מאמרים

מחקרים וסקירות במגוון נושאים ותחומים העוסקים בצמחי ישראל

האבקה עצמית בדבורנית הדבורה – למה וכמה?

אסף שיפמן, מושב מרחביה – shmiri@gmail.com

הביא לדפוס: אבי שמידע

תקציר: מידת האבקה עצמית הידועה מאז מחקר דרווין בדבורנית הדבורה קשורה למידת הווריאציה (שונות) המורפולוגית של דגמי שפית הפרח. מתברר כי בעוד בישראל דגם השפית אחיד בכל האוכלוסיות בהולנד, כדוגמא לאירופה ידועות מספר ווריאציות (מופעים) המתוארות במאמר זה. עוד מתברר כי גם במיני דבורניות נוספות בישראל קיימת תופעת האבקה עצמית. נידון הקשר בין התנהגות זו ודגם התפוצה הבדיד Singletone של דבורנית הדבורה.

ערבה פורחת – גשמים ופריחות בערבה התיכונה

גדעון רגולסקי,  חוקר הערבה, טבע וארכיאולוגיה, מושב פארן  – gidon@arava.co.il

אבי שמידע,  האוניברסיטה העברית וחוג כלנית –     avi.shmida@gmail.com

הערבה התיכונה פורחת (מרץ-תחילת אפריל 2020) ואנחנו "תקועים בהסגר נלחמים בקורונה". רגילים אנו לאמירות גוזמא ישראליות על "שנה כזו של פריחה – עוד לא הייתה" – אך באמת, כמויות הגשם הגדולות שירדו הן באזור הים-תיכוני וגם במדבר גרמו לנביטה, צמיחה ופריחה יוצאת דופן בכל גלילות ארצנו. במיוחד מפתיע הערבה והר-הנגב אשר קבלו השנה מספר "סופות ענק" (בכל סופה 31 -56 מ"מ גשם) וכתוצאה מכך הופיעו מרבדי פריחה באזורים צחיחים ביותר: כיסוי ירוק ופריחה כזו ראינו כנראה בערבה רק פעמיים מאז קום המדינה: בשנת 1981/2 וב"שנת השיא" של 1991/2. כמות הגשם באזור פארן השנה היא פי שלוש כמעט בהשוואה לממוצע הרב-שנתי, והפריחות בהתאם: מרבדים של ורוד טוריים מדבריים, שלחלח, פגוניה, ציפורנית, מקור-חסידה, סילון ושלח מרפדים את ערוצי הואדיות ומטפסים על מדרונות צחיחים אשר לא ראינום ירוקים מאז 1992; מרבדי "צהוב אין קץ" של טוריים זיפניים, כוכב, אהרונסוניה, לונאה, פשתנית, פרעושית, שן-ארי, מררית ותמריר מרצדים בתוך כתמי הורוד. תוך שבוע יבוא חמסין יסיים את החגיגה והמדבר יחזור לשיממונו. רק הר-הנגב הגבוה , אשר עצר מגדול בחודשי החורף הקרים, ימשיך לפרוח לתוך חודש מאי – ואנו תקוה שאליו נשים פעמנו בהשתלמות כלנית הקרובה לאחר חג הפסח.

שנית נטופה Lythrum netofa – מין חדש למדע מבקעת בית-נטופה

שמואל מזר, חוג כלנית – shmuelmazar@gmail.com

שיר ורד, חוג כלנית –  shir20@gmail.com

שנית נטופה Lythrum netofa Vered Mazar & Gazaix  (משפ' כופריים), מין חדש למדע מבקעת בית-נטופה בגליל התחתון. מתוארת במאמר זה, כולל השוואתה לחלק ממיני השנית הגדלים בארץ. מתואר בית-הגידול היחודי והיבטים של שימור. שנית נטופה מצטרפת למיני השנית בישראל שמספרם  כעת הוא 9, כולל שני מינים חדשים אשר נמצאו בשטח נביעות הנוחיילה בקיץ 2019, שנית דמוית-ציפורנית Lythrum silenoides  ושנית דמוית-חלוקה Lythrum thesioides . שנית דמוית-חלוקה נמצאה קרובה ביותר הן  גנטית והן מורפולוגית למין החדש. הסימן המיוחד המבדיל את שנית נטופה משאר מיני השנית הקרובים, הוא צינור פרח פעמוני-מאורך, בעל 4 כנפיים בולטות המסתיימות בשן ארוכה. התגלית ,המחקר והלימוד נעשו תחילה ע"י שני המחברים ובהמשך הצטרף ד"ר אנטואן גזה מצרפת. שנית נטופה פורסמה למדע בעיתון פיטוטקסה ב 23 מרץ  2020(  Gazaix et al. 2020).

איריס הפקעות Iris tuberosus – האם הוא מין בר חדש לישראל ?

יוסי לב-ארי, בית אוסישקין, קיבוץ דן , מדריך טבע ומראשוני החברה להגנת הטבע
עופר שנער, מנהל שמורת הבניאס, רשות הטבע והגנים – ofer.shinar@npa.org.il
הדס כהנר, פקח רשות הטבע והגנים, מורדות נפתלי  – hadask@npa.org.pl
נדב שני, פקח בשמורת דן , רשות הטבע והגנים ומכללת תל-חי
עמית דולב, ביולוג מחוז הצפון, רשות הטבע והגנים –    amitd@npa.org.il
אבי שמידע, האוניברסיטה העברית וחוג כלנית  – avi.shmida@gmail.com

מין איריס חדש לישראל, איריס הפקעות  Iris tuberosus התגלה זה עתה (12.3.2020) ליד קיבוץ משגב-עם בקצה הצפוני של רכס נפתלי בישראל. האם  זהו מין  בר טבעי לישראל או  מין גר אשר יובא לארץ על ידי אחד מחברי משגב עם, נשתל במקום ו"קפץ" לשולי החורש הטבעי הגדל מסביב ? אין אנו יודעים את התשובה ונמשיל לעקוב ולחקור את המציאה.
פרחיו של איריס הפקעות דומים מאוד למינים בקבוצת איריס הביצות; בבשן בדרום סוריה גדל מין איריס נדיר ביותר בעל פרחים כמעט זהים למין שנמצא במשגב עם – איריס כהה-כתם , אשר עדיין אין במרשתת אפילו תמונה אחת שלו. אך איריס הביצות שייך למעשה לסוג נפרד מהסוג איריס "הרמודקטילוס" הנבדל  ממיני האירוס בסימנים מהותיים: השורש שלו דמוי אצבעות (כמו בעירית גדולה), הפרי שלו עשוי רק מפוחית אחת וחתך העלה  מצולע בעל 4 מקצועות(ראה תמונה) ולא דמוי סכין כמו בקבוצת אירוס הביצות.

סיכום השתלמות כלנית לעמק בית-שאן, 5.3.2020

חרדל לבן ונוף הע'ור ורמת-אירביד 5.3.20 מעוז-חיים א.אשכר ©

אבי שמידע  – חוג כלנית, המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות- האוניברסיטה העברית בירושלים –  avi.shmida@gmail.com

הילה גיל   –    חוג כלנית ומכון דש"א – hillagi@post.bgu.ac.il

השתלמות תחילת חודש מרץ תש"פ ל"סביבות בית-שאן" עמדה בסימן החורף הגשום מאוד והקר בחודשים ינואר פברואר 2020. אמנם לא פגשנו החורף בטמפרטורות מינימום קיצוניות (ולכן בהתאם, לא ירד שלג בהרי ירושלים) אך הטמפרטורות הנמוכות הממוצעות עד תחילת חודש מרץ גרמו לאיחור בפריחה של רוב צמחי הבר של ארצנו: כך למשל השקדיות (שקד מצוי וש.קטן-עלים) פרחו בירושלים רק בסוף חודש פברואר (שיא פריחה בתאריכים 20.2.20 ועד 4.3.20); כל פורחי "שיא החורף" בתחילת חודש ינואר אחרו לפרוח לפחות בעשרה ימים (כנראה גם בגלל היובש הקיצוני של חודש נובמבר וחלק מדצמבר) – זלזלת הקנוקנות, מילה סורית, ערער ארזי, עירית גדולה, חרדל לבן, זמזומית מצויה וכלנית מצויה אדומה. לכן הסטנו את מוקד ההשתלמות לאזורים הנמוכים והחמים ביותר במזרח ארצנו, סביב עמק בית-שאן והבקעה הצפונית אזור שהרום הטופוגרפי הממוצע שלו 200- מטר כאשר התחנות בהן ביקרנו היו בתחום של 227- ועד 63+ מטר מתחת לפני הים. באזור זה פגשנו משטחי ענק של מצליבים המאפיינים את סוף החורף וראשית האביב: בן-חרדל מצוי, חרדל לבן, טוריים מצויים ושלח ספרדי. מדוע דווקא המצליבים שולטים? ראו להלן.

תודתנו נתונה לחברינו הצלמים שתעדו את הטבע והפרחים בתחנות ההשתלמות;  איתן שפירא, אורי אשכר, אהרוני מור, חווה להב, טליה אורון וחנן יחיאלי ורבים אחרים שלא הספקנו להציג את תמונותיהן בסכום זה. תודה מיוחדת להילה גיל, דבורה לב-רמתי ולעופרה פרידמן שעמלו לרשום את התצפיות ולארגן את "עודף האנשים" ולדאוג שהמכוניות הפרטיות לא ילכו לאיבוד .

"לפתח חוש לעצים" – מיזם שמירת הטבע הראשון בארץ ישראל

אורי רוזנברג חוג כלנית –  agron@netvision.net.il

בשנת 1929 החלה לפעול בישראל "אגודת אנשי העצים בפלשתינה". מיזם שמירת טבע וייעור שהפך חיש מהר לפרשיה פוליטית-כלכלית בה מעורבים ראשי היישוב. מי היו אנשי העצים ומה הייתה תגובת המוסדות הציוניים לפעילותם? המאמר כולל גם סקירה על ראשית פעולות הייעור בארץ-ישראל בתחילת המאה הקודמת.

אתר חדש של בולנתוס דק-גבעול , צמח "אדום" לישראל

עפרה פרידמן    ofra.friedmann@gmail.com

יאיר וינר           yair.viner@gmail.com

אבי שמידע       avi.shmida@gmail.com

בולנתוס דק-גבעול הוא צמח בסכנת הכחדה בישראל(שמידע ופולק, הספר האדום 2007)  אשר ידוע כיום רק משני אתרים בשומרון. במאמר זה אנו מדווחים על מציאת אתר חדש של מין זה בחגורת הספר של מדבר-יהודה ליד הישוב איבי-הנחל הנמצא על גדת קניון ערוגות עילי.

מדוע תפרחות בעלות דגל כה נדירות? על אקולוגית ההאבקה של אזוביון דגול

גדי פולק ז"ל  –  מכללת סמינר הקיבוצים תל אביב וחוג טבע "רתם-כלנית"

אבי שמידע  –   המרכז לחקר הרציונליות והמחלקת לאבולוציה ואקולוגיה, האוניברסיטה העברית, ירושלים  avi.shmida@gmail.com

אזוביון דגול Lavandula stoechas הוא אחד ממיני הצמחים הבודדים אשר אצלם התפתחה תופעת "הדגל" כאמצעי ראווה ופרסומת. בצמחיית ישראל ידועים רק מינים מעטים בעלי תפרחת דגל (אזוביון דגול א.משונן, מרווה דגולה, מצילות מצויצות, כדן נאה) ובכל צמחיית הים התיכון בת 20000 מינים ישנם פחות ממאה מינים בעלי דגל השייכים למספר סוגים מועט ביותר (מרווה, אזוביון, מצילות, כדן, עדעד ונזמית).
בסוג אזוביון ישנן קבוצות אחדות אשר תפרחותיהן חסרות כל דגל וישנה קבוצה אחת בעלת דגלים בראש התפרחת שמקורם בעלים אשר גדלו והפכו צבעוניים. במינים בעלי הדגל הפרחים קטנים יותר בברור לעומת מיני האזוביון חסרי הדגל. בנוסף לכך בא.דגול הפרחים מסודרים בארבעה טורים אנכיים, צבע הפרחים כחול-כהה עד שחור ואין הם מחזירים אולטרה-סגול; זאת לעומת מיני האזוביון חסרי הדגל שהם בעלי צבע כחול בוהק המחזיר צבע אולטרה-סגול חזק.

צבעונים לא אדומים בחרמון: על צבעוני החרמון לבן ועל צבעוני נמוך ורוד, הגדלים ברום-החרמון

עוז גולן – חוג כלנית   golanoz.me@gmail.com

בשנת 2015 שמנו לב שבמרומי החרמון מצויים שני מינים שונים של צבעוניים לא אדומים. במשך שלוש שנים בדקנו את הנושא ועקבנו אחר הפנולוגיה שלהם החל מהלבלוב ועד להבשלת הפרי. סקירה ספרותית מראה שמדובר בשני מינים אשר משתייכים לקבוצות שונות ונבדלים זה מזה במספר תכונות. בנוסף לצבעוני החרמון Tulipa lownei הידוע מזה כבר בחרמון, הגדרנו מין נוסף חדש שאינו מופיע בפלורה של א"י – צבעוני נמוך Tulipa humilis או בשמו הנרדף Tulipa aucheriana. צבעוני החרמון, או בשמו העממי בלבנון – צבעוני לוניי, נחשב למין אנדמי לחרמון, לרכס מול הלבנון ולהר הלבנון ןלכן בספרות המדעית מקבל ערך שימור גבוה כמין. לגבי המין החדש לישראל – Tulipa humilis – אנו ממליצים לתת לו את השם "צבעוני נמוך" , תרגום שמו המדעי בלטינית. מאמר זה דן בסיסטמטיקה של שני המינים וכן בהשוואה למין נוסף – צבעוני ססגוני Tulipa biflora של הר הגנב.

הערת המערכת – ישנם חוקרים החושבים כי צבעוני החרמון וצבעוני נמוך שייכים בחרמון לאותו מין ביולוגי בעל שני מופעים מורפולוגיים שונים ; על נושא זה ראה בהמשך המאמר.

סיפורו של עץ ברוש הבר היחיד בישראל

שוקה רווק – בן קיבוץ גבע ממייסדי החברה להגנת הטבע, מקים חוגי סיור וטיפוס מצוקים בישראל,  מדריך ומטייל בכל העולם   shukaravek@gmail.com
אבי שמידע   – חוג בוטניקה כלניתהמחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית ירושלים    avi.shmida@gmail.com

בעקבות אי הבהירות בקרב ציבור חובבי הטבע האם העץ ברוש מצוי הוא צמח בר בישראל אנו מביאים את סיפור מציאתו של עץ הברוש היחידי בישראל שהוא עץ טבעי בר. עד סוף שנות השבעים של המאה הקודמת לא היה ידוע על ברושי בר בארץ-ישראל המערבית. ב-1979 גילה שוקה רווק בגליל העליון בסדקי מצוק במדרון הדרומי של נחל אוכמן (סעיף של בצת), ברושים טבעיים עם ענפים אופקיים. בצד שני עצים צעירים שגובהם 3 מ', הנושאים אצטרובלים, נמצא גדם רחב כרות, שמספר טבעותיו כ–530!

ברושי בר ידועים מהמאה הקודמת מאדום (רווק ושמידע 2000). על פי זהרי (1956) גדלים ברושי בר גם בגלעד. חיפושינו בגלעד שנעשו אחרי 1995 העלו חרס; כל הברושים שבגלעד גדלים על קרקע גיר רכה, והם בני הזן הצריפי שהנו תרבותי. ברושי בר מהזן האופקי התגלו ב-1974 במרומי החרמון, על-ידי דרור גלילי, כחצי ק"מ מזרחית למצפה שלגים.