מאמרים לחודש אוקטובר 2016

מיני הינבוט הזרים הפולשים לישראל ולירדן

44-%d7%9e%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%98-%d7%a8%d7%97%d7%9e%d7%94-2012

אבי שמידע המחלקה לאבולוציה, סיסטמטיקה והתנהגות והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית ירושלים, גבעת רם   avi.shmida@gmail.com

במאה וחמישים השנה האחרונות ניטעו מיני ינבוט אמריקאיים באזורים החמים של שאר יבשות העולם כעצי נוי, הסקה וצל, אך במהרה הפיצו את עצמם והפכו למין הפולש הראשון בחשיבותו השלילית לצמחייה הטבעית באזורים הסוב-טרופיים של כדור-הארץ. מיני הינבוט שנשתלו יצרו בני כלאיים קשים להגדרה המכונים בשם הכולל ינבוט המסקיטו. בירדן הפך ינבוט המסקיטו לצמח פולש מספר אחד, השתלט על שטחים עצומים בבקעת הירדן (הע'ור), באזור ים-המלח ובערבה, והוא פולש לקניונים של האשדות המערביים של מואב ואדום. פלישה זו דוחקת ומכחידה את מיני העצים הטבעיים. בישראל ניטע בעבר בעיקר המין ינבוט לבן המוגבל בהפצתו הטבעית אך מתברר כי יותר ויותר אתרי זריעים מוברים של ינבוט המסקיטו וינבוט לבן מתגלים במעונות החמים בעלי לחות גבוהה בקרקע בקיץ- והם מהווים סכנה חמורה להתפרצותו בשטחים טבעיים תוך הכחדה של מיני העצים הטבעיים במקום.

סיכום השתלמות כלנית בצפון הנגב ב-26-27.10.2016

img_0017

אבי שמידע   המחלקה לאבולוציה והמרכז לרציונליות, האוניברסיטה העברית ירושלים והמחלקה ללימודי ארץ-ישראל, מכללת כנרת  avi.shmida@gmail.com
גדי פולק  מערכת כלנית –  gadpollak@gmail.com
רשימות הצמחים: מימי רון

ההשתלמות התקיימה בעונה מעוטת פריחה במדבר בטרם ירידת גשמים משמעותיים, כאשר מרבית בני השיח והשיחים המדבריים הפעילות מקבלים גוון מאפיר וכמעט אינם פעילים. הצמחים העיקריים שפרחו הם חלמונית גדולה, בן-חצב מדברי, חבצלת הנגב, כתלה חריפה, מתנן שעיר ויפרוק המדבר. כמו כן פרח גם החרוב המצוי הנקבי הבודד ברכס בוקר. רבים מבין בני השיח והשיחים כלל לא פרחו השנה ובהם חמד המדבר ולענת המדבר. מין נדיר שנמצא הוא מלחית נגדית. הושם דגש על לימוד האקולוגיה של בתי הגידול והצומח המדבריים במשטחי הלס של צפון הנגב (כולל הלימנים והעצים שנשתלו בהם – מיני שיטה, ינבוט ואקליפטוס), במדרונות רכסי הנגב והערוצים שביניהם ובחולות הפנימיים במישור רותם.

הצומח של גבעת יודפת העתיקה, שדה החצבים ועצי הלבנה הרפואי

DCIM100GOPROG0019964.

מוטי אביעם  המחלקה ללימודי ארץ-ישראל ומכון כנרת לארכיאולוגיה גלילית, מכללה כנרת  maviam53@gmail.com
אבי שמידע  המחלקה לאבולוציה והמרכז לרציונליות האוניברסיטה העברית, המחלקה ללימודי ארץ-ישראל מכללת כנרת ומערכת "כלנית"  avi.shmida@gmail.com
צילומי אויר ע"י רחפן: יגאל צור  yigal.tsur@gmail.com

הצומח על הגבעה של יודפת העתיקה מתואר תוך הדגשת הצמחים המעוצים והמאפיינים הבוטניים המיוחדים לגבעה  עליה בנוי האתר: שדה חצבים ענק (הגדול בארץ?!) וקבוצות עצי לבנה רפואי מרשימות בעלות גזע מרכזי זקן ועבה. המרחב  פנימה לקו החומה מימי המרד, חשוף כמעט לחלוטין מצומח מעוצה וכן מצמחים עשבוניים רב-שנתיים, למעט חצבים. כיפת הנארי הנישאת בראש הגבעה בוהקת בשממונה למרחק רב והיא חסרה צמחי סלעים כמעט לחלוטין. החסר המובהק של עצי וזריעי אלון מצוי באתר בולט לעומת החורש הטבעי הצפוף בהר עצמון הסמוך ולעומת השליטה  של עצי אלה ארץ-ישראלית גדולים בקירות פתחי המערות ובמדרונות הסלעיים. קבוצות עצי הלבנה הקשישים גדלות גם בשטח חורבות הכפר הביזנטי המצוי מצפון לגבעת יודפת העתיקה (חורבת שיפת). אפשר כי עצי הלבנה הושארו ונשמרו במכוון על ידי הרועים כדי לספק מזון בעונת הסתיו. כתם החצבים הענק קשור כנראה לכך שהמערות הרבות על הגבעה שמשו מכלאות צאן ובקר תקופה ארוכה והחצבים שלא נאכלים על ידי הבהמה התבססו בין הצרורות של אבני החורבות. צמחים אנטיפסטורלים נוספים שנעשו שכיחים בגבעה בשל הרעיה החזקה הם אלת מסטיק וחוחן הקנרס. בולט היעדרם של קידה שעירה וזריעי אלון מצוי.

האם אלון התבור נמצא בשלבי מעבר מעץ נשיר חורף לירוק עד?

%d7%90-%d7%aa%d7%91%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-1-%d7%93%d7%97%d7%95%d7%a1%d7%94

גידי נאמן   החוג לביולוגיה וסביבה, אוניברסיטת חיפה-אורנים, gneeman@gmail.com

אלון התבור מוגדר כמין העומד בשלכת חורף, אולם קיימים הבדלים גדולים במועדי השרת העלים בין עצים סמוכים, בין אוכלוסיות ובין אותם עצים בין שנים. מעקב אחר הפנולוגיה של מועדי השרת העלים והלבלוב של כ 240 עצים בארבע אוכלוסיות במשך ארבע שנים חשף שההבדלים הללו נובעים כנראה מהבדלים גנטיים בין הפרטים וגם מהשפעה הפנוטיפית של תנאי הסביבה המשתנים משנה לשנה. לאור התוצאות ניתן לשער כי אלון התבור בישראל נמצא כנראה בשלב מעבר אבולוציוני ממין העומד בשלכת חורף למין ירוק עד. מאמר עברי זה מתבסס על מחקר מדעי שפורסם בעבר באנגלית:
Ne’eman 1993. Variation in leaf phenology and habit in Quercus ithaburensis, a Mediterranean deciduous tree. Journal of Ecology 81: 627-634

ממשק ושימור מרוות איג – צמח נדיר ואנדמי בישראל

%d7%9e%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%92-%d7%a8%d7%97%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%95%d7%95%d7%a8%d7%a5-%d7%a6%d7%97%d7%95%d7%a8-5

רחלי שוורץ-צחור  פארק הטבע רמת הנדיב, Racheli@ramathanadiv.org.il
אבי פרבולוצקי  המחלקה למשאבי טבע, מרכז וולקני למחקר חקלאי avi@volcani.agri.gov.il
גידי נאמן  החוג לביולוגיה, אוניברסיטת חיפה-אורנים gneeman@research.haifa.ac.il

מרוות איג, Salvia eigi, היא מין אנדמי, המוגדר כמין "אדום" המצוי בסכנת הכחדה. היא גדלה בעשרה אתרים בלבד בארץ, כאשר פארק רמת הנדיב הוא אחד משני אתרים בהם עדיין מונה אוכלוסייתה מעל למאה פרטים. באתר גידולה  ברמת הנדיב, כמו בכלל שטח הפארק, מתקיים ממשק רעיית בקר שמטרתו לצמצם את סכנת השריפות. היות שצמחי מרוות איג נחשפים לרעייה בשיא צמיחתם ופריחתם לפני חנטת הפירות והזרעים החלטנו לערוך מחקר שמטרותיו כדלקמן: 1. בחינת השפעת רעיית בקר על אוכלוסיית צמחי מרוות איג. 2. הגדרת תכנית ממשק לשימור ארוך טווח של  מרוות איג. 3. בחינת אפשרות לשימור אקטיבי של מרוות איג באתר (in-situ) ומחוץ לאתר (ex-situ).תוצאות המחקר מלמדות כי רעיית בקר בשלהי האביב פוגעת באופן ישיר וקשה בצימוח הווגטטיבי ובכושר הרבייה של אוכלוסיית מרוות איג. המלצתנו היא להתאים עבור מין זה ממשק שיתמוך בשימורו בבית גידולו הטבעי ויכלול גידור מפני רעיית בקר סביב האזור בו גדלים הצמחים. כדי למנוע התפתחות של צומח עשבוני גבוה בעקבות הפסקת הרעייה העלול לדחוק את המרווה, מומלץ אחת לשש שנים לפתוח את השטח לרעייה בכדי למתן את סגירת השטח ולהאט את הסוקצסיה. לחילופין, ניתן ליישם ממשק של רעיית עיזים בקיץ לאחר פיזור הזרעים של המרווה. עוד עולה ממחקר זה, שניתן וכדאי לשמר מין נדיר ואנדמי זה גם בשימור in-situ בשטחים טבעיים מתאימים וגם בשימור ex-situ בגנים בוטניים ובבנק הגנים.