מאמרים

מחקרים וסקירות במגוון נושאים ותחומים העוסקים בצמחי ישראל

נזמית הכתמים – מין חדש לישראל, ועל הסוג נזמית בישראל ובעולם

אבי שמידע, חוג כלנית והמחלקה לאקולוגיה ואבולוציה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים    avi.shmida@gmail.com
שמואל מזר,
 הקרן הקיימת לישראל       shmuelm@kkl.org.il
עוז גולן
חוג כלנית והמרכז להנדסת חומרים ותהליכים, מכללת אפקה להנדסה בתל- אביב,         golanoz.me@gmail.com
מרים מילוא
,  חוג כלנית לצמחי ישראל calinix@bezeqint.net
הגר לשנר
,  מנהלת האוסף – העשביה, אוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטה העברית hagarv@savion.huji.ac.il

מין נזמית חדש לארץ נמצא  בגולן ובעמק יעפורי למרגלות החרמון – נזמית הכתמים  Lamium maculatum. זהו מין רב-שנתי  שכיח באירופה, בעל קנה-שורש, בעל פרחים גדולים ורודים עם צינור כותרת מאונקל ושפה עליונה דמוית כובע קמור. מין זה דומה  לנזמית מקווקוות, שלה יש צינור כותרת ישר ושפה עליונה שאיננה קמורה מאוד. גבעולי נזמית הכתמים זקופים ישרים ואילו אלה של נזמית מקווקוות משתרעים או אלכסוניים. הניקוד וקווים סגולים על השפית הם תכונות בעלת שונות גדולה, ולכן אין  הן משמשות כתכונות מבדילות טובות בין שני המינים.
הסוג נזמית כולל מינים בעלי שונות תוך-מינית גדולה ביותר,  וקשה להגדיר ולתחם את היחידות הטקסונומיות שלו. המאמר סוקר את ההיבטים החשובים של תכונות הסוג ומפרט את מיני הנזמית בישראל ואת התכונות המגדירות והמבדילות ביניהם. נזמית ארם-צובא מתוארת מהחרמון וכן נדונה הופעתה בחרמון של נזמית אהרנברג הקרובה לנזמית ארגמנית.

סקר אקליפטוסים בבקעת בית צידה (בטיחה)

דבורה שיצר  dshizer@gmail.com

עצי אקליפטוס המקור  ותיקים בני 100-45 שנה מהווים מרכיב משמעותי וחשוב בנוף השטחים הפתוחים בבקעת בית צידה (בטיחה), המוגדרת כשמורת טבע מוצעת ומהווה אזור טיולים ייחודי ואהוב. בעקבות כריתה מסיבית של עצים ביוזמת רשות הטבע והגנים, נערך בסתיו 2016 סקר שנועד לברר את מספר עצי האקליפטוס ותפוצתם בבקעה ואת מספר העצים שנכרתו. בתחום הסקר נמנו מעל 1000 עצים ותיקים, שקוטר גזעם עולה על 50 ס"מ, מתוכם 700 שקוטר גזעם עולה על 1 מ'. בצידם נמנו .יותר מ-1000 עצים שקוטר גזעם קטן-מ-50 ס"מ שאמורים להיות חשודים כזריעים (עצים מוברים). רוב העצים הצעירים נמצאו בסביבתם הקרובה של עצים ותיקים. בנוסף נמנו 837 גדמים, מהם 579 שקוטרם עולה על  0.5 מ', ו- 258 שקוטרם קטן מ-50 ס"מ, כלומר נכרתו יותר מפי שניים עצים ותיקים מאשר  צעירים. כמו כן נמצאו 166 עצים שנגזמו ועוצבו בצורת עמוד. לא נמצאה אף חורשת אקליפטוס אחת שהתפתחה במנותק מחורשות ותיקות.  לא נמצאה העדפה של אקליפטוסים ותיקים או צעירים לבית גידול לח או אחר וככל הנראה הם גדלים במקומות בהם ניטעו. על כן, אין הצדקה לראות בהם כאן איום על הצומח הטבעי. כמו כן, לפי דגם פיזור הגדמים בשטח לא ניתן לזהות צידוק לשיקול בטיחותי בכריתת עצים ותיקים ולעיצוב אחרים בצורת עמוד.

חופניים הרריים – צמח הגדל בחרמון ההררי

אבי שמידע,  המחלקה לאקולוגיה ואבולוציה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים avi.shmida@gmail.com
עוז גולן,  חוג כלנית   golanoz.me@gmail.com
 שמואל מזרהקרן הקיימת לישראל מחוז הצפון     shmuelm@kkl.org.il

חופניים הרריים  Thlaspi microstylum הוא צמח בין-שנתי הגדל בחגורה ההררית של מזרח הים-התיכון בדרום-מזרח  טורקיה ובמערב סוריה ולבנון. על אף שנאסף בחרמון עוד בתחילת שנות האלפים והוגדר כיאות, טרם פורסם תיאורו מישראל ולא צולמו תמונות שלו מישראל. בשנת 2015 נמצאו אוכלוסיות גדולות באזור יפעת בהר ערער בהשתלמות כלנית בחרמון. אנו מפרסמים כאן תיאור מפורט של חופניים הרריים ומבדילים אותו ממיני חופניים קרובים ומשחליים שעירים הנראה דומה לו ומוגבל גם הוא בתפוצתו להר ערער בחרמון.

ריבס המדבר – צמח המשקה את עצמו

שמחה לב-ידון, החוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה אורנים,  levyadun@research.haifa.ac.il
גדי קציר, החוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה אורנים, gkatzir@research.haifa.ac.il
גידי נאמן, החוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה אורנים, gneeman@gmail.com 

ריבס המדבר (Rheum palaestinum) ממשפחת הארכוביתיים, הוא צמח נדיר, רב-שנתי, הגדל בהר הנגב ובירדן, במקומות המקבלים כ-75 מ"מ גשם בשנה. לאחר רדת הגשמים, הוא מצמיח אחד עד ארבעה עלים היוצרים שושנת-עלים צמודת-קרקע, ששטחה יכול להגיע עד למטר מרובע אחד. העלים הגדולים אינם שטוחים, אלא יש להם מבנה תלת-מימדי הדומה למפת תבליט של אזור הררי תלול, כשעורקי העלה יוצרים ואדיות עמוקים. עלים אלה שונים מאוד מהעלים הקטנים המאפיינים את מרבית צמחי המדבר. עובדה זו מעלה את השאלה האם יתכן שהעלים הגדולים מקנים לצמח יתרון למרות שהוא גדל במדבר? ואם כן מה הוא הגורם להתפתחותם האבולוציונית באמצעות הברירה הטבעית?  אנו מעלים כאן את ההשערה שהעלים הגדולים מנקזים מי גשם אל עבר בסיסם, שם הם מחלחלים לקרקע בסמוך לשורש האנכי של הצמח. לבחינת השערה זו, עקבנו אחר הגידול של העלים, מדדנו את שטח ההרטבה מסביב לשורש לאחר גשמים בשדה ולאחר השקייה ניסויית המדמה גשם. מנתונים אלה ומכמות המשקעים השבועית הממוצעת, פיתחנו מודל בו חישבנו את כמות מי הגשם הנאספת על-ידי הצמח. התוצאות מראות כי גם לאחר גשמים קלים מאוד, שבקושי מרטיבים את הקרקע במדבר, טיפות הגשם היורדות על העלים מתכדרות, זורמות לאורך עורקי העלים השקועים אל בסיסם, ומשם הן זורמות לקרקע ומשקות את הקרקע מסביב לשורש האנכי. על פי החישובים, צמח ריבס ממוצע יכול לאסוף כ-4,100 סמ"ק מים בשנה ממוצעת, וכך הוא נהנה ממשטר מים כאילו היה גדל במקום המקבל כ-427 מ"מ גשם בשנה, כמות האופיינית לאקלים ים-תיכוני. זה המקרה הראשון שבו מתואר צמח המנקז מי גשם ומשקה את עצמו, וכך יוצר לעצמו "נאת מדבר" פרטית.

מבט חדש על מיני המלוח החד-שנתיים בישראל בעקבות מציאת אתר חדש של מלוח קטן-פרחים

אבי שמידע,  כלנית, המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית ירושלים avi.shmida@gmail.com
עוז גולן,
אפקה – המכללה האקדמית להנדסה בתל-אביב וחוג כלנית    golanoz.me@gmail.com
חוה להב, החברה להגנת הטבע וחוג כלנית  haval@netvision.net.il

בישראל גדלים 4 מינים חד-שנתיים של מלוח הצומחים לגובה בבתי גידול לחים ובאשפתות, אשר תפוצתם הגיאוגרפית היא אירו-סיבירית ומגלים נטייה לפלשנות. מביניהם המין הנפוץ בארץ הוא מלוח פושט. במאמר נדונים המאפיינים, הזהות והימצאם בישראל של הטקסונים מלוח מפושק, מלוח דיוויס, מלוח פושט ושל מלוח קטן-פרחים, אשר כמה אוכלוסיות שלו נמצאו בארץ בשנים האחרונות. לדעת המחברים מלוח דיוויס בישראל אינו אלא זן של מלוח פושט ואין להתייחס אליו כמין עצמאי. מצוינים גם הטקסונים אשר זוהו ותוארו בארץ בטעות. התכונות הדיאגנוסטיות לזיהוי המינים הללו בישראל הן תכונות הפרי, סידור התפרחות והפרחים ודרך ההפצה של הזרעים, בעוד שצורת העלים מאד וריאבילית ואינה מהווה סימן אמין להגדרה. מוצגת טבלה של כל מיני המלוח שנזכרו בארץ עם הסימנים הדיאגנוסטיים החשובים להגדרתם.

דוחנן שרוע – מין גר חדש בישראל

דרור מלמד nivnav@012.net.il
יואל מלמד yomelamed@gmail.com

בחודש נובמבר 2016 נמצא באי-תנועה, סמוך לחוף בתל-אביב, עשב שאינו נמנה עם מיני הפלורה המוכרים של ישראל. הצמח הוגדר כדוחנן שרוע (Brachiaria subquadripara), דגני חד-שנתי, שמקורו ככל הנראה באפריקה הטרופית. להלן תיאור הצמח ודיון קצר בטקסונומיה של הסוג דוחנן, תוך דגש על המינים המצויים בישראל.

השפעת רעיית בקר בחורש ים-תיכוני בשמורת הר מירון על הצמחייה העשבונית בקרחות חורש

טליה אורון  taliaoron@gmail.com
רננה לביא renanalavi@gmail.com

השפעת רעיית בקר על מיני העשבוניים הגדלים בקרחות-חורש ים תיכוני בשמורת הר מירון נבדקה בשנים 2015 ו-2016. נסקרו  18 חלקות בארבע שלוחות הר: 9 ברעיית בקר (נריה ורבטיה) ו-9 ללא רעייה (זבד ועפאים). הדיגום היה חד-פעמי ונעשה בשיטת   step-point. בשתי העונות עושר המינים היה גבוה יותר באופן מובהק באתרים ללא רעייה לעומת האתרים ברעייה.  ב-2015 מגוון המינים (מדדי סימפסון ושאנון)  היה באופן מובהק גבוה יותר  באתר ללא רעייה לעומת האתר ברעייה.  ב-2016 נמצא שמדדי המגוון היו גבוהים יותר במובהק באתר הנתון לרעיית קיץ-סתיו  לעומת אתר הנתון לרעיית חורף-אביב.  הרכב המינים (על פי מדד דמיון) היה שונה במידה רבה בין שני טיפוסי הממשק. בחלקות ללא רעייה נמצא שיעור גבוה של מינים ייחודיים שלא נכחו בחלקות הרעייה. בניתוח של שכיחות הפרטים לפי קבוצות פונקציונאליות של צמחים נמצאו  הבדלים מובהקים בין הממשקים: ב-2016 רחבי-עלים הופיעו בשכיחות גבוהה יותר בחלקות הרעייה ודגניים חד-שנתיים הופיעו בשכיחות גבוהה יותר בחלקות ללא רעייה.  על בסיס התוצאות מומלץ להפחית את לחץ הרעייה בשמורה ולהגבילה לחודשי השנה היבשים.

כיצד משפיעים הבדלים בין-שנתיים במזג האוויר על הפריחה החורפית-אביבית בבית גידול חולי במישור החוף?

גדי פולק, מערכת כלנית gadpollak@gmail.com

עונת הגשם 2016-17 בעמק חפר הייתה שחונה לעומת הממוצע הרב-שנתי ולעומת עונת הגשם שקדמה לה והתאפיינה בדגם חריג של התפלגות המשקעים. בחודשי אוקטובר ונובמבר לא ירדו כלל גשמים משמעותיים, הגשמים התרכזו בדצמבר ובמחצית ינואר, ופברואר ומרץ היו יבשים. הבדלים אלה השפיעו על הפנולוגיה (עונתיות) של הפריחה החורפית-אביבית. תחילתה ושיאה ב-2016-17 היו מאוחרים יותר מאשר ב 2015-16, ומשכה היה לרוב קצר יותר. שיעור האיחור היה שונה במינים שונים לפי צורת החיים של הצמח, המיקום בסדר הפריחה העונתי של המינים והקשר בין הפריחה למועדי הנביטה והצמיחה הווגטטיבית של כל מין. במינים אחדים היה גם הבדל בעוצמת הפריחה בין שתי שנות המעקב. השינויים הפנולוגיים הללו מיוחסים לגמישות הפנוטיפית של הצמחים, כתגובה להבדלים בזמינות המים  בבית הגידול החולי.

שום ארץ-ישראלי, מין שתואר מחדש

אורי פרגמן-ספיר,  מנהל מדעי בגן הבוטני האוניברסיטאי – ירושלים  fragman@botanic.co.il

שום ארץ-ישראלי (Allium palaestinum), תואר מחדש למדע באופן חוקי. התיאור מבוסס על עבודת הדוקטורט של פניה קולמן ז"ל, על אנליזה מולקולארית ועל נתונים שנאספו מצמחים חיים וגיליונות עשביה. המין, שנכלל בעבר בתוך שום משולש, הוא עצמאי ומעמדו מבוסס לא רק על מורפולגיה, אלא גם על גנטיקה ואקולוגיה. שום ארץ-ישראלי הוא מין של אזורים יובשניים למחצה ויובשניים בישראל ובירדן. במאמר נדונים התפוצה הגיאוגרפית, בתי הגידול והקשרים הפילוגנטיים של המין עם המינים הקרובים.

מאיזה מרחק רואה דבורה פרח? מרחק הגילוי המירבי של פרחים טבעיים על-ידי דבורי בומבוס

גידי נאמן החוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה-אורנים, gneeman@gmail.com
רנה נאמן מושב אמירים rina.nem@gmail.com

 צמחים משתמשים באותות חזותיים (ראייה) וכימיים (ריח) על מנת למשוך ולכוון את המאביקים לפרחיהם. הראייה, כושר ההפרדה, יכולת הזיהוי, מרחק הגילוי המרבי וזווית הראיה המזערית של מטרות על-ידי דבורים נבדקו לראשונה במחקר זה בפרחים אמיתיים  ולא במטרות  עגולות מנייר צבעוני. במחקר זה השתמשנו במבוך רדיאלי בעל שש זרועות לקביעה של מרחק הגילוי המרבי וזווית הראייה המזערית של 12 סוגי פרחים טבעיים על-ידי פועלות של בומבוס האדמה (Bombus terrestris), וניתחנו את הגורמים המשפיעים עליו. נמצא שמרחק הגילוי אינו קשור לקוטר הפרח, אבל יש לו קשר חיובי לשטח הפרח, וקשר שלילי לאורך קו המתאר שלו. ככל שהיחס בין שטח הפרח לאורך קו המתאר קטן יותר ולפרח צורה גזורה יותר, מרחק הגילוי שלו קטן יותר. מרחק הגילוי של פרחים מלאים ועגולים גדול יותר מאשר זה של פרחים בקוטר דומה אך גזורים. נמצאה נוסחה אמפירית, המאפשרת לחזות את מרחק הגילוי המירבי של כל פרח על-פי משתנים אלה. קביעת מרחק הגילוי והגורמים המשפיעים עליו, חשובה לחקר התנהגות איסוף המזון של דבורים, האבולוציה של תכונות הפרחים, ולאימות של מודלים נוירופיסיולוגיים המסבירים את מנגנון הראייה בדבורים.