בוטניקה ארכיאולוגית

ממצאים של צמחי ישראל בחפירות ארכיאולוגיות ומשמעותם

האם השינויים בצומח ארץ-ישראל הם תוצאה של פעילות האדם או של שינויי אקלים?

אורי רוזנברגagron@netvision.net.il

טקסטים מן העת העתיקה, עדויות של נוסעים וחוקרים מן העת החדשה, ממצאים ארכיאולוגיים ושרידים בוטניים, כל אלה מלמדים אותנו שבעבר בורכה ארץ ישראל בצמחייה שופעת. הרמות שבארץ ישראל, עבר הירדן ולבנון היו מכוסות עצי-יער, או חורש צפוף וכך גם אזור השרון. מקובל לחשוב שהחל מן הפלישה הערבית לארץ ישראל במאה השביעית, החל תהליך של דלדול והשמדה של הצמחייה בארץ ישראל, אשר הגיע לשיאו תחת שלטון האימפריה העות'מאנית. הדעה שהתקבעה בספרות ובמחקר האקדמי היא שחורבן הצמחייה הוא מעשה ידי אדם בלבד, ולא תהליך טבעי המושפע מהשתנות התנאים הסביבתיים. התנוונות החקלאות והרס תרבות המדרגות שהביאו לסחף-קרקע, רעיית יתר, תעשיית הפחם והסיד, ולבסוף כריתת היערות בעת מלחמת העולם הראשונה, סומנו כגורמים שבעטיים חרבה הצמחייה. אולם בשנים האחרונות, עם פיתוחם של אמצעים טכנולוגיים חדשים והתפתחות מדע הפליאו-קלימטולוגיה, החלו להצטבר ממצאים חדשים, המעידים על שינויים אקלימיים גלובליים ומקומיים שתרמו אף הם לתהליך המדבוּר באזורנו ולפגיעה בצמחייה. במאמר זה נסקרים הגורמים ההיסטוריים-תרבותיים-שלטוניים שהביאו לחורבן הצמחייה בידי אדם, לצד מחקרים חדשים המראים שגם תהליכים אקלימיים היו מעורבים בכך, ואין להתעלם מהם באזורנו המצוי  בסְפָר המדבר.

ביר אל-עאמר – אתר חשוב בערבה התיכונה

גדעון רגולסקי, חוקר הערבה, טבע וארכיאולוגיה, מושב פארן   gidon@arava.co.il
הביא לדפוס: אבי שמידע

לפני חצי שנה רעשה התקשורת הישראלית מהכרזתו של המלך עבדאללה כי אדמות  צופר ונהריים לא יוחכרו שוב לישראל; אך יש לא שם לב, כי בהכרזתו המקורית קרא המלך לשטח בערבה ממזרח לצופר בשם "אדמות ביר אל-עמאר". על המקום הנמצא כיום קילומטר וחצי צפונית מזרחית לצומת צוקים על כביש הערבה (מס.90) – נספרה.

הבחנה בין צמחים רצנטיים וממצאים בוטניים יבשים באתרים ארכאולוגיים בבקעת ים המלח.

 מרדכי א' כסלו ואורית שמחוני המעבדה לבוטניקה ארכאולוגית, הפקולטה למדעי החיים, אוניברסיטת בר-אילן Mordechai.Kislev@biu.ac.il

באתרים ארכאולוגים מתגלים לצד המבנים והכלים גם חלקי בע"ח וצמחים. קיימת חשיבות רבה בהבחנה בין ממצאים בוטנים שגילם כגיל האתר לבין  המופצים שהגיעו לאתר ע"י בע"ח, רוח ואחרים. המאמר עוסק בשאלות כמו: כיצד הגיעו שרידים אלה, איזה תהליכי הרס השפיעו עליהם ומדוע. 

ממצאים ארכיאולוגיים מוכיחים כי מחלת החילדון עלולה להתפשט ביבולים בקצב של מגיפה

מרדכי כסלו, המחלקה לבוטניקה ארכאולוגית אוניברסיטת בר אילן Mordechai.kislev@biu.ac.il

גילוי חדש של חוקר מבר-אילן עולה מבדיקת ממצאים ארכיאולוגים ומוכיח כי: מחלת החילדון, המתפשטת ביבולים, מתפתחת בקצב מהיר של מגיפה. התופעה הקשה והרת האסון של ההתפשטות המהירה של המחלה יכולה להביא לאבדן יבול בתוך עונה.