כרכום נאה Crocus pallasii צמח מוגן הפורח בסוף הסתיו (נובמבר 2020)

ערגה אלוני

כרכום נאה (בשמו הקודם Crocus  olbanus, משתייך לסדרת האספרגיים (Asparagales), משפחת האירסיים (Iridaceae), ולבת משפחת הכרכומיים (Crocoideae), אחד ממיני הכרכומים האהובים הפורחים בסוף הסתיו.

כרכום נאה הוא צמח ר"ש (גיאופיט) מוגן, שיש לו בקרקע פקעת עדינה בקוטר 2.5-1.5 ס"מ עטופה בקליפות משי דקות. הפקעת היא גבעול תת קרקעי מעובה אוגר מזון, המספקת לאברי הצמח: לניצן הפרח ולעלים חומרי הזנה כדי לגדול ולהתפתח. הפקעת הוותיקה מתרוקנת מתוכנה ובמקומה מתפתחת פקעת חדשה. צורה כזו של החלפת פקעת ישנה בפקעת חדשה קרויה פקעת מתחלפת (זוהרי 1987). הפקעת החדשה מתמלאת מים ומלאי מזון- שנוצר באמצעות תהליך הטמעה. התוצרים נשלחים לפקעת לאגירה והצמח ישתמש בהם כשיתעורר בעונת הסתיו הבאה. בבסיס הפקעת מצויים שורשים מתכווצים המושכים את הפקעת הצעירה מטה ומונעים את חשיפתה בפני הקרקע. בהיקף מצויים ניצנים שיתפתחו לפקעות בנות.

   
פקעת-אבר האגירה של הכרכום.מימין: פקעת של כרכום הזעפרן בבסיסה שריד של הפקעת הישנה. משמאל: פקעת של כרכום השבכה צילום ערגה אלוני ©.

העלים, צצים מהקרקע בתום הפריחה (לפעמים בזמן הפריחה), הם צרים סרגליים ושטוחים רוחבם 1–1.5 מ"מ, לאורכם במרכז פס כסוף. משך חייהם עונתי: הם עולים מהפקעת בעונה הלחה לאחר הפריחה ומתייבשים בראשית הקיץ

 
מימין: כרכום נאה בפריחה מלאה. מבליט צלקות כתומות ואבקנים צהובים צילם אורון יעקב. משמאל: פרח בשלבי פתיחה. צילום ערגה אלוני©

הפריחה מתרחשת באוקטובר, בטרם התפתחו בצמח עלים, הם והפרח מוגנים בקרקע ע"י  5-3 עלים קרומיים דמויי צינור (חותלת). הפרח דו מיני, נכון, פורח קרוב לקרקע בגובה של 4-2.5 ס"מ, חסר עמוד תפרחת (פרגמן-ספיר 2008). העטיף כותרתי בעל 6 עלים בצבע ורוד סגול מעוטרים עורקים ישרים סגולים כהים המתפצלים בהמשכם. עלי העטיף צרים בבסיסם, מורחבים במרכזם (21-10 מ"מ) וראשם חד. שלושת עלי הדור הפנימי קצרים מעלי הדור החיצוני וראשם מעוגל. הפרח נפרש לרווחה ביום ונסגר בלילה. אבקנים 3 אורכם 17-12 מ"מ, בעלי מאבקים צרים ומוארכים בצבע צהוב בוהק. עמדתם בפרח אנכית עד נטויה. הזירים רחבים צהובים בהירים וקצרים מהמאבקים (פינברון-דותן, דנין 1991). ביניהם עולה עמוד עלי המסתעף מעל בסיס האבקנים ל-3 צלקות כתומות. הצלקות ארוכות, ראשן מורחב דמוי אלה. שילוב הצבעים צהוב כתום על רקע ורוד מהווה רקע מרשים לפרח. השחלה תחתית חבויה בקרקע, בת 3 עלי שחלה אשר מתפתחת לפרי הלקט שתחילתו בקרקע. לאחר ההפריה עוקץ הפרי מתארך ההלקט גדל ומתרחב והוא נדחף מעלה מעל פני הקרקע שם הוא מבשיל. עם הבשלתו, הוא משנה צבע מירוק לחום. הזרעים רבים, כדוריים, מתפזרים כאשר ההלקט נפתח ע"י 3 קשוות.

תפוצתו של כרכום נאה באזורי הארץ אינה אחידה: הוא נדיר בהרי יהודה (פינברון-דותן דנין 1991) ומצוי בגליל העליון בצפון הגולן ובחרמון. גדל במקומות גלויים בחורש ברום העולה על 700 מ’ ובבתות סלעיות. בגליל העליון מצוי על טרה-רוסה חרסיתית, ובצפון הגולן בקרקע בזלתית (שמידע 2017). תפוצתו בעולם היא מזרח ים תיכון, מערב אסיה ובדרום-מזרח אירופה.

קיים דמיון בצבע בין כרכום נאה, כרכום השבכה וכרכום החרמון– שני מינים אלה אנדמים לישראל. כרכום נאה נבדל מהם בצורת הצלקות: צלקות העלי של שני המינים מפוצלות. כמו כן נמצא שבאוכלוסיות של כרכום נאה הגדלות בחרמון יש פרטים שצבע הצלקות שלהם צהוב ולא כתום. תופעה כזו של צלקות צהובות קיימת גם בפרחי כרכום החרמון. ואריאביליות של פרטים צהובי צלקות באוכלוסיות שצלקותיהן לרוב כתומות, המקבילה באותו סוג במינים שונים מעוררת שאלה: האם זו ירושה משותפת ממין-מוצא קדום, או התפתחות עצמאית ומקבילה בשני מינים שונים (שמידע 2017).

   
דמיון בצבע ושוני בצלקות בין מינים אלה לכרכום הנאה. מימין, כרכום השבכה צילם יואב גרטמן. משמאל כרכום החרמון צילם איתן המקור צמח השדה©

מינים קרובים לכרכום נאה הם: כרכום השבכה הגדל בצפון הגולן (על בזלת) ובהר הנגב (על תשתית גירנית) וכרכום הזעפרן C. sativus שאינו מצוי כמין בר ולא גדל בארץ, ממנו מפיקים את תבלין הזעפרן. בשל חשיבותו המסחרית של כרכום הזעפרן והיותו מין עקר שאינו מתרבה מזרעים, חיפשו את מקורו הגנטי והייתה סברה שהוריו יכולים להיות כ. נאה C. pallasii , וכרכום הקרוי C. thomassii  (צמח נדיר הגדל באזור באלפים באיטליה וביוגוסלביה). בדיקות גנטיות משנים אחרונות שללו קירבה זו. הזעפרן הוא תוצר טריפלואידי שהתפתח מהמין Crocus cartwrightianus הגדל ביוון (Blattner et al 2019).

השימוש בסוג כרכום ידוע משחר ההיסטוריה וההתייחסות היא בעיקר לכרכום הזעפרן C. sativus ממנו מכינים תבלין הנמצא בשימוש באזורים רבים בעולם. הוא מגודל בעיקר במזרח אסיה באזור הים התיכון ובאירופה (הזעפרן מספרד הוא האיכותי ביותר). התבלין הוא למעשה צלקות מיובשות של הפרחים. תבלין זה נחשב ליקר ביותר מבין התבלינים. איכותו נקבעת ע"פ אורך הצלקות וצבען, ככל שהצבע כהה איכותו גבוהה. נדרשים 70,000-50,000 פרחים כדי לייצר 1 ק"ג זעפרן (Fierberg 2020). הצלקות המיובשות (נטחונות או שלמות) נותנות טעם וריח למזון. מקור הטעם בפיטוכימיקל פיקוקרוצין וספרנל והצבע הכתום לתבשיל נתרם ע"י הפיגמנטים קרטנואיד וקרוקין (Asghar et al 2015). פקעות הכרכום נאספות בטבע ונאכלות: באדום (בהרי טפילה והרי א-שארה) יוצאים המקומיים באביב ואוספים פקעות. הם קולעים אותן באש או שהן נאכלות טריות (שמידע 2017). מהצלקות מפיקים צבע לצביעת אריגים: גלימתם הכתומה של הנזירים הבודהיסטים נצבעה בצבע שמקורו בזעפרן (כיום מופק צבע זה מ"כורכומה"- ממשפחת הזנגביליים, או מקורטם הצבעים). הפקעות והצלקות משמשות כחומר מרפא ולשימושים מאגיים שונים.

מינים שונים של כרכום מוכרים כצמחי נוי ברחבי העולם והם מבוקשים לשתילה כדי לייצר משטחי צבע. הכרכומים פורחים ללא עלים ובולטים בשלל צבעיהם: לבן, כחול סגול צהוב וורוד.

ספרות:

זהרי מ. 1978: כל עולם הצמחים מהדורה 3. עם עובד ע"מ 614-612.

פינברון-דותן נ. דנין א. 1991. המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. כנה. ירושלים.

פרגמן-ספיר א. 2008. צמחים מוגנים בישראל. "אחוה" ירושלים.

שמידע א. 2005: צמחי ישראל המדריך השלם לצמחים ופרחים בא"י. הוצאת מפה

שמידע א. 2017. חוזר השתלמות כלנית בגולן ("ארץ הכרכומים") http://www.kalanit.org.il

——————————————————————-

Asghar A. Sonmezdag As. Kelebek, Hasim K. Serkan S. 2015. "GC–MS–olfactometric characterization of the most aroma-active components in a representative aromatic extract from Iranian saffron (Crocus sativus L.)". Food Chemistry. 182: 251–256

Blattner FR. Kerndorff H. Gemicioglu. A.. Harpke. D. Nemati Z. 2019. "Saffron (Crocus sativus) is an autotriploid that evolved in Attica (Greece) from wild Crocus cartwrightianus". bioRxiv: 537688. doi:10.1101/537688

Grilli Caiola, M. (2003). "Saffron Reproductive Biology". Acta Horticulturae. ISHS. 650 (650): 25–37

Harpke D. Shuchun M. Twan R. Helmut K.  Frank BR. 2013. "Phylogeny of Crocus (Iridaceae) based on one chloroplast and two nuclear loci: Ancient hybridization and chromosome number

evolution". Molecular Phylogenetics and Evolution. 66 (3): 617–627.

Hill, T (2004). The Contemporary Encyclopedia of Herbs and Spices: Seasonings for the Global Kitchen (1st ed.). Wiley. p. 273

Kafi M. Koocheki A. Rashed MH. Nassiri M. eds. (2006). Saffron (Crocus sativus) Production and Processing (1st ed.). Science Publishers

Mathew, B. 1977. "Crocus sativus and its allies (Iridaceae)". Plant Systematics and Evolution. 128 (1–2): 89–103

Nemati Z. Harpke D. Gemicioglu A. Kerendorff H. Blattner FR 2019. Saffron (Crocus sativus) is an autotriploid that evolved in Attica (Greece) from wild Crocus cartwrightianus.  Molecular Phylogenetics and Evolution 136 p 20-14

Russo E.; Dreher, M. C.; Mathre, M. L. (2003), Women and Cannabis: Medicine, Science, and Sociology (1st ed.), Psychology Press

Schmidt T.  Heitkam T.  Liedtke S.  Schubert V.  Menzel G.  2019.   Adding color to a century‐old enigma: multi‐color chromosome identification unravels the autotriploid nature of saffron (Crocus sativus) as a hybrid of wild Crocus cartwrightianus cytotypes.  New Phythologist. Vol 222, Issue4 pp 1965-1980

Zahra N. Dörte Harpke D, Almila Gemicioglu A. Helmut Kerndorff H. Blattner HF. 2019. "Saffron (Crocus sativus) is an autotriploid that evolved in Attica (Greece) from wild Crocus cartwrightianus". Mol Phylogenet Evol. 136 pp14-20

Fierberg E. 2020. Why saffron is the world's most expensive spice https://www.businessinsider.com

===================================
כל הזכויות שמורות ל"כלנית" ©
לציטוט: כרכום נאה Crocus pallasii צמח מוגן הפורח בסוף הסתיו (נובמבר 2020), פורחי החודש, כתב-עת "כלנית", מספר 7.

כרכום נאה Crocus pallasii צמח מוגן הפורח בסוף הסתיו (נובמבר 2020)