הסיור התמקד במוצא צמחי תרבות בהקשר גנני-יערני ונערך בשלושה מוקדים: גינות האוניברסיטה העברית בגבעת רם, ביער עצי מחט נטוע בגבעת רם ובמשתלות הגן הבוטני בגבעת רם. בכנס הסיכום הוצגה מצגת העוסקת בקרובי צמחי הבר של צמחי התרבות בישראל. למאמרים על קרובי צמחי הבר של צמחי התרבות בישראל
דרדר נמוך (חופית נמוכה) Centaurea pumilio הוא צמח בסכנת הכחדה (מין "אדום") בחגורת הרסס בחוף הים. בחופי ישראל הוא מוגבל לחוף הכרמל. אוכלוסיה נוספת גדלה בעבר גם בתל אביב ונחשבה כנכחדת, אך עדויות מהשנים אחרונות ומהימים האלה מאשרות את קיומו בתל אביב כצמח בר גם כיום. המאמר עוסק בבירורים סיסטמטיים וביוגיאוגרפיים אודות מעמדו של המין, מביא נתונים עדכניים על אוכלוסיית תל-אביב ודן בשאלת דרכי שימור נאותות של המין בארץ.
מאמר זה סוקר בקצרה מספר היבטים הנוגעים לתפוצתם של עצי בר נדירים יחסית במישור החוף המרכזי : הוא כולל סקירה על גבול התפוצה הדרומי כיום ובעבר של מספר עצים ושיחים ים-תיכוניים בדגש על הנדירים שבהם. במסגרת זו נבחנו המקורות הספרותיים לאור הידע שנצבר בשדה בשנים האחרונות. דיון זה מעלה את המודעות לחשיבותן של "אוכלוסיות קצה" ולצורך בשמירתן לאור לחצי הפיתוח הכבדים ברצועת החוף.
פעמונית הדורה Campanula peregrina היא צמח אדום נדיר ביותר, שאזור הגליל העליון מהווה גבול תפוצה דרומי שלו. מספר פרטים נמצאו באקראי לפני כ-30 שנה בגליל העליון בנחל כזיב. פרטים אלה לא שרדו בטבע. בשנות ה90, בסקר צמחים, נמצאו באותו אזור כמה פרטים מהם נאספו זרעים. הזרעים נבטו והניבו צמחים שהוו גרעין רביה. ניסיונות השבה שנעשו בגן הבוטני בגבעת רם בירושלים ובגינה בשרון, הראו שהצמח מפזר זרעים באופן טבעי, נובט בקלות והנבטים גדלים ומתפתחים במהירות. הצמח משגשג בגינות בתנאי השקיה ובחצי צל. ללא השקיה, הוא נכנס לעקת יובש ולא שורד. מה שיכול להסביר את היעלמותו בטבע בהעדר לחות קבועה בקרקע. הצמח הוא עשבוני רב שנתי המפתח שושנת עלים. בפברו
מקווי המים – המעיינות, הבריכות, הנחלים והביצות – בולטים בראשית הקיץ בגוון הירוק העוטר אותם על רקע הצמחייה הים- תיכונית העשבונית המצהיבה ברובה. בעונה זו נכנסים צמחי המים לשלב מואץ של צמיחה ופריחה. ריכוז גדול של אתרים המקיימים צומח של בתי גידול לחים בארץ מצוי בגולן ובעמק החולה. חמישה טיפוסים של בתי גידול לחים נלמדו בהשתלמות: מסילים, שלוליות חורף מתייבשות, בריכות של מים קבועים ועונתיים ויער גדות של מעיינות ופלגים.
בסקר שנערך במהלך שתי עונות פריחה נמצא ששיא הפריחה במרומי הגלבוע הוא חורפי-אביבי, אך משתנה משנה לשנה. דגם פיזור המשקעים על פני עונות הגשם ומהלך הטמפרטורות בחודשי החורף והאביב משפיעים על שיעורי הפריחה, העיתוי של שיא הפריחה ועל משך זמן הפריחה הממוצע של מיני הצמחים - יותר מאשר כמות המשקעים המוחלטת. משך הפריחה הממוצע של הצמחים העשבוניים קצר יותר מזה של הצמחים המעוצים וממוקד בסוף החורף ובאביב (חודש מרץ ותחילת אפריל). הפריחה בקיץ ובסתיו היא בעיקרה של מינים מעוצים.
בכתרים רבים הוכתר הגולן – "ארץ הכרכומים" בדצמבר, "ארץ התלתנים" (הקטניות) בחודש מרץ ו"ארץ הדגניים" בסוף חודש אפריל; בהשתלמות צפון הגולן נגלו מרחבים עצומים עם "יערות" דגניים: מרבדי אין סוף של שעורת הבולבוסין ושיבולת שועל נפוצה צמחו השנה לגובה קומת אדם וצבעו בירוק צהבהב את מישורי הגולן הבזלתיים. בקרחות בין הדגניים על קרקעות הדוקות וסלעיות, שלטו מרבדי קטניות ובראשם תלתן דל-פרחים עם כדורי הפירות הלבידים שלו. לא פחות מ-25 תלתנים שונים ספרנו בהשתלמות ובקרחת יער ליד מסעדה מנינו 21 מיני תלתן שונים בשטח של 100 מ"ר – שיא עולמי של עושר התלתנים ושל מיני הקטניות החד-שנתיים בגולן ובסהר הפורה בכלל.
השושן נזכר 17 פעמים במקרא. במקורות שונים מקובל לזהותו עם ה- Lilium. לדעתנו, על יסוד ניתוח המקורות היהודיים וממצאים ארכיאולוגיים, יש לזהותו עם ה- Iris. מוצע על כן לכנות את קבוצת ה- Oncocyclus בשם "איריסי השושן".
צמחים שפרחיהם מואבקים על ידי הרוח ידועים כחסרי גמול למאביקים ובעלי כותרת זעירה שצבעה קרם-ירקרק. בהתאמה, מאביקים בדרך כלל אינם מבקרים בהם. להפתעתנו, מצאנו ביקורים חוזרים של דבורי-דבש המבקרות בפרחי זכר של אלון מצוי ואוספות בהן אבקה. על התופעה ומשמעותה - במאמר.
חיטת הבר הייתה ידועה כבר במאה ה-18. לינאוס אבי תורת המיון של היצורים החיים, תאר אותה באחד מפרסומיו. אהרון אהרונסון, נשלח למצוא את חיטת הבר בארץ. כשמצא אותה, המשיך במחקר החיטים והוכיח את הקשר הגנטי בין חיטת הבר "אם החיטה" לחיטה התרבותית.
