חרוב מצוי – פורח בחבל הים-תיכוני (נובמבר 2016)

חרוב מצוי Ceratonia siliqua הוא עץ גדול ממדים, ירוק-עד, שצבע נופו ירוק משחיר; העלים מנוצים ל- 4-2 זוגות עלעלים, שצורתם אליפטית-עגולה. הפרי תרמיל ארוך, טעים למאכל. השם הלטיני של הסוג  Ceratonia  נגזר מיוונית ופירושו קרן, רמז לצורת הפרי. שמו העברי נגזר,  מהמילה "חרב" אף זאת בשל צורת הפרי.

חרוב מצוי. צילום: אבי שמידע © חרוב מצוי. צילום: אבי שמידע ©

חרוב מצוי. צילום: אבי שמידע ©
מימין – עצים בחורבת סעדים. צילם: אבי שמידע ©; משמאל – פירות.
להגדלה – לחצו על התמונות

בישראל גדלים בבר רק עצים  דו-ביתיים, כלומר עצים נפרדים אשר נושאים רק תפרחות נקביות או רק תפרחות זכריות. לפרח הזכרי 5 אבקנים בולטים, ואילו לפרח הנקבי עמוד עלי הנראה כמו הפרי הבשל בזעיר אנפין. הפרח חסר כותרת והוא בעל מצעית ירקרקה מפותחת המפרישה צוף.  ריחם של הפרחים נודף למרחוק ויש שהוא נחשב מטרד לאדם (הריח מזכיר ריח זיבה גברית). החרוב מואבק הן על ידי הרוח והן על ידי החרקים.   הפרי תרמיל ארוך, טעים למאכל. הפרי דמוי סהר פחוס ואיננו נפתח. אורכו 12-8 ס"מ ורוחבו כ-2.5-2 ס"מ. זרע החרוב נקרא גרה, וזהו מקור המלה היוונית קאראט (karat), המציינת יחידת משקל. הפירות טובים למאכל אדם ובהמה.

חרוב מצוי. צילום: ישי שמידוב ©   חרוב מצוי. צילום: ישי שמידוב ©   חרוב מצוי. צילום: ישי שמידוב ©    חרוב מצוי. צילום: אבי שמידע ©

תפרחות של חרוב מצוי
שתי תמונות מימין – תפרחות זכריות. צילום: ישי שמידוב ©; תמונה שנייה משמאל – תפרחת נקבית. צילום: ישי שמידוב; תמונה ראשונה משמאל – פרחי נקבה בסוף הפריחה לאחר הפרייה. צילום: אבי שמידע ©
להגדלה – לחצו על התמונות

החרוב שכיח למדי בכל אזורי החבל הים-תיכוני שכמות המשקעים בהם עולה על 400 מ"מ. הוא בונה חברת צמחים אופיינית יחד עם אלת המסטיק בגבעות נמוכות למרגלות ההרים על גבי סלעי גיר או במישור החוף על גבי חול יציב וכורכר, באזורי מכמורת וקיסריה ובחוף הכרמל. תצוין חברת חרוב ואלת המסטיק המזרחית: באזור טובאס-הגלבוע שולט החרוב באשדות המזרחיים של השומרון המזרחי בכמות משקעים של 400-300 מ"מ. מקובל כי החרוב גדל בר רק מתחת לגובה 400 מ', אך בעקבות הריסת החורש פלש החרוב לאזורי רום גבוהים יותר והוא גדל במפוזר עד גובה 800 מ'. העז השחורה אוכלת את פריו ומסייעת על ידי כך להפיץ את זרעיו.

חרוב מצוי צילום: גדי פולק © חרוב מצוי. צילום: גדי פולק © חרוב מצוי. צילום: גדי פולק ©

חרוב מצוי בנופי הארץ. צילום: גדי פולק ©
מימין – אזור חרובית בשפלת יהודה; במרכז – בחולות מישור החוף עם אלת המסטיק, בחזית התמונה – לענה חד-זרעית; משמאל – חורבת קרתא, גבעת כורכר בחוף הכרמל הסמוכה לים, העץ מקבל צורת "דגל".
להגדלה – לחצו על התמונות

החרוב פורח בחודשי אוקטובר-נובמבר ולעתים עד תחילת דצמבר. והוא העץ היחיד בחבל הים-תיכוני הפורח במועד מוזר זה. הוא מואבק הן על ידי הרוח והן על ידי החרקים. הפרי מבשיל בחודשים יולי-אוגוסט, כ-9 חדשים לאחר הפריחה.
עקב הפצתו הקלה של פרי החרוב באמצעות האדם ובהמתו לא ברור הגבול בין תחום תפוצתו הטבעי לתחום התפוצה שנוצר בעקבות תרבות האדם. מחוץ לתחום ארץ ישראל החרוב גדל רק בסלעי גיר הקרובים אל חוף הים. פרט לישראל, לכרתים ולמקומות אחדים ביוון, העץ נדיר מאוד באגן הים-התיכון. גדל בר גם בתימן. לדעת החוקר שוויינפורת, שחי במאה ה- 19, מוצא החרוב מהרי תימן, ומשם הגיעו פירותיו בדרכי המסחר צפונה לארצות הים התיכון. השערה זו נתמכת בעובדה שהחרוב אינו נזכר בתנ"ך, ואילו בתלמוד ובמשנה מרבים להזכירו. למוצאו הטרופי מתקשרת תקופת הפריחה, הופעת פרחים על הגזע (קאוליפלורה), והעובדה שכל קרוביו גדלים באזור הטרופי. על פי התופעות והעדויות שתיארנו עד כה קל ליצור את האגדה המספרת כי מלכת שבא הביאה את החרוב מתנה לשלמה המלך, כלומר הוא התפשט בארץ רק לאחר חורבן בית ראשון. כנגד זאת עומדים שרידים ארכיאולוגיים של החרוב מתקופת הברונזה ומהתקופה הניאוליתית הקדם-קירמית ב' וגרגרי אבקה מתקופת הפליסטוקן שנמצאו בחולה ובכינרת.

שימושי החרוב רבים ובמיוחד משמש פריו להכנת  ריבה, סירופ ומאכל ישיר של הבהמה, הרחבה בספרות המצורפת. על האבקת החרוב ,ראו במאמרו של אמוץ דפני. על טיפוסי המיניות המגוונים של עצי החרוב ראה במאמר מאת יצחק תור ואבי שמידע שיופיע בקרוב בכלנית.

ספרות 

אלון, ע. 1982. החי והצומח של ארץ-ישראל, אנציקלופדיה שימושית מאוירת. כרך 10, עמ' 149-148. הוצאת משרד הביטחון.

אלון ע. 1988. החי והצומח של ארץ-ישראל, אנציקלופדיה שימושית מאוירת. כרך 12, עמ' 117-118. הוצאת משרד הביטחון.

שוורצמן, מ. 1934. עץ החרוב וגדולו בפלשתינה (א"י).. חוברת יעור מס.ראשון. מחלקת החקלאות והיערות. ממשלת פלשתינה.

Dafni, A. et al. 2012.  Ambophily and “super generalism” in Ceratonia siliqua (Fabaceae) pollination. In (S. Patiny ed.): Evolution of Plant–Pollinator Relationships. Cambridge University Press, Cambridge.

Zohary, M. and Orshan, G. (1959). The maquis of Ceratonia siliqua in Israel. Palestine Journal of Botany, Jerusalem 8:385-397.

Batlle, I. and J. Tous. 1997. Carob tree. Ceratonia siliqua L. Promoting the conservation and use of underutilized and neglected crops. 17. Institute of Plant Genetics and Crop Plant Research, Gatersleben/International Plant Genetic Resources Institute, Rome, Italy.

כתב: אבי שמידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *