תפוצת צמחים בארץ

מגמות בהרכב הצמחייה בחתך גלבוע – בקעת בית-שאן

שאולי אביאל, קיבוץ שדה אליהו וחוג כלנית aviel@biobee.com
איתן שפירא, קיבוץ עין הנצי"ב וחוג כלנית etan@hanatziv.org.il
גדי פולק, מערכת כלנית gadpollak@gmail.com

הרכב המינים של חברות הצמחים באתרים ללא רעייה משתנה מאד לאורך חתך גיאוגרפי מפסגת מזרח הגלבוע לבקעת בית שאן. החתך מאופיין במפל רום של 750 מ', בירידה בכמות המשקעים ובעלייה בטמפרטורה. על סמך התפוצה הפיטוגיאוגרפית של המינים נמצא כי למרות ההשתנות בתנאים הסביבתיים, כל אתרי  החתך נמצאים בשוליים היובשניים של חבל הצמחייה הים-תיכוני. מרבית המינים הם ים-תיכוניים ושיעורם של מינים ערבתיים ומדבריים בתחנות החתך – זעום.  עושר המינים יורד עם הירידה ברום. נוכחות סלעים, עומק הקרקע וקירבת שטחי עיבוד משפיעים על הרכב צורות החיים ועל מספר המינים המשתייכים לקבוצות אקולוגיות מובחנות כגון צמחי סלעים וצמחי בתי גידול מופרים.

סיכום השתלמות כלנית בדרום יהודה ורכס מעון 21.3.2018

אבי שמידע  – המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית ירושלים  avi.shmida@gmail.com
עריכה: גדי פולק  – מערכת כלנית gadpollak@gmail.com

הצומח והצמחייה של אזורי הספר בדרום הרי יהודה נלמדו בהשתלמות זו. המשמעות של המושגים צומח ספר, בתת ספר וספר הררי גבוה הודגמו בהרחבה בשדה ונדונים לעומקם בסיכום. מציאה חשובה בתחנת מצפה יאיר הייתה אתר חדש של הצמח האדום מרווה שסועה. תכונותיו של מין זה והשוואה עם מינים קרובים מפורטים בהרחבה. דיון מיוחד מוקדש לאקינוס ריחני ולהבחנה בינו לבין אבובית מקורקפת ולהשלכות של מבנה הפרחים על ההבנה של דרכי האבקה ומיניות בכמה מיני שפתניים. נונאה פלשתית שנרשמה בתחנת נבי יקין, מזמנת בירור סיסטמטי על ההבדל בינה לבין נונאה כרסנית ודיון במשמעות של תכונות הפרחים במינים אלה לביולוגיה של הרבייה.

סיכום השתלמות כלנית בגליל המערבי העליון – 3.1.2018

אבי שמידע  – המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית ירושלים  avi.shmida@gmail.com
מימי רון – מכון דש"א החברה להגנת הטבע וחוג כלנית  mimiron47@gmail.com
עריכה: גדי פולק – מערכת כלנית gadpollak@gmail.com 

פריחת החורף בגליל המערבי מתאחרת בעונה זו, כנראה בגלל מיעוט הגשמים בראשית החורף. צמחייה אופיינית לחמרה וכורכר של מישור החוף נלמדה בתחנות גשר הזיו ושמורת לימן; בתחנות עין חרדלית בנחל כזיב וחורבת עירב ברכס אדמית נסקרים עצים אופייניים למערב הגליל העליון כמו אדר סורי, דולב מזרחי (באפיק נחל כזיב), אשחר מנוקד ועצים נוספים הגדלים בשטח מוכה רעייה, כמו גם צמחי סלעים ומצוקים. ההבדלים בצומח ובצמחייה של החורש הים-תיכוני בין מדרונות במפנה דרומי וצפוני הודגמו בחתך לאורך מסלול מפארק גורן דרך נחל כזיב למצפה הילה. במדרון הדרומי גדלים כמה מיני שרכים אופייניים לסלעים והמדרון במפנה הצפוני מאכלס את השרך רב-רגל פשוט.

מבט חדש על מיני המלוח החד-שנתיים בישראל בעקבות מציאת אתר חדש של מלוח קטן-פרחים

אבי שמידע,  כלנית, המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית ירושלים avi.shmida@gmail.com
עוז גולן,
אפקה – המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב וחוג כלנית    golanoz.me@gmail.com
חוה להב, החברה להגנת הטבע וחוג כלנית  haval@netvision.net.il

בישראל גדלים 4 מינים חד-שנתיים של מלוח הצומחים לגובה בבתי גידול לחים ובאשפתות, אשר תפוצתם הגיאוגרפית היא אירו-סיבירית ומגלים נטייה לפלשנות. מביניהם המין הנפוץ בארץ הוא מלוח פושט. במאמר נדונים המאפיינים, הזהות והימצאם בישראל של הטקסונים מלוח מפושק, מלוח דיוויס, מלוח פושט ושל מלוח קטן-פרחים, אשר כמה אוכלוסיות שלו נמצאו בארץ בשנים האחרונות. לדעת המחברים מלוח דיוויס בישראל אינו אלא זן של מלוח פושט ואין להתייחס אליו כמין עצמאי. מצוינים גם הטקסונים אשר זוהו ותוארו בארץ בטעות. התכונות הדיאגנוסטיות לזיהוי המינים הללו בישראל הן תכונות הפרי, סידור התפרחות והפרחים ודרך ההפצה של הזרעים, בעוד שצורת העלים מאד וריאבילית ואינה מהווה סימן אמין להגדרה. מוצגת טבלה של כל מיני המלוח שנזכרו בארץ עם הסימנים הדיאגנוסטיים החשובים להגדרתם.

שום ארץ-ישראלי, מין שתואר מחדש

אורי פרגמן-ספיר,  מנהל מדעי בגן הבוטני האוניברסיטאי – ירושלים  fragman@botanic.co.il

שום ארץ-ישראלי (Allium palaestinum), תואר מחדש למדע באופן חוקי. התיאור מבוסס על עבודת הדוקטורט של פניה קולמן ז"ל, על אנליזה מולקולארית ועל נתונים שנאספו מצמחים חיים וגיליונות עשביה. המין, שנכלל בעבר בתוך שום משולש, הוא עצמאי ומעמדו מבוסס לא רק על מורפולגיה, אלא גם על גנטיקה ואקולוגיה. שום ארץ-ישראלי הוא מין של אזורים יובשניים למחצה ויובשניים בישראל ובירדן. במאמר נדונים התפוצה הגיאוגרפית, בתי הגידול והקשרים הפילוגנטיים של המין עם המינים הקרובים.

תמותת אלות אטלנטיות במדבר צחיח קיצוני – עדות להקצנה באקלים דרום ישראל

בני שלמון, אילת    benny.shalmon072@gmail.com

אלה אטלנטית (Pistacia atlantica) היא עץ גדול שמקורו ערבתי- אסייתי, ובישראל המין הוא שריד (רליקט) של תקופה קרה וגשומה יותר. העצים הבודדים בדרום הנגב ומערב סיני מצויים בגבול הדרומי של תפוצת המין ועם התייבשות דרום הנגב הם הולכים ומתים. בעשורי השנים האחרונות דרום הנגב, שהוא מדבר צחיח קיצוני, מתחמם וכמות המשקעים והשטפונות בו פוחתים. שחזור כמות המשקעים באזור אילת מראה כי זו מגמה הנמשכת בהולוקן ב-10,000 השנים האחרונות. ותחזית אקלים עולמית לשנת 2100 צופה כי מגמה זו תמשיך ותחריף.

סיכום השתלמות כלנית בכרמל ב-11-12.1.2017

אבי שמידע  – המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית ירושלים והחוג ללימודי ארץ-ישראל, מכללת כנרת  avi.shmida@gmail.com
חווה להב
– החברה להגנת הטבע – haval@netvision.net.il
גדי פולק
מערכת כלנית –  gadpollak@gmail.com

תודתנו נתונה לחברינו אמוץ דפני, ניר הר, צביקה אבני ונאווה סבר, אשר הוסיפו תרומת דעת חשובה בנושאי מומחיותם  תוך כדי ההשתלמות.

גשמי החורף איחרו בעונת הגשם הנוכחית והחלו רק בדצמבר 2016, שהיה גשום וקר מהרגיל. הנביטה והלבלוב התרחשו באיחור וכתוצאה מכך הפריחה בכרמל בעת ההשתלמות הייתה דלה. בתחנות ההשתלמות סקרנו את חברות העצים העיקריות של הכרמל בהתאם לפיזורן במרחב לפי הרום, המפנה, הסלע והקרקע ובמיוחד הדגשנו את האקולוגיה של אורן ירושלים כעץ בר אופייני לכרמל וכעץ ביער הנטוע. למדנו בפרוטרוט על כמה מהמינים המיוחדים לכרמל ובראשם חלבלוב השיח ורתמה קוצנית.

מין כלך חדש לארץ מהרי נפתלי – האם הוא כלך מירוני, והאם הם זהים ל- Ferula coskunii ?

שמואל מזר – הקרן הקיימת לישראל     shmuelm@kkl.org.il
ערכה: הגר לשנר  מנהלת האוסף – העשביה, אוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית hagarv@savion.huji.ac.il

בפברואר 2016 נמצא ביער הרי נפתלי כלך לא מזוהה. נסיונות להגדרתו הראו התאמה טובה מאד לשני מינים : Ferula coskunii – צמח שתואר כחדש למדע ב 2005, מהרי אמנוס בטורקיה, ולכלך מירוני – מין עלום מגוש הר מירון, מהחרמון ומלבנון, שאינו מופיע במגדירי הצמחים הישראליים, אך קיימים איסופים שלו בעשביה בירושלים.

חבלבל מדברי – צמח "אדום" נדיר ביותר נמצא בבקעת הירדן

בר שמש – יחידת סקרי טבע ונוף, מכון דש"א shemesh.bar@gmail.com
אמיר פרלברג – יחידת סקרי טבע ונוף, מכון דש"א amir.perelberg@mail.huji.ac.il
עמוס סבח – מחוז יו"ש, רשות הטבע והגנים nramos@npa.org.il
מימי רון – יחידת סקרי טבע ונוף, מכון דש"א mimiron47@gmail.com

במהלך סקר אקולוגי בגאון הירדן ב- 21/4/16, נצפתה אוכלוסייה של המין חבלבל מדברי Convolvulus pilosellifolius. מין זה הוגדר בספר האדום של הצמחים בסכנת הכחדה בישראל כמין שנכחד מהארץ (שמידע ופולק, 2007). האוכלוסייה שנמצאה מונה עשרות פרטים הגדלים בבית-גידול טבעי ולח בגאון הירדן, בחברת צמחי מלחה. זאת, בשונה מבית הגידול שבו נאסף המין בעבר – שדות ומטעי תמרים מושקים. בירור סיסטמטי העלה כי הזיהוי של חבלבל מדברי כ- C. pilosellifolius הוא נכון, ואינו חבלבל שרוע C. prostratus כפי שהוצע בספר האדום של צמחי ישראל. הקרבה הסיסטמטית של חבלבל מדברי לחבלבל שרוע נדונה במאמר, וכן זיקתם הפיטוגיאוגרפית לאזור האירנו-טורני מחד ולאזור הסודני מאידך.

הצומח של גבעת יודפת העתיקה, שדה החצבים ועצי הלבנה הרפואי

מוטי אביעם  המחלקה ללימודי ארץ-ישראל ומכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית, מכללה כנרת  maviam53@gmail.com
אבי שמידע  המחלקה לאבולוציה והמרכז לרציונליות האוניברסיטה העברית, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל מכללת כנרת ומערכת "כלנית"  avi.shmida@gmail.com
צילומי אויר ע"י רחפן: יגאל צור  yigal.tsur@gmail.com

הצומח על הגבעה של יודפת העתיקה מתואר תוך הדגשת הצמחים המעוצים והמאפיינים הבוטניים המיוחדים לגבעה  עליה בנוי האתר: שדה חצבים ענק (הגדול בארץ?!) וקבוצות עצי לבנה רפואי מרשימות בעלות גזע מרכזי זקן ועבה. המרחב  פנימה לקו החומה מימי המרד, חשוף כמעט לחלוטין מצומח מעוצה וכן מצמחים עשבוניים רב-שנתיים, למעט חצבים. כיפת הנארי הנישאת בראש הגבעה בוהקת בשממונה למרחק רב והיא חסרה צמחי סלעים כמעט לחלוטין. החסר המובהק של עצי וזריעי אלון מצוי באתר בולט לעומת החורש הטבעי הצפוף בהר עצמון הסמוך ולעומת השליטה  של עצי אלה ארץ-ישראלית גדולים בקירות פתחי המערות ובמדרונות הסלעיים. קבוצות עצי הלבנה הקשישים גדלות גם בשטח חורבות הכפר הביזנטי המצוי מצפון לגבעת יודפת העתיקה (חורבת שיפת). אפשר כי עצי הלבנה הושארו ונשמרו במכוון על ידי הרועים כדי לספק מזון בעונת הסתיו. כתם החצבים הענק קשור כנראה לכך שהמערות הרבות על הגבעה שמשו מכלאות צאן ובקר תקופה ארוכה והחצבים שלא נאכלים על ידי הבהמה התבססו בין הצרורות של אבני החורבות. צמחים אנטיפסטורלים נוספים שנעשו שכיחים בגבעה בשל הרעיה החזקה הם אלת מסטיק וחוחן הקנרס. בולט היעדרם של קידה שעירה וזריעי אלון מצוי.