הקיימת לישראל.

אשכנזי, א. 2013 שרידות עצי פרי בבוסתנים בדווים נטושים בהר הנגב המרכזי והשפעת הגורמים הגיאולוגיים, הגיאוגרפיים והאנתרופולוגיים עליה. עבודת דוקטור, הפקולטה לחקלאות, האוניברסיטה העברית בירושלים.

אשכנזי, ש., 1994. בנק גנים של צמחים – שימור מאגרים גנטיים ממקור צמחי. אקולוגיה וסביבה, כרך 1 (2): 77-84.

אשכנזי, ש. 1995. עצי שיטה בנגב ובערבה. סקר בעקבות תופעת ההתייבשות והתמותה. הקרן-הקיימת לישראל, מנהל פיתוח הקרקע.

בוגין, ר.,וול, ד. ושמידע, א. 1997.  יחס הזוויגים בעצי אלה ושכיחות העפצים בהם. אקולוגיה וסביבה  4: 9-3.

בונה, ע. 2016, עצי תפארת: אלוני תבור במרום הגליל. "יער", גליון 16, עמוד 72.

ביילי, י. ודנין, א. 1975.  צמחי מדבר בחיי הבדווים. הוצאת מדרשת שדה בוקר.

בלכר, מ. 2010. המשימה: השבת עצי עין גדי. בשביל הארץ, 36: 28-26.

בלכר, א. ובלכר מ. 2010. חבלבל מדברי, צמח שהוכרז כנכחד בישראל, נמצא בעין גדי. אקולוגיה וסביבה 3: 11-12.

בלכר, מ. 2005. הפצת עצים אקזוטיים על ידי בעלי חיים בחבל ים המלח ובמדבר יהודה. בתוך: פלישות ביולוגיות במערכות אקולוגיות בישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עמ. 29-28.

בלכר, מ. ובלכר, א. 2010. צמחי בר במטעי התמרים של חבל ים המלח: עושר המינים והרכב הצמחייה. מחקרי ים-המלח והערבה 2: 38-21.

בלקינד, י. (1927), ארץ ישראל: ספר למוד גיוגרפיה של ארצנו, הוצאת "המאיר".

בן יהודה, א., 1948.  מלון הלשון העברית הישנה והחדשה.  בן יהודה הוצאה לאור. ירושלים.

בן מימון, מ., 1969. ביאור שמות התרופות (ערך מוטר, ז.) מוסד הרב קוק. ירושלים.

בן-יעקב, א. 1992 . רפואה עממית של יהודי בבל, הוצאת "יריד הספרים", ירושלים.

בן-יעקב, ר. ופולק, ג. 1984. צומח וצמחייה בגבעות הכורכר של ארז – ניר-עם. רתם 13: 130-119.

בן-שחר, ש. 2007, הפלישה הצהובה, טבע הדברים 146 : 54 – 60.

בקרמן, ש., ופרגמן-ספיר, א. , 2008. החלמונית הזעירה פורחת מתחת לקרקע! עולם הפרח ינואר 2008, 63-62.

בר (קותיאל), פ. 2007. מינים אקזוטיים של ינבוט בישראל – בעיות השפעות והמלצות לממשק מונע התפשטות. דו"ח מוגש לקק"ל, אזור הדרום.

ברג'ס ט. וא. שמידע, 1988 – משמעות הסוקולנטיות בסביבות יובשניות. רתם 28: 33-19.

ברור, מ.  (2011).  אטלס פיסי מדיני וכלכלי, הוצאת יבנה בע"מ, תל אביב.

ברכה, א., ואחרים 2014. תכנית אב אסטרטגית למועצה האזורית חוף השרון. הוצאת חוף השרון מועצה אזורית

גוטמן, מ., פרבולוצקי א., יונתן ר., וגוטמן ר., 2001. רעיית בקר ככלי בממשק למניעת שריפות בשטחים פתוחים, פארק רמת הנדיב (1990-1999). אקולוגיה וסביבה, כרך 6 (3-4): 239-247.

גוטרמן, יצחק . 1983.  השפעות פעילות הדורבנים על אוכלוסיות הגיאופיטים וההמיקרפטופיטים רתם , 10: 104-92.

גולן ע., משיח ע. ויאיר י. 2014. אבולוציה והנדסה של הצלקות בפרחי האמברוסיה המכונסת. פוסטר. המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב.

גזית א. 1982, שלוליות חורף- מקום חיות בסכנת הכחדה, טבע וארץ כ"ה 1.

גזית א. 2006. סקר אקולוגי "שקע הרצליה" (הבאסה), עיריית הרצליה

גלון, י. ובן-שחר, י. 2011. עצי ארצנו – מדריך לזיהוי עצים. הוצאת שרות ההדרכה והמקצוע, משרד החקלאות ופיתוח הכפר.

גליל, י.  1985. הפיקוס עץ בר ועץ נוי. החברה להגנת הטבע

גליל, י., 1970. חילופי עונות השנה והפריחה בארץ ישראל. אצל פז, ע., פרחי בר מנגב עד חרמון. מסדה. ר"ג.

גליל,  י. 1959. תפרחת הלוף – מלכודת לחרקים. מדע, 3: 44-41.

גליקסמן, א. 2007. בחינת השימוש ברסק אקליפטוס ככלי ידידותי לסביבה בהדברת עשבים. עבודת גמר, האוניברסיטה העברית בירושלים.

גרבל, א., 1963. ורד.  האנציקלופדיה עברית ט"ז: 490-494.

גרנות, י. 2015. צמחי הנגב ברפואה הערבית, האסלאמית הקדומה וברפואה העממית הבדואית. המרכז הבין-תחומי – מדרשת שדה בוקר.

דבוסקין, ש., 1969. מערכות ריבוי בכמה מינים במשפחת העופריתיים בישראל. ע' גמר, אוניברסיטת. תל אביב.

דגני, א., גרוסמן, ד.,  1990. השרון בין ירקון לכרמל. הוצאת משרד הביטחון .

דוכס, ר., ודפני, א. האבקת רוח וחרקים בחצב מצוי. רתם, 17: 30-39.

דופור-דרור ז'. מ. 2010.  הצמחים הפולשים בישראל.  הוצאת רשות הטבע והגנים והעמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון, ירושלים.

דופור-דרור ז'. מ. 2014, אמברוסיה מכונסת – צמח גר פולש בישראל.  כלנית 1   http://www.kalanit.org.il/?p=1408

דופור-דרור ז'.מ. 2015) צמחים פולשים בבתי גידול לחים בישראל – סקר ארצי והצעה לסדר קדימויות לטיפול. מוגש לרשות הטבע והשנים הלאומיים, יוני 2015, 52 עמ'.

דופור-דרור ז'.מ. 2009.  פלישת אמברוסיה מכונסת בגדות נחל אלכסנדר: ניסיון לפיתוח שיטת טיפול ביולוגי מבוססת על שיקום צמחיית גדות נחלים. מחקר ראשון: יולי 2008 – יולי 2009, דו"ח סופי. אוגוסט 2009, 29 עמ'.

דופור-דרור ז'.מ. 2012. אמברוסיה מכונסת בנחל קנה ובנחל תרצה: תפוצה, מאפייני הפלישה ותכנית טיפול. רשות הטבע והגנים הלאומיים, 36 עמ.

דופור-דרור ז'.מ., פרגמן-ספיר, א., קגן, ס., יעקבי, ט. וולצ'אק, מ., אבישי, מ., לשנר, ה., הלר, א., גלון, י וגוטליב, א. 2013. צמחי הנוי הזרים הלא רצויים בישראל. המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, משרד החקלאות, 19 עמ‘.

דופור-דרור ז‘.מ. ויעקבי ט. 2013  . אמברוסיה מכונסת. עלון מידע, המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים הלאומיים, השירותים להגנת הצומח, 7 עמ'.

דופור-דרור,  ז'-מ. ושמידע, א.  2014. על מיני הינבוט הפולשים בישראל: ינבוט המסקיטו – עץ פולש מסוכן בישראל ובירדן. כתב-יד.

דופור-דרור, ז'. מ. 2010. סקר אתרי טבע עירוני פוטנציאליים בראשון לציון במסגרת תוכנית מתאר מקומית ראשון לציון 2030.

דופור-דרור, ז'. מ. 2014. אמברוסיה מכונסת – צמח גר פולש בישראל. כלנית. הורד בתאריך ה- 24.9.2015.  http://www.kalanit.org.il/index.php/1408/.

דופור-דרור, ז. מ. 2015. הגדרת צמחים פולשים והתייחסות למעמדו של אקליפטוס המקור כפולש אפשרי בישראל. כלנית כתב עת לצמחי ישראל. http://www.kalanit.org.il

דופור-דרור, ז'. מ. 2015. פלישת חמציץ נטוי בשטחים טבעיים: האם החל שלב הפלישה המואצת? כלנית 2 .. http://www.kalanit.org.il/index.php/2175/

דופור-דרור, ז'. מ. 2015. צחר כחלחל – האם מתחיל לפלוש בישראל? כלנית 2. http://www.kalanit.org.il/index.php/4103/

דן, י. 1984. קרקעות מישור החוף. רתם 13: 55-31

דן, י. וקותיאל, פ. 1994. נוף וקרקע באזור פארק השרון. אקולוגיה וסביבה 1: 94-87

דן,י. ויעלון, ד. 1976. דרך ההיווצרות ותפוצה של הקרקעות ונוף בפלשת. מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ-ישראל 9: 74-36.

דנין א. .1979 החרוב המצוי בהר-הנגב – שריד מתקופות גשומות. טבע וארץ, כ"א(3): 122-123.

דנין א. 1963, הצומח במישור ימין, טבע וארץ, כרך ו': 70-76.

דנין ,א. . 1970  מונוגרפיה פיטוסוציולוגית – איקולוגית של הנגב הצפוני. חיבור לתואר דוקטור לפילוסופיה. המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית ירושלים.

דנין, א. 1977. הצומח בנגב, ספריית הפועלים והוצאת יחדיו.

דנין, א. 1981. הצומח בסביבות קיסריה וייחודו. קרדום 18: 120-115.

דנין, א. 1998. צמחי-הבר בארץ ישראל ותפוצתם – כרך משלים למגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל. כרטא.

דנין, א. צמחיית ישראל ברשת   www.flora.org.il

דנין, א'. תש"ל. הצתת אש בשדה ללא גפרורים. נאות קדומים – העלון העונתי 29, עמ' 5-1.

דפני, א. 1970. הסוג  זהבית (Gagea ) במזרח הקרוב. עבודת מסטר. המחלקה לבוטניקה . האוניברסיטה העברית בירושלים.

דפני, א. 1975. האקולוגיה של ינבוט השדה בישראל. עבודת דוקטורט, המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית בירושלים.

דפני, א. 1981. הסחלבים בישראל, הוצאת מסדה בע"מ, תל אביב

דפני, א. 1982. ינבוט השדה. בתוך: הלר, ד ולבנה , מ. (עורכים, עורך ראשי – ע. אלון): החי והצומח של ארץ ישראל כרך 10 – צמחים בעלי פרחים א'

דפני, א. 1984. צמחי בר ראויים למאכל. החברה להגנת הטבע ומשרד החינוך והתרבות. 136 עמודים

דפני, א. 2010, עצים מקודשים בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד והמכון לחקר מדיניות קרקעית, ירושלים.

דפני, א. וורקר א.1983. אקולוגיה של האבקה בחלמונית גדולה, שפירית 3-2 , 75-69.

דפני, א. טלמון, א. וגרטמן, י. (1986).רשימה עדכנית של הסחלבים בישראל, רתם 19 : 7-6,

דפני, א.(1985). החורש הים-תיכוני כסביבת האבקה. רתם , 18: 56-34.

דפני, א., 2012: צמחי ישו ומרים, אתר האינטרנט "צמח השדה"  http://www.wildflowers.co.il/hebrew/tiulimReadMore.asp?ID=500

דפני, א., א. שמידע , ואבישי,מ. 1975. הפריחה של מבשרי הגשם בצמחיית א"י. "טבע וארץ", י"ז:6, 269-281.

היימן ר. 1980, הצומח של בתי גידול לחים באגן נחל משושים (רמת הגולן). עבודת גמר, המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית בירושלים.

היימן, ר. 1997, הצומח של הגולן והחרמון. מתוך: ארץ הגולן והחרמון (עורכים:א.דגני ומ.ענבר), כרך א' , הוצאת משרד הביטחון.

הכהן, א. 1978: "אהבת פרחי הארץ בנוסח המאה שעברה". טבע וארץ כרך כ' גיליון 2

הלוי, ג. 1970.  אאוטאקולוגיה של שלושה מיני שיטה בנגב ובסיני. חיבור לקבלת תואר מוסמך למדעי הטבע,  המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית ירושלים.

הלוי, ג. 1974, שיטים בנגב ובסיני- אלמנט סודני באיזור מדברי. טבע וארץ, ט"ז, 3, 129-132.

הלר, ד. ולבנה, מ. (עורכים) 1982. צמחים בעלי פרחים א'. כרך 10, החי והצומח של ארץ-ישראל – אנציקלופדיה שימושית מאויירת (עורך: ע. אלון). החברה להגנת הטבע ומשרד הבטחון.

הלר, ד. ולבנה, מ. (עורכים) 1983. צמחים בעלי פרחים ב'. כרך 11, החי והצומח של ארץ-ישראל – אנציקלופדיה שימושית מאויירת (עורך: ע. אלון). החברה להגנת הטבע ומשרד הבטחון.

הלר, ד.  ודפני, א. 1983. צמחי בר גרים בישראל. החברה להגנת הטבע.

הר, נ. 2008. מבנה מערכת הסלע והקרקע והדינמיקה של משק המים בבית הגידול כגורמים אקולוגיים עיקריים בתפוצת אלון התבורוהאלון המצוי באזור אלונים-מנשה. חיבור לקבלת התואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית ירושלים.

הר, נ., זינגר, א., ריוב, י., שש, א. 2000מסלע וקרקע כגורם אקולוגי ביער אלון התבור באזור אלונים-שפרעםאקולוגיה וסביבה, 6 (1): 25-42.

הר, נ., צוק, א.,סבג, ש.,פרידמן, א.,טרגין, ש. ובונה, ע. 2016. מורד נחל לבנים – סופו של בית-גידול ייחודי. יער: 16: 25-17.

הר, נ., ריוב, י., שני, א. 2015. מערך הצומח באזור אלונים-מנשה בהתאמה למבנה המרחבי של מערכת הסלע–קרקע ותכונות בתי הגידול . אקולוגיה וסביבה 6: 52-40.

הראובני, א. 1930. צמחי רפואות וסגולות אצל הערבים בא'י. הרפואה 4: 127-113

הראובני, נ., 1982. לא היא חבצלת ולא היא שושנה?  גן ונוף ל"ז(ז): 363-360.

הראובני, נ., 1987. זיהוי צמחי ספרותנו העתיקה באמצעות הצמחיה העכשווית של ארץ ישראל רתם 22: 57-22.

הרטמן, מ. 1984. חרוצים צפון – כתם הצומח הטבעי הגדול ביותר על חמרה ששרד בשרון. רתם 13: 105-99.

הרי, מ. 1975: בת ירושלים הקטנה. עמודים 42- 44; 144.  תרגם: יעקב אסיא. הוצאת בית לבינסון, תל אביב.

וולף, ל., אריאלי, א., ברנס, ג., ושמידע, א. 1995 -– טיפוסי מיניות והאבקה ברכפתן מדברי. אקולוגיה וסביבה 2: 78-71.

וולצ'אק, מ. ואנגרט נ. 2012 טיפול בצמחים פולשים ומתפרצים בעבודות תשתית בדגש תשתיות אורכיות. רשות הטבע והגנים.

ויזל, י. ,פולק, ג. וכהן, י. 1978. אקולוגיה של הצומח בארץ-ישראל. הוצאת המדור מאקולוגיה.

ויזל, י. וליפשיץ, נ. 1971. צמחי מים בישראל. רשות שמורות הטבע.

ויזל, י.  ואגמי, מ. 1984. בתי גידול לחים וצמחי מים. בתוך אלון, ע. החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 8 -. הצומח של ארץ ישראל. החברה להגנת הטבע ומשרד הבטחון. בעמודים 119-103.

ויזל, י. ואגמי,מ. 1979. צמחי מלחה בישראל. הוצאת המדור לאקולוגיה

ויינשטיין, א., י. זהר וד. ברנד. 2011. האקליפטוס מצמרתו ומעלה. אקליפטופ בע"מ, פתח תקווה.

וקס, ד. אילני, ש. מינסטר, צ.  2011. מבט חדש על הגיאולוגיה והגיאומורפולוגיה בגליל העליון המערבי, המכון הגיאולוגי, דו"ח מס'  GSI/12/2011

זהבי, ע. 2013: "דבר אליי בפרחים", בשביל הארץ 57, 42-43

זהבי, ע. 2013: "העושר היחידי של הארץ הקדושה הענייה", עת-מול, גיליון 227

זהבי, ע. 2014,  אלבומי הפרחים המיובשים כמזכרות לתיירים. אתר "צמח השדה", נבדק לאחרונה 11.1.2016

זהרי מ. 1959 גיאובוטניקה.ספריית פועלים, תל אביב.

זהרי מ., 1976 . מגדיר חדש לצמחי ישראל.  הוצאת עם עובד.

זהרי, מ.  1973. כל עולם הצמחים. הוצאת עם עובד.

זהרי, מ. 1976. מגדיר חדש לצמחי ישראל, הוצאת עם עובד.

זהרי, מ. 1978. כל עולם הצמחים. הוצאת עם עובד.

זהרי, מ. 1980. נופי הצומח של הארץ. עם עובד.

זהרי, מ. 1989. מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה שנייה מורחבת, הוצאת עם עובד.

זהרי, מ. וווד ה. 1972. זר פרחי בר מוגנים.  רשות שמורות הטבע.

זהרי, מ., פינברון, נ., 1960: מגדיר לצמחי ארץ ישראל  "העתון לבוטניקה", ירושלים.

זיו, י. 1980. בשביל המטיילים, ביקורים בשמורות טבע. הוצאת משרד הביטחון. מהדורה שלישית.

זילברשטיין, צ., 1956. על השושן הצחור. מדע א': 32-31.

חראזי, ע., 1987. הטרומורפיזם בעדעד כחול (Limonium sinuatum Mill. ) ומאפיינים הקשורים לדרכי הריבוי של צמח זה. עבודת גמר. האוניברסיטה העברית הפקולטה לחקלאות. תשמ"ח.

חריף, י. 1974. התפתחות מרכיבי הגריגה והחרש הראשיים: בשנתם הראשונה וחשיבותה בקביעת הטורים הסוקצסיונים בהרי יהודה . תיזה לדוקטורט, האוניברסיטה העברית ירושלים.

טייז, ל. וזייגר,א.  2003. פיזיולוגיה  של הצמח, כרך א', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה

ידין, י., 1966. מצדה.  ספרית מעריב ושקמונה.

ידעיה, ר. 1980. צלען הגליל. בתוך "במערבו של הגליל, קובץ בוטאני", עורך משה ידעיה, עמ' 59.

יוסף בן-מתתיהו (1968), מלחמות היהודים, הוצאת מודן, תרגום י.שמחוני, תל-אביב.

ייבין זיוה, 1971, אבולוציה וטקסונומיה בסוג קחוון, משפחת המורכבים. האוניברסיטה העברית בירושלים (עבודת דוקטורט)

יעקוב, נ. 1995.  היבטים בביולוגיה רפרודוקטיבית של נימפאה תכולה. עבודה לתואר מגיסטר, המחלקה לבוטניקה, אוניברסיטת תל-אביב.

יפה, ש., 1972. אקלים ים המלח. השרות המטאורולוגי בית דגן. מאמר הדרכה מספר 12.

יפה, ש., 1977. כמה עונות יש בשנה. טבע וארץ כ'(1): 10-8.

יפה, ש., 1990. מזג אוויר ואקלים. מסדה. רמת גן.

יצחקי, ע. 1986. הפצת זרעים על-ידי ציפורים בחורש הים-תיכוני. תיזה לדוקטורט, האוניברסיטה העברית ירושלים.

כ"ץ, ש., 1977.  אהרן אהרנסון, ראשית המדע והמחקר החקלאי בארץ-ישראל.  קתדרה 3, 29-3.

כהן, א., 1958. עונות השנה. עם עובד. ת"א.

כהן, ע. 1999. גילויו מחדש של אחילוף החורן. אקולוגיה וסביבה 5: 219-229.

כהן, ע. וא. שמידע, 1988 – כרכום ארץ-ישראלי, במדור: צמחים נדירים בישראל. "טבע וארץ", ל"א:3 עמ' 13-15.

כהן ע. וא. שמידע, 1992 – אברה ארוכת-עלים, במדור: צמחים נדירים בישראל. "טבע וארץ" חוברת 247 : 34-35.

כהן, ע. וריוב, י. 2015. קריטריונים להגדרת צמחים פולשים בישראל ולהערכת הסיכון. כלנית 2. http://www.kalanit.org.il/?p=4680

כהן, ע. וריוב, י. 2016. האם אקליפטוס המקור הוא מין פולש בישראל? כלנית   3. http://www.kalanit.org.il/?p=6628&preview=true

כהן, ע. ושמידע, א. 1992. ספר המידע האדום – צמחים נדירים בישראל, כרך א' – הצמחים הנדירים של הגליל העליון. רשות שמורות הטבע, החברה להגנת הטבע.

כהן, ע., 2001. לרעות בגנים וללקוט שושנים. National Geographic ישראל 38: הנקודה הישראלית.

כהן-סיון, ש.  2011.  עשנן רפואי,  באתר "צמחיית ישראל ברשת" נדלה ב- 25.4.2015

כח, י. 1983. על הסוג אחילוף בישראל. רתם 6: 44–45.

כח, י., 1985. מחקרים ביאו-אקולוגיים בפריחה ובהאבקה של לופיים בישראל. עבודת דוקטור,  המחלקה לבוטניקה, אוניברסיטת תל-אביב.

כח, י., 1988. הלופיים. רתם 26: 36-5, הוצאת החברה להגנת הטבע.

כסלו, מ. ושמחוני א. 2006. מעלה עשן כלשהוא. "סיני" – כרך קמ, עמוד: פ-פ"ה.

כסלו, מ"א, שמחוני, א'. תש"ע 1. מזונם של שוכני מערת הר-ישי. בתוך: ח' אשל ור' פורת (עורכים), מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה ומכון יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה, ירושלים, עמ' 253-239.

כסלו, מ"א, שמחוני, א'. תש"ע 2. עדות בוטנית לנוכחותם של פליטים מיהודה במערות המפלט בנחל ערוגות בחורף שנת 135 לספירה. בתוך: ח' אשל ור' פורת (עורכים), מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה ומכון יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה, ירושלים, עמ' 306-298.

כסלו, מ"א, שמחוני, א'. תשס"ט. סוד החיים הטובים באורחן מור (Moyat Awad) – תחנת מעבר בדרך הבשמים. בתוך: י' אשל (עורך). מחקרי יהודה ושומרון יח, עמ' 176-165, XVIII (עברית ותקציר באנגלית).

כסלו, מ"א, תבק, י', שמחוני, א'. תשס"ז. לזיהוי שמותיהם של זני פֵּרות בלשון חכמים. לשוננו סט, עמ' 290-271 ,עברית ותקציר באנגלית.

כסלו, מ', הרטמן, ע'. תשנ"ט. שרידי מזון של יושבי מערות כתף יריחו בסופו של מרד בר-כוכבא. בתוך:  ח' אשל וד' עמית (עורכים). מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא. תל-אביב, עמ' 168-153.

כסלו, מ', שמחוני, א'. תשס"ד. ערער אדום כאזרח הארץ בתקופה הרומית – התמודדות של צמחי מפלט עם תהליכי הכחדה. יער 4, עמ' 53-47.

כסלו, מ'. תשמ"ז. הזיזים שבעדשים, היתושים שבכליסים, והתולעת שבתמרים ושבגרוגרות. רֺתם 22, חלמיש 5, עמ' 99-90; 114.

כסלו, מ., 2001. לזיהוי השושנים בתנ"ך ובספרות חז"ל. ספר רפאל: רנ"ב-רס"ב.

כרמין, י. השקמה. 1934. הטבע והארץ כרך ג’  58-47

לב, א. ועמר, ז. 2002. סממני המרפא המסורתיים בארץ ישראל, הוצאת "יריד הספרים".

לבנוני, ט. ורוטשילד, א. 2011. בתי הגידול של הכורכר והחמרה – נקודות החן של מישור החוף. החברה להגנת הטבע.

להב, ח., רמון א. ואחרים.  2005. סקר ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם. הוצאת החברה להגנת הטבע.

להב, ח., רמון, א., נזרי, ג. והלר, א. 2005. רמת מנשה – סקר משאבי טבע ונוף. מכון דש"א, יחידת הסקרים.

לולב, ש., 1971. עונות שנה בארץ ישראל – כמה?  סלעית למבוגרים (1): 10.

לולב, ש., 1973. עונות השנה  כנרות  62-61 (3-4): 83-84.

ליכט, י. ש. וליונשטם, ש. א., 1976. קיץ וחרף. אנציקלופדיה מקראית ז':  175-174.

ליפשיץ, נ., לב-ידון, ש., גופנא, ר. 1985. שלטון האלון המצוי באזור מישור החוף המרכזי בישראל בעת העתיקה על-פי עדויות דנדרוארכיאולוגיות.  רתם 17:  48-40.

מאיר, ד. וגבאי, א., 1995. סקר שושן צחור. ידיעון רשות שמורות הטבע.

מאיר-ציז'יק, א. 2010. צמחי בר למאכל. מפה – הוצאה לאור. 240 עמודים.

מאיר-ציזיק, א. קורסים וסדנאות http://www.mazon-izun.com/?page_id=4028. נדלה ב-4.2.2015.

מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית. 1946. הוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו.

מנדלסון, ע. (לא פורסם). סקר השרון הדרומי 2002-2000 ועדכונים נוספים לאחר מכן.

מנדלסון, ע. (עורך). 2014. סקר תשתיות טבע עירוני בפרדס חנה – כרכור  החברה להגנת הטבע, המועצה המקומית פרדס חנה – כרכור.

מנדלסון, ע. 2014. ראשון לציון – סקר אזורי נופש מטרופולינים. החברה להגנת הטבע. 58 עמודים.

מנדלסון, ע. ורמון, א. 2012. לב השרון, סקר טבע, נוף ומורשת האדם. מכון דש"א – החברה להגנת הטבע.

מנדלסון, ע., אורן, א., רון, מ., פרלברג, א., רמון, א. 2014. מנשה-חריש, סקר טבע, נוף ומורשת האדם. מכון דש"א – החברה להגנת הטבע.

מנדלסון, ע., כהן, ע., ורמון, א. 2009.  גבעות מזרח הפולג: סקר, ניתוח והערכה של משאבי טבע, נוף ומורשת האדם. מכון דש"א – החברה להגנת הטבע.

מרגולין, י., 1958. מבשרי הסתיו והאביב. הקיבוץ המאוחד.ת"א.

מרקל, ד. 2012. הצמחייה החופית בכנרת – רקע, בעיות ופתרונות. דו"ח של תחום כנרת, רשות המים. http://www.water.gov.il/Hebrew/ProfessionalInfoAndData/Kinneret-monitoring/DocLib2/kineret-beaches-plants.pdf.

משל, ז., 1972. ארבע עונות שנה בארץ ישראל. סלעית למבוגרים 3: 138-137.

סבר,נ., לשנר, ה. ורמון, א. 2014. מדריך למיפוי צומח בישראל – החלק הים-תיכוני.  המשרד להגנת הסביבה.

סגל, ד', כרמי, י', סבו, י'. תשנ"ז. כיול גילים לפי פחמן 14. קדמוניות 112, עמ' 117-115.

סמילנסקי, י. 1998.  מלקומיה יפהפיה, זמורה-ביתן, מוציאים לאור.

סנה, א. .2013 מפה גיאולוגית, שפרעם, המכון הגיאולוגי, ירושלים.

ספיר, י. ורוטשילד, א. 2009. שימור גבעת האירוסים של ראשון לציון – חוות דעת בנושא הפעולות הדרושות לשימור השטח. תזכיר מוגש למר דב צור, ראש עירית ראשון לציון.

ספפורד-וסטר ב. 1992. ירושלים שלנו, תרגום: אלי שילר, הוצאת אריאל

ספרי הברית החדשה, תורגמו לעברית מן היוונית ע"י פרנץ דליץ', הוצאת החברה להפצת כתבי הקודש.

סתוי, מ., 1961.  גלויות וסתומות בלשון. הוצאת מלילות.

עוז, א. ודפני א. 1991. השפעת פתיחת החורש על הפריחה של שושן צחור בכרמל. כנס מחקרי כרמל.  המכון לחקר חיפה והגליל 6: 29-34.

עמר, ז., 2006. האירוס כ-Iris. על אתר י"ג-י"ד: 229-221.

ערד, א., רון, מ., פרלברג, א., רותם, ג., רמון, א. 2013. מחנה סירקין, סקר, ניתוח והערכה של משאבי טבע. מכון דש"א – החברה להגנת הטבע.

ערמוני, ח. ושמידע, א.  1987 סקר עצים קשישים בשומרון המרכזי ובארץ בנימין. רתם  22:  56-27.

פאהן א., הלר, ד ואבישי, מ. 1999. מגדיר לצמחי התרבות בישראל. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 703 עמ'

פדרמן, ר., וכרמל, י. 2012. השקיה כגורם חשוב בחיזוי תפוצה של מינים פולשים – התבססות נמלת האש הקטנה בישראל כמקרה מבחן. אקולוגיה וסביבה 4, 319-312

פוטיבסקי, ;א. ודפני, א. 1979. תבלינים. הוצאת מסדה. 126 עמודים.

פולק  ג. 1983. אוג קוצני בישראל.  רתם 6: 31-17.

פולק ג. 1985, אתרים בוטניים בישראל/גבעות ירחיב במערב השומרון, רת"ם 14 ע' 74-81.

פולק, ג. 1984. חורשת האלונים במרכז פרדס חנה.  רתם 13: 87.

פולק, ג. 1984. מצב הצומח הטבעי של חמרה וכורכר כיום לעומת מצבו בשנות ה-30. רתם 13: 30-21.

פולק, ג. 1984. מקום טוב באמצע הארץ – צמחיית החמרה בפני כלייה. טבע וארץ כ"ו: 14-11.

פולק, ג. והוכברג, ע. 2015. גבעת הכורכר בקדרון – ערכה הבוטני וחשיבות שימורה. כלנית 2  http://www.kalanit.org.il/?p=4553

פולק, ג. ופרלמוטר, מ. 2016.. גבעת האיריסים בראשון לציון כמקרה בוחן של שימור צמחיית בר בשטחים קטנים בתחומי ישוב עירוני. כלנית 3. .http://www.kalanit.org.il/?p=6708&preview=true

פולק, ג. ושוורץ-צחור ר. 2003. הביולוגיה והאקולוגיה של בר- זית בינוני. 59 עמודים. הוצאת החברה להגנת הטבע ויד הנדיב.

פולק, ג. ושמידע, 1984.  הצומח של החמרה והכורכר במישור החוף. רתם 13.

פולק, ג., גרדי, א., קורן, ל. (1992). צומח וצמחים. יחידות 9-10 האוניברסיטה הפתוחה. תל אביב.

פולק, ג., ושמידע, א,.  1984 (עורכים). הצומח של החמרה והכורכר במישור החוף. רתם 13. הוצאת החברה להגנת הטבע והאוניברסיטה העברית.

פולק, ג., שמידע, א. 1984. תחזית טבע. טבע וארץ, כ"ו 2. שבט-אדר תשמ"ד, ינואר-פברואר 1984. החברה להגנת הטבע.

פולק, ג., שוורץ-צחור, ר. ופרבולוצקי, א. 2001. העיתוי והעוצמה של התהליכים הפנולוגיים בבר-זית בינוני Phillyrea latifolia L. בתנאי סובב ים תיכוני ותחת משטרי הפרעה. אקולוגיה וסביבה 6, 156-169.

פז, ע. 1981. ארץ הצבי והיעל: שמורות טבע בישראל. מסדה ורשות שמורות הטבע, ירושלים.

פז, ע. זחלקה, מ. 1997. היה היה יער: על איזור רמת מנשה. טבע הדברים 20: 107-87.

פז, ע., 1988. האם השושן צחור?  טבע וארץ 8: 22-17; 9: 19-14.

פז, ע., 1988. בארץ אהבתי. מסדה.

פז, ע., 1991. בזכות האביב ולמען הסתיו. טבע וארץ ל"ג (3): 35-32

פז. ע., 1975. נופים וטבע. עם עובד. תל אביב.

פינברון-דותן, נ. ודנין, א. 1991. המגדיר לצמחי הבר של ארץ-ישראל. הוצאת כנה, ירושלים.

פינס, ד., פינס, ק., 1977: מילון לועזי עברי מורחב. עמיחי

פינס, נ. .2008. עצי נוי בישראל. הוצאת המחבר, בית-חנן.

פלביץ, ד. ויניב, ז. 1991. צמחי המרפא של ארץ- ישראל א,ב. תמוז-מודן.

פליקס, י. .1968.  עולם הצומח המקראי. מסדה, רמת-גן.

פליקס, י. 1990.  החקלאות בארץ ישראל בימי המקרא המשנה והתלמוד.  הוצאת ראובן מס,   ירושלים.

פליקס, י. 1997.  עצי בשמים יער ונוי. הוצאת ראובן מס, ירושלים.

פליקס, י.  1967. כלאי זרעים והרכבה – מסכת כלאיים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן והוצאת דביר.

פליקס, י., 1980. שיר השירים – טבע עלילה ואליגוריה. החברה לחקר המקרא בישראל.    ירושלים.

פליקס, י., 1992. טבע וארץ במקרא: עונות השנה העברית (עמ': 285-283). הוצאת מס. י-ם.

פרבולוצקי א. 2001. ממשק פארק רמת הנדיב: הבסיס האקולוגי ויישום המחקר. אקולוגיה וסביבה 6(3-4): 287-289.

פרבולוצקי, א. 1994. שמירת טבע או שמירת נוף. אקולוגיה וסביבה 1: 169-161.

פרבולוצקי, א. ופולק, ג. 2001. אקולוגיה תיאוריה והמציאות הישראלית. כרטא, ירושלים.

פרגמן-ספיר א. 2006. צמחים מוגנים בישראל. רשות הטבע והגנים

פרגמן-ספיר, א., פליטמן, ע., הלר, ד. ושמידע, א. 1999. רשימת צמחי הבר של ארץ-ישראל  וסביבותיה. הוצאת רשות שמורת הטבע, ירושלים.

פרומקין, ר., שמידע, א., ספיר, י., פרגמן-ספיר, א. ולוין, נ. 2003. צמחים נכחדים בישראל. בתוך: פרומקין, ר., חנין, ד. ואידלמן, ע. (עורכים), סימני חיים 2003. מרכז השל לחשיבה ומנהיגות סביבתית ומכון ירושלים לחקר ישראל.

פרידמן ע. וגולן, ע. 2014. אתר חדש של חלמוניות – נחל שילה עילי. כלנית   1. http://www.kalanit.org.il/?p=729

פרלברג, א., רומם, א. ורמון, א. 2014. סקר הגלבוע. מכון דש"א

פרלברג, א., רון, מ., שמש, ב., מנדלסון, ע., אלרון, א. ורמון, א. 2016. הירדן הדרומי וסביבותיו – מנחל בזק ועד לים-המלח. סקר טבע, נוף ומורשת האדם. דו"ח ביניים. יחידת סקרי טבע ונוף, מכון דש"א.

צ'יזיק, ב. (1922), "מלכמיה יפהפיה ושבלת-ארנב, צמחי בר של הארץ הראוים להכנס לתרבות", השדה כרך ב', 163.

צ'יזיק, ב. 1952. אוצר הצמחים, כרך ראשון. הוצאת המחבר, הרצליה.

צמחיית ישראל ברשת   http://flora.org.il/plants/

קאפח, ד., 1963. משנה עם פירוש רבינו משה בן מימון. סדר זרעים. מוסד הרב קוק.

קגן, ס. וצ'רקסקי, פ. 2014.  צמחי נוי צופניים לדבורים. הוצאת קרן-קיימת לישראל והמועצה לייצור ושיווק דבש.

קולמן, פ. 1985. הסוג שום בישראל. רתם 15

קושניר, ט. (1949) מחקרי טבע ומכתבים, ע' 61 הוצאת מכורה, תל אביב

קותיאל, פ. הצומח החד-שנתי של חולות צפון השרון. אקולוגיה וסביבה 4/1: 34-25

קפלן, מ., 1989. קרקעות רמת הנדיב. החברה להגנת הטבע, תל-אביב.

קריספיל, נ. 1983-1986. ילקוט הצמחים הוצאת כנה

קריספיל, נ. 1986. צמחי המרפא של ארץ-ישראל. הוצאת המחבר

קריספיל, נ. 1986. צמחי מרפא – מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ-ישראל. הוצאת המחבר

קרשון, ר. .1961 תרומת עט לצומח העצי בישראל: שיטה סלילנית ושיטת הסוכך. ליערן, 11 : 10-5.

קרשון, ר. וגרונוולד, ק. 1984. תרומת-עט לצומח היערני בישראל: מילה סורית. ליערן 34: 12-8.

קרשון. ר. 1983. בידי מי ומתי הושמדו יערות אלון התבור בשרון הדרומי  רתם 9: 39-37.

רבינוביץ (וין), א. 1979. סלע המצע כגורם הקובע את תכונות הקרקע והרכב חברות הצמחים בגליל. דוקטורט,  האוניברסיטה העברית, ירושלים.

רבינוביץ, א. 1986סלע-קרקע-צומח בגליל. הוצאת הקיבוץ המאוחד ורשות שמורות הטבע, תל-אביב.

רבינוביץ-וין, א. 1980. גבננת מיובלת. בתוך "במערבו של הגליל, קובץ בוטאני", עורך משה ידעיה, עמ' 57.

רביקוביץ, ש. 1981. קרקעות ישראל התהוותן טבען ותכונותיהן. הוצאת הקיבוץ המאוחד

רגיל, ב. 2002. נוכחות חומרים מעכבי נביטה בעלי אקליפטוס והשפעתם על זרעים וצמחים חיים. עבודת גמר, בית ספר אזורי מקיף ע"ש י.ח. ברנר, הפקולטה לחקלאות, רחובות

רובינוביץ' א. 1917. שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו. הוצאת מורי בתי הספר העברים שבירושלם. ירושלם, תרע"ז.

רווק, ש., ושמידע, א.  2000. "אל קניוני מואב ואדום". הוצאת טבע הדברים, הרצליה, 275 עמודים.

רוזן, ב. 1991. ראשית אקלום האקליפטוסים בארץ-ישראל. קתדרה 59. הורד ב- 17.12.2015:http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/59095.html

רומם, א. ורמון, א. 2001. הכורכרים הדרומיים – תמונת מצב. אוניברסיטת תל-אביב, החברה להגנת הטבע, קרן קיימת לישראל, רשות הטבע והגנים.

רז, א. 1993. ספר ים המלח. רשות שמורות הטבע והחברה להגנת הטבע

רחמני, ל"י., 1979. גולסקמאות וליקוט עצמות בשלהי תקופת בית שני. קדמוניות י"א(44): 102-112.

רינת, צ. 2015. עבודות עפר גרמו נזק כבד לגבעת האירוסים, מאתרי הטבע החשובים במרכז. הארץ, 12.7.2015

רענן, מ. 2012. "וחמש מלתראות של מילת היו על גביו" – אלון התולע (לזיהוי המילת במקורות), פורטל הדף היומי.

שביט, ע., 2007. תחרות בין דבורי דבש לבין דבורי בר מקומיות בחבל הים תיכוני בישראל. חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת חיפה.

שוורץ-צחור ר., פרבולוצקי א., יונתן ר. ונאמן ג., 2003. השפעת משטר רעייה על גיאופיט בעל פרחי ראווה – כלנית מצויה. יער 4: 54-59.

שוורץ-צחור. ר. ופולק, ג. 2003. יתושים מעפיצים ומיניות נדירה בבר זית בינוני – מה הקשר? טבע הדברים 95: 104-113.

 שוורצמן, מ. 1934. עץ החרוב וגדולו בפלשתינה (א"י).. חוברת יעור מס.ראשון. מחלקת החקלאות והיערות. ממשלת פלשתינה.

שילר, ג., 2001. תולדות יער נטע אדם ברמת הנדיב. אקולוגיה וסביבה, כרך 6 (3-4): 218-222.

שיפמן, א. 1989, סחלבי הבר בישראל, הוצאת רשות שמורות הטבע.

שכטר, ג. 1974. הצמחייה באזור ברקאי. אזור מנשה, ו'. מועצה אזורית מנשה – החוג לידיעת הארץ.

שלם, נ. 1935, עמק החולה, ספרית ארץ-ישראל של הקרן הקימת לישראל, כרך ט"ז, חוברות נד-נה, הוצאת אמנות.

שלמון, ב.  2003 – 2004, על התפשטות מיני ינבוט זרים בשטחים פתוחים וליד שמורות טבע בישראל,   מכתבים ודוחות של ביולוג מחוז הדרום של רט"ג.

שלמון, ב. 2015. טבע המדבר. הוצאה עצמית

שמאלי, א. 1965. מחזור הצומח והחי בישראל. מסדה. תל- אביב.

שמחוני, א', כסלו, מ"א. תש"ע. שרידי מזון של יושבי מערות הרומח בסופו של מרד בר-כוכבא. בתוך: ח' אשל ור' פורת (עורכים), מערות המפלט מתקופת מרד בר-כוכבא, החברה לחקירת א"י ועתיקותיה ומכון יסלזון לחקר תולדות ישראל לאור האפיגרפיה, ירושלים, עמ' 127-108.

שמידע א. 1975, הצומח של החולה. בתוך: עוזי פז: שימור החולה. בחוברת- שמירת טבע בישראל, מחקרים וסקרים. דו"ח מספר 1. רשות שמורות הטבע

שמידע א. ואור י..1983  הצמחיה הסודנית בישראל,  רתם 8 : 149-1. הוצאת החברה להגנת הטבע.

שמידע א. ולב-ארי, י. 1975 – שמורת תל-דן. שמירת הטבע בישראל. דו"ח מס' 1, עמודים 223-207,   הוצאת רשות שמורות הטבע. [קישור למאמר] שמידע א., 1975 – האחו של גונן, מתוך "שמירת הטבע בישראל". דו"ח מס' 1 .הוצאת רשות שמורות הטבע. עמ' 240-251

שמידע א. ומ. לבנה, 1979 – טבע החרמון . הוצאת הקבוץ המאוחד, 275 עמודים.

שמידע א. ופולק, ג. 2007. הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל. כרך א'. רשות הטבע והגנים.

שמידע א. ותור י. 2016 האם חרוב דו-מיני גדל בר בישראל? בעקבות מציאתו של חרוב דו-מיני ליד הררית. "כלנית" (יופיע בקרוב)

שמידע א., 1981 – פרחי ראווה אדומים בצמחיה הים-תיכונית בישראל. "טבע וארץ", כ"ג:3  118-126.

שמידע א., 1982 – צמחים צפוניים בלבנון וכאלה שאינם גדלים בישראל. "טבע וארץ", כ"ה (1): 11-7

שמידע א., 1988 – ביוגיאוגרפיה של צומח המדבריות. רתם 27: 90 עמודים

שמידע א., ואור, י.  1986 – הצמחיה הסודנית – פלישה חדשה או שריד מיוקני קדום. רתם 20:  111-76

שמידע א., צ. שמיר,  ומ. וינברגר, 1996.  עצים קדושים וקשישים בישראל.  "כמעט אלפיים" מס' 12 עמ' 19-10.

שמידע, א., עברי, י., כהן. ד., 1995. סודו של ההרדוף. "טבע וארץ" 35: 64-60

שמידע, א,. פולק, ג., פרגמן-ספיר, א,.  2011. הספר האדום צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך ב'. רשות הטבע והגנים

שמידע, א. 1977.  הצומח הטרגקנטי של החרמון . עבודת דוקטורט. המחלקה לבוטניקה, האוניברסיטה העברית בירושלים

שמידע, א. 1979 – 1989.  צמחי החודש (שירת העשבים – חדשות רתם) מדור קבוע ב"טבע וארץ" על חידושים ותופעות בצמחית הבר בארצנו.

שמידע, א. 1979. על בעיות החורש והיער של האלון המצוי בא"י. "טבע וארץ", כ"ב:2  57-52

שמידע, א. 1981. מגדיר לצמחי חרמון. הוצאת משרד החינוך והתרבות, אגף הנוער.

שמידע, א. 1981. פרחי ראווה אדומים בצמחייה הים-תיכונית בישראל. טבע וארץ כג/3: 126-118

שמידע, א. 1981. צורות החיים של צמחי הסלעים בחבל הים-תיכוני בארץ. רתם 2: 10-4.

שמידע, א. 1982.  על הצומח בדרום לבנון. "טבע וארץ", כ"ד (6):  247-244.

שמידע, א. 1983. הצומח הים-תיכוני בקליפורניה ובישראל – דמיון ושוני. רתם 8: 29-5.

שמידע, א. 1983. צומח ים-תיכוני בקליפורניה וישראל: דמיון והבדלים. רתם 9: 29-5.

שמידע, א. 1984. רשימת הצמחים האנדמיים למישור החוף הגדלים על חולות וכורכר. רתם 13: 157.

שמידע, א. 1985. עושר המינים והאבולוציה של המינים החד-שנתיים בחורש הים-תיכוני. רתם  18: 68-57.

שמידע, א. 1985: שירת העשבים. צמחי החודש . טבע וארץ כ"ח/1

שמידע, א. 1992.  מדריך העצים והשיחים בישראל. הוצאת כתר, ירושלים.

שמידע, א. דרום ד. מדריך פרחי הבר בישראל , צמחיית המדבר. הוצאת כתר ירושלים. ע"מ 244.

שמידע, א. 1998. פנולוגיית הפריחה בצמחיית ישראל. כתב-יד.

שמידע, א. 2005. לקסיקון מפה – צמחי ישראל. הוצאת מפה

שמידע, א. 2014 עצים הפורחים בסתיו מחוץ לעונתם הרגילה. כלנית 1

שמידע, א. 2014. על האחילוף: הסוג והמינים הגדלים בישראל וסביבותיה. כלנית 1  5. http://www.kalanit.org.il/?p=37

שמידע, א. 2015. סיכום השתלמות כלנית בצפון הגולן 6-7.5.2015. כלנית 2.  http://www.kalanit.org.il/?p=3071

שמידע, א. 2015. סיכום השתלמות כלנית בצפון הגולן 6-7.5.2015. כלנית 2

שמידע, א. 2015. עשנן רפואי – מין חדש לישראל הדוחק את מיני העשנן הנפוצים? כלנית 2. .http://www.kalanit.org.il/index.php/2748/

שמידע, א. 2015. סיכום השתלמות כלנית בנגב 14-15.10.2015. כלנית 2.  http://www.kalanit.org.il/?p=4455 

שמידע, א. 2015. סיכום השתלמות כלנית בצפון הגולן 6-7.5.2015. כלנית 2

שמידע, א. 2015. עשנן רפואי – מין חדש לישראל הדוחק את מיני העשנן הנפוצים?. כלנית 2

שמידע, א. 2015. עשנן רפואי – מין חדש לישראל הדוחק את מיני העשנן הנפוצים?. כלנית 2

שמידע, א. Eco-Israel – מסד נתונים של צמחי ישראל.

שמידע, א. ואהרונסון, א. 1983.  פירות בר עסיסיים בצמחית ישראל והתאמתם להפצת בעלי-חיים. רתם  10: 44-5.

שמידע, א. ואהרונסון, א. 1984. מבט אקולוגי על צמחי מזון, תבלין, רפואה, בושם ורעל. רתם 11: 56-17.

שמידע, א. וברנדייס, מ.  2016. מדוע נכחדו הדינוזאורים : על אסטרטגיות של קביעת הזוויג וההשלכות שלהן על האבולוציה של צמחים וחיות. טבע הדברים 245: 24-14.

שמידע, א. וכהן, ד.  1983. זכר ונקבה ברא אותם -– אבל למה? על המיניות בצמחים ובבעלי חיים. טבע וארץ כ"ו:1 28-19.

שמידע, א. וכהן, ד. 2016. מדוע קיימת רבייה מינית בטבע ? כתב יד

שמידע, א. ולב-ארי, י. 1982  הצומח והיערות של דרום לבנון. רתם 5: 100 עמודים

שמידע, א. ולבנה, מ. 1979.  החרמון – טבע ונוף. הוצאת הקבוץ המאוחד, 275 עמודים.

שמידע, א. ולבנה, מ. 1981. מגדיר לצמחי חרמון. משרד החינוך והתרבות – היחידה לידיעת הארץ ולימודי שדה.

שמידע, א. וליסטון, א. 1984. צמחים נדירים בארץ – אגרוסטמת השדות – גילוי מחדש. רתם 12: 68-65.

שמידע, א. ופרגמן, א. 1988. אסטרטגית הפריחה ואקולוגית האבקה בצמחי משפחות השושנתיים בישראל. כתב-יד

שמידע, א. ופרגמן-ספיר 2015. הסוג חלמונית בעולם ובישראל – סיסטמטיקה, ביוגיאוגרפיה ואקולוגיה. כלנית 2.    http://www.kalanit.org.il/?p=445

שמידע, א., 1991. מדריך העצים והשיחים בישראל. הוצאת כתר, 328 עמודים.

שמידע, א., 1994. טיפוסי מיניות בעצים ובשיחים. אקולוגיה וסביבה 3: 186-177.

שמידע, א., 1996.  מיניות האדם בראי האבולוציה: על ספרו של רובין בקר. גלילאו 19: 51-50.

שמידע, א., 1998. בחירת בני-זוג בצמחים. כמעט אלפים 18: 13-10.

שמידע, א. 2014. על האחילוף: הסוג והמינים הגדלים בישראל וסביבותיה. כלנית 1,    http://www.kalanit.org.il/?p=375

 שמידע, א., 2015. הגיאופיטים פורחי הסתיו בישראל ושוק האבקה הסתווי. כלנית 2.

שמידע, א., כהן, ד. ומוטרו, ע. 1996. אהבה צופנית – על ההבדלים בין פרחי זכר לבין פרחי נקבה בצמחים. ילקוט המכוורת 36: 20-19.

שמידע, א., שמיר, צ.  ווינברגר, מ. 1996.  עצים קדושים וקשישים בישראל. "כמעט אלפיים  12:  19-10.

שמידע,א.  פרידמן, ע וגולן, ע.  2014 .טוריים צרי-עלים בישראל, כלנית 1.

שמידע,א. 2015. הגיאופיטים פורחי הסתיו בישראל ושוק ההאבקה הסתווי. כלנית 2. http://www.kalanit.org.il/?p=4269

שמשי ד. 1964 החלמונית הגדולה בנגב. טבע וארץ, ו':11-12.

שמשי ד. 1974 ארבעה צמחי בצל ופקעת מהר הנגב. טבע וארץ ט"ז: 268-273.

שקולניק, י.  1984. הצומח בגבעות הכורכר של בית עובד. רתם 13: 121-111.

תבק-קניאל, י', כסלו, מ"א, שמחוני, א'. תשס"ט. שחזור מעדני הזיתים מהתקופה הרומית: השלכות פרשניות על דברי חז"ל. קתדרה 130, עמ' 30-17, 189 (עברית ותקציר באנגלית).

תמיר, ע. 2015:  פרחי ארץ הקודש. הוצאת 'אבק דרכים'

תקנות הגנת הצומח (יבוא צמחים, מוצרי-צמחים, נגעים ואמצעי לווי) השירותים להגנת הצומח ולביקורת, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, התשס"ט 2009