חוחן שונה-קוצים חדש לישראל ועל מיני הסוג חוחן באזור הלבנט

אבי שמידע, חוג כלנית, המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לחקר הרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים –  avi.shmida@gmail.com

המאמר מדווח על צמח מורכב חדש לארץ אשר עד כה היה ידוע רק מאזור הגלעד בצפון ירדן – חוחן שונה-קוצים  Onopordum anisacanthum. זהו קוץ רב-שנתי בעל שושנת עלים בחורף הפורח באביב בסגול כאשר קוצי התפרחות שלו דוקרניים ביותר ומפושקים בעלי שפה עליונה שטוחה. הצמח נמצא באתרים בודדים בדרום הר-חברון בעיקר ברכס מעון ליד משכנות צאן ומעונות מופרעים. הקושי הרב בהגדרת מיני החוחן באזורנו הביא אותנו להרחיב ולכתוב על כלל הסוג החוחן בישראל תוך הדגשת ההבדלים בין המינים.

על מיני הסוג לוטמית בישראל

לוטמית דביקה, 7.5 20 עוספייא, צילום: ח.להב ©

אבי שמידע, חוג כלנית, המחלקה לאבולוציה ואקולוגיה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית בירושלים –  avi.shmida@gmail.com
עוז גולן –  מכללת אפקה וחוג כלנית  –  golanoz.me@gmail.com

פתיח: הסוג לוטמית מאופיין כבן-שיח בעל פרח צהובים ונבדל מהסוג שמשון בדורי אבקנים סטריליים. המאמר סוקר את מעמדה של הלוטמית במשפחת הלוטמיים ומתאר גם את התכונות האקולוגיות והמורפולוגיות האופייניות לשמשון, לוטם שמשונית ולוטמית . כמו כן הוא מונה את ארבעת מיני הלוטמית הגדלים בישראל ומפרט את ההבדלים ביניהם. שני מינים, לוטמית המטאטא ולוטמית חלקה פורסמו זה עתה ב"כלנית" כמינים חדשים בישראל .

העשביה – אוסף הצמחים של האוניברסיטה העברית בירושלים

אורי רוזנברג –  agron@netvision.net.il

העשביה – אוסף הצמחים, היא חלק מאוספי הטבע הלאומיים של האוניברסיטה העברית בירושלים, הממוקם בפקולטה למדעי הטבע בגבעת רם. האוסף בעשביה מכיל כ-1.5 מיליון גיליונות צמחים, ספריה בוטנית עשירה ואיורים בוטניים. הפתקיות המקוריות על גבי גיליונות הצמחים, וכן מסמכים נוספים הקשורים לאוסף, מהווים כעין ארכיון, באמצעותו אפשר ללמוד רבות על חלוצי הבוטניקה ועל תולדות מדע הבוטניקה בארץ ישראל.  ברשימה זו אציג את תפקיד העשביה ושימושיה המדעיים, וכן אסקור את ההיסטוריה של העשביה – כיצד הוקם והתפתח אוסף הצמחים: בייחוד ארחיב על העשביה של  אלכסנדר איג, אשר היוותה את הבסיס הראשוני לאוסף הצמחים, וכן על העשביה מעיזבונו של אהרן אהרנסון.
רשימה זו נכתבת לרגל פרישתה של הגר לשנר מן המשרה אותה מלאה במשך שמונה עשרה שנים – "מנהלת אוסף הצמחים".

הפיזור המרחבי וההרכב הגנטי של עצי אורן ירושלים טבעיים לפני ואחרי שריפה

גידי נאמן, החוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה-אורנים gneeman@gmail.com

כאשר עץ גדול של אורן ירושלים נשרף, הוא מת ואינו מתחדש באופן וגטטיבי, בניגוד למרבית עצי החורש. במקום בו היה עץ אורן גדול שנשרף כליל, נותר עיגול אפר גדול. לאפר pH  גבוה בסיסי המונע, כמעט לחלוטין, נביטה של צמחים, בחורף הראשון לאחר שריפה. למרות זאת, מספר קטן של זרעי אורן, מצליחים לנבוט באותו מקום בו היה העץ השרוף. בשל העדר תחרות בין- ותוך-מינית, והזנה המינרלית משופרת אותה מספק האפר, הזריעים המועטים, שורדים וצומחים מהר יותר מזריעי האורנים בשאר השטח. בהמשך עתידים הנבטים הללו להחליף את העץ השרוף שבאתרו הם נבטו. כתוצאה מכך, המבנה המרחבי של היער המתחדש לאחר שריפה, יהיה דומה לזה של היער שנשרף. בניגוד לצפוי, בדיקה גנטית שללה את ההשערה שהעצים המתחדשים באתר של עץ אורן שרוף הם רק צאצאיו. לכן, ההרכב והמבנה הגנטי המרחבי של היער המתחדש לאחר שריפה דומה, אבל אינו זהה לזה של היער שנשרף. 

פרופיל ביולוגי של הכלנית המצויה Anemone coronaria

אורה הורוויץ ז"ל – המכון למדעי החיים, האוניברסיטה העברית ירושלים
פורסם מתוך עזבונה של אורה הורוויץ
עיבדו, אספו חומרים והביאו לדפוס – עוזי כוכבא ואבי שמידע

אלה חומרים אשר היו בעזבונה של אורה הורוויץ זכרונה לברכה (2017-1920), אשר לא זכתה להשלים כתב-יד כוללני עברי אודות הביולוגיה והתירבות של הכלנית המצויה Anemone coronaria. מאז שנות השישים של המאה הקודמת עבדה אורה על האקולוגיה והגנטיקה של הכלנית המצויה והתרכזה בלימוד הזנים הצבעונים של המין, תפוצתם הגיאוגרפית, הגנטיקה של צבעי העטיף ואסטרטגיות האבקת-רוח והאבקת חרקים בכלניות האדומות לעומת הזנים הלא האדומים. ביחד עם חקלאי מושב זכריה טפחה כבר לפני חמישים שנה זנים תרבותיים צבעוניים של הכלנית ותרמה רבות להפיכתה של הכלנית "לפרח הלאומי של ישראל".

ד"ר אורה הורוויץ – דברים לזכרה

עוזי כוכבא, חוקר כלניות וחבר מגדל-עוז uzikoch@gmail.com

דברים לזכרה של אורה הורוויץ אשר כתב עוזי כוכבא שהיה תלמידה; דברים שנכתבו על סמך הכרות אישית, על סמך ראיון עם יהושוע אניקסטר ומתוך חומר ששלחה אחייניתה של אורה לאחר פטירתה בשנת 2017.  חלק גדול מהחומר לקוח מתוך ממוריום של אניקסטר ופלדמן אשר פורסם באנגלית בעיתון הישראלי לבוטניקה. אורה הורוויץ היתה חוקרת דגולה בביולוגיה וגנטיקה של צמחים באוניברסיטה העברית בירושלים ויש לה זכות ראשונים בפיתוח הכלניות התרבותיות הצבעוניות בישראל.

כפתור החולות Neurada procumbens צמח קטן עם תועלות גדולות

ראדי עומר – מדריך סיורי טבע וליקוט  rade_omar@hotmail.com

כפתור החולות Neurada procumbens הוא צמח מדברי הגדל במצע חולי ופריו דומה לכפתור, והוא מצויד בקוצים חדים המשמשים להפצת זרעיו. לכאורה זהו צמח קטן , שרוע ומאפיר ה"נחבא אל הכלים", פרחיו קטנים ואינם מושכים את העין, אך מסתבר שהינו צמח שימושי הן כצמח מרעה לגמלים ומלחכי-עשב(הרביבורים) למיניהם, והן כצמח מרפא, על כך ועוד בדברים להלן.

מיהי דבורנית בארי? Ophrys umbilicata ssp. beerii

דבורנית בארי 7.2.18 צילם א.שפירא ©

אסף שיפמן,  מושב מרחביה –    asafshifman@gmail.com
הביא לדפוס: אבי שמידע

אנו מדווחים על תחילת פריחתה של דבורנית בארי ברחבי הנגב המערבי.
מהבחינה הפורמלית של הסיסטמטיקה דבורנית בארי היא תת מין של דבורנית אומביליקטה (ד.הטבור), הגדל אך ורק בעולם בנגב המערבי עם זליגה צפונה עד השרון. כלומר מעמדו התקף הפורמלי של הטקסון הוא תת-מין של ד.הטבור אך אנו יכולים ל"התפאר" בעוד טקסון אנדמי הגדל אך ורק בישראל אשר שמו בעברית "דבורנית בארי" ושמו המדעי – Ophrys umbilicata subsp. beerii Shifman.

קיימות היער בישראל

גבריאל שילר – גמלאי, המחלקה למשאבי טבע, מנהל המחקר החקלאי, בית דגן vcgabi@netvision.net.il

המאמר מנסה להסביר לקהל הקוראים את המקור וההקשרים של המילה קיימות, שנוצרה בתחום המקצועי של היערנות האירופאית במאה ה-17, על מנת לשנות את דרכי החשיבה והביצוע ולאפשר אספקת עץ לכל הצרכים האפשריים, מבלי לפגוע אנושות ביער על-ידי כריתה חסרת אחריות, שגרמה נזקים עצומים לטבע ולבסוף גם לאזרחים. זאת היות ועתה בשיח היום יומי כולם משתמשים במילה זו ללא כל קשר עם הכוונה המקורית. המאמר מנסה להסביר את ההקשרים להיווצרות המילה  ואת  הכוונות. המאמר מתייחס ליער וליערנות הישראלית  ויחסה למשמעויות  הקשורות בתוכן   הפילוסופי של  המילה קיימות.

אנדרנת הכרכום Andrena crocusella – דבורה חורפית שתוארה לאחרונה מישראל

גדעון פיזנטי, מוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט, אוניברסיטת תל-אביב – gidpisa79@yahoo.com

פתיח: אנדרנת הכרכום Andrena crocusella היא מין של דבורה יחידאית המשחר על פרחי גיאופיטים בתקופת סוף הסתיו ותחילת החורף (נובמבר–דצמבר), באזור החורש הים-תיכוני של ישראל, שתואר למדע לראשונה בשנת 2016. במאמר מובא סיפור גילוי המין ומידע על המורפולוגיה, הפנולוגיה והאקולוגיה הייחודיות שלו.