הגדרת צמחים פולשים והתייחסות למעמדו של אקליפטוס המקור כפולש אפשרי בישראל

ז'אן-מארק דופור-דרור, אקולוג מתמחה במינים גרים ופולשים ובהדברתם  – jmdd@netvision.net.il

בעקבות כתבתם של ד"ר עודד כהן ושל פרופ' יוסי ריוב בנושא "קריטריונים להגדרת צמחים פולשים בישראל ולהערכת סיכון" מוצגת תגובה המסבירה את הבסיס התיאורטי של הגדרת מין צמח פולש בליווי דוגמאות של צמחים מהעולם ומישראל. ההגדרה כוללת מדדים כמותיים ומקובלת על רוב המומחים בעולם בתחום של אקולוגיה של צמחים פולשים. מוסבר מדוע היא עדיפה על הגדרה תיאורית, ומפורטים בה המרכיבים האקולוגיים הכמותיים של מרחק הפצה, קצב פלישה והתבססות המשמשים להגדרת שלושת השלבים  של התבססות צמחים גרים:  שלב מזדמן, שלב מאוזרח ושלב פולש. ניתנות דוגמאות של צמחים כאלה בחו"ל ובישראל. מעמדו של  אקליפטוס המקור כמין פולש למערכות אקולוגיות טבעיות בישראל נדון ביתר פירוט כדוגמה לצורך ביישום קריטריונים ברורים וכמותיים.

הגדרה של צמח פולש

המבוא לספר בנושא צמחים פולשים בישראל (דופור-דרור, 2010; Dufour-Dror, 2012) מאמץ את ההגדרה הכמותית של צמח פולש כפי שפורסמה על ידי קבוצת אקולוגים מובילים בתחום ( (Richardson et al., 2000. הגדרה זו שופרה והושלמה במאמר החשוב של Pyšek et al. 2004 (טבלה 1), אשר משמש כיום כאמצעי הנפוץ בקהילה האקולוגית הבינלאומית במחקר על צמחים גרים ופולשים.

טבלה  1: הגדרות של צמח מזדמן, מאוזרח ופולש
על פי (Richardson et al. (2000 ו- (Pyšek et al. (2004

טבלה 1

חשוב להבין כי הגדרה זו אינה מגדירה באופן כמותי היקף או עוצמה של פלישה, הנמדדים במספר פרטים או בגודל השטח המאוכלס בפולש. היא מגדירה תכונה של מין צמח מסוים בבית גידול מוגדר ובזמן נתון. תכונה זו, יכולת לפלוש, הינה פועל יוצא של מאפיינים ביולוגים של הצמח עצמו ושל תכונות בית הגידול אליו הוא  פולש. כאשר ריצ'רדסון וחובריו  (Richardson et al. (2000 מגדירים צמח "פולש" הם קובעים, על פי קריטריונים כמותיים של מרחקים ופרקי זמן (טבלה 1), את היכולת של מין צמח מסוים לפלוש לבית גידול ספציפי בו נערכו התצפיות. כלומר, צמח פולש יהיה זה המסוגל ליצור פרטים נושאי זרעים מעבר למרחק של 100 מ' מצמח האם אשר לאורך זמן יתפשטו במרחב על חשבון המינים המקומיים.
יש להבדיל בין תכונה זו, היכולת לפלוש, לבין היקף השטח הנגוע על ידי אותו צמח בזמן נתון: אם הזיהוי נעשה מוקדם מספיק, הצמח מסווג כ"פולש" עוד לפני שהספיק להתפשט על פני שטחים חדשים, ולכן ניתן לעצור את התפשטותו. גודל השטח הנגוע אינו ממלא תפקיד בהגדרת הצמח כפולש.
לצורך השוואה, כאשר תא בגוף מוגדר כממאיר מזהים את יכולתו ליצור גרורות בגוף הנגוע. אך עצם הגדרתו כתא ממאיר אינו מעיד על היקף התפשטות הגרורות. זיהוי מוקדם של תא ממאיר מעלה את הסיכויים למנוע התפשטות ונזקים.

מעניין כי שלב הפלישה המכונה "מזדמן" בטבלה 1 דומה מאוד בתכונותיו ובהגדרתו לקטגורית "אפיזודי" של צמחים אדומים בסכנת הכחדה (שמידע ופולק, 2007; שמידע, פולק ופרגמן-ספיר, 2011 בעמודים 1038-1035). גם בקטגורית ה"גרים-פולשים" וגם בקטגורית ה"אדומים" – צמח המוגדר כ"מזדמן" או "אפיזודי" מתאפיין בהופעה של פרטים שאינם מקיימים אוכלוסיה בת-קיימא; אך בעוד שצמח אפיזודי על פי קטגורית האדומים מוגדר בספר האדום של צמחי ישראל כ"מין אשר נאסף בארץ ב-150 השנים האחרונות בפחות משלושה אתרים ולרוב באתר אחד…", הרי שהגדרת "צמח מזדמן" בטבלה 1 איננה מציינת מספר אתרים. הבדל נוסף בין המאפיינים של צמח אפיזודי/מזדמן על פי ההגדרות של צמחים גרים ופולשים לעומת ההגדרות הרלוונטיות למינים אדומים הוא בגורם האינטרודוקציה: ה"מזדמנים" בעלי פוטנציאל הפלשנות הם ניאופיטים (לפי זהרי, 1980) שהגיעו לישראל באמצעות הפצה ארוכת-טווח במאה השנים האחרונות בקשר עם פעילות האדם. ואילו צמחים אפיזודיים נדירים שעשויים להיחשב כ"אדומים" – הם מהגרים מזדמנים אשר הגיעו גם באמצעות האדם וגם באקראי ע"י הרוח או בעלי-חיים.  

תמונות 4-1 מציגות כמה דוגמאות של צמחים פולשים בעולם ובישראל.

  

תמונה 1 (מימין). נוף של צמחים פולשים בהוואי. ינבוט המסקיטו וזיף-נוצה מחוספס, מינים פולשים בהוואי, השתלטו על החלק המערבי של האי הגדול והחליפו, יחד עם צמחים פולשים אחרים, את היער הטרופי היבש המקומי. ינבוט המסקיטו הוא מין פולש גם בישראל ובירדן בעוד שזיף-נוצה מחוספס הוא מין מקומי בישראל. צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
תמונה 2 (במרכז). שני מינים של קורטדריה (Cortaderia jubata ו-Cortaderia selloana) הם צמחים פולשים מובהקים לאורך החוף בקליפורניה (צולם כאן מדרום לסן פרנסיסקו). כיוון שפלישתם הגבירה בצורה משמעותית את מספר השריפות הם הוגדרו צמחים פולשים "מהנדסי סביבה". מינים אלו זרים בישראל אך אינם פולשים. יתכן ואחד מהם "מזדמן" (טבלה 1) אך לא מעבר לשלב זה. צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
תמונה 3 (משמאל). חסת המים (Pistia stratiotes) כפי שצולמה בנובמבר 2013 מכסה לחלוטין את פני המים בבריכת שתולים (15 דונם). חסת המים היא צמח פולש מהנדס סביבה בישראל. צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
להגדלה – לחצו על התמונות

   

תמונה 4. הדיכיון Hedychium flavescens (מין של ג'ינג'ר ממשפחת הזנגביליים). זהו אחד מ-100 המינים הפולשים ביותר בעולם. צולם ביער הטרופי הלח של האי הגדול בהוואי. בישראל הוא רק צמח זר ואינו פולש מכיוון שתנאי האקלים אינם מתאימים לו. צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
להגדלה – לחצו על התמונות.

 הגדרה בעלת מרכיבים כמותיים עדיפה על הגדרה איכותית בעלת גיאומטריה משתנה

ההגדרה של (Richardson et al. (2000 זכתה לתמיכה רבה בקרב הקהילה המדעית הבינלאומית בין השאר בגלל יתרון משמעותי, החסר כל כך בהגדרה של כהן וריוב, והוא ציון ערכי סף כמותיים. חוק העשיריות של Williamson תרם רבות לאקולוגית הצמחים הפולשים כיוון שנקט בערכי סף כמותיים[1] (דיון רחב בנושא זה מובא אצל Williamson & Fitter 1996). ההגדרה של (Richardson et al. (2000 ולאחר מכן של Pysek et al ב-  2004, נתנה אפשרות לכמת את התופעה, ולכן לערוך השוואות ודירוגים בין המקרים השונים. לעומת זאת ההגדרה המוצעת על ידי כהן וריוב לפיה מינים פולשים הם "מינים זרים, שמתפשטים בקצב מהיר בשטח רציף או במספר רב של מוקדים, ומעמידים אוכלוסייה צפופה בכל מוקד" נטולת כל ערך כמותי ולכן פתוחה לדיונים וויכוחים אינסופיים: מהו קצב "מהיר" ? לשיטה כחלחלה לקח 70 שנה עד שהפכה לפולש בישראל, לאמברוסיה מכונסת פחות מ-10 שנים; מתי ניתן לקבוע שהקצב מהיר ? מהו מספר רב של מוקדים ? ביחס למה ? אזולה שרכנית פולשת בפחות מעשרה מוקדים בישראל בשנים האחרונות, אך כיסתה את ברכת יער – לפי הגדרה המוצעת האם לא מדובר במין פולש? באילו תנאים המוקד צפוף? אם קצב הפלישה, היקף השטח הנגוע ועוצמת הפלישה לא מוגדרים באופן כמותי ניתן לטעון שכמעט כל הצמחים הפולשים אינם עונים להגדרה של צמח פולש: חסת המים לא יוצרת מוקדים צפופים בכל המוקדים בה מופיעה, פרקינסוניה שיכנית הניתנת כדוגמה למין פולש על ידי כהן וריוב אינה מתפשטת בקצב מהיר במיוחד, אינה יוצרת מוקדים, ומוקדים רבים אינם צפופים. כל אחד יכול לדמיין בקלות כי על סמך הגדרה זו, שהינה הגדרה סובייקטיבית ולכן בעלת גיאומטריה משתנה, כל אחד יכול לטעון שצמח אינו פולש. הגדרה זו תאפשר לכל מי שרק ירצה, להתחמק מהתמודדות עם הצמחים הפולשים. טוב היה אילו כהן וריוב היו מציעים, לעומת זאת, ערכי סף כמותיים שונים ומנמקים את הצעתם. בהיעדר הצעה חלופית, ומקובלת על הקהילה הבינלאומית, רצוי לנקוט בזהירות ולדבוק בהגדרה הכמותית הקיימת.

דעת מערכת כלנית אודות ההגדרות והקריטריונים לצמחים גרים ופולשים – בסוף המאמר

ההגדרה של כהן וריוב מנוגדת לעיקרון של מתן קדימות לטיפול במוקדים קטנים

ההגדרה המוצעת למין פולש ע"י כהן וריוב עומדת בניגוד מוחלט לעיקרון בסיסי, המקובל על העוסקים בצמחים הפולשים, והוא הצורך לטפל בעדיפות ראשונה ובדחיפות בצמחים פולשים כל עוד המוקדים קטנים, זאת מכיוון שבפרק זמן קצר זה עדיין ניתן למגר את מוקד הפלישה בעודו באיבו (ראה עבודותיהם של Simberloff, 2003, 2014; Panetta, 2007). אם לא לוקחים בחשבון את ההשפעה השלילית של צמח פולש בעת הגדרתו ובנוסף על כך מתחילים לדבר על צמח כפולש רק כאשר הוא יוצר מוקדים צפופים ורבים, כפי שמוצע בהגדרה של כהן וריוב, אזי מחמיצים כל הזדמנות להשיג את מיגור הפלישה ואת צמצום התפשטותה. אין ספק כי אין זו כוונתם של המחברים, אך יישום הגדרתם יוביל לתוצאה זו. 

היעדר התחשבות בהשפעת צמח פולש, מונעת לחלוטין קביעת סדר קדימויות וטיפולים יעילים

החלק הראשון של המאמר של כהן וריוב מבוסס על תוכן המאמר של (Blackburn et al. (2011 כדי לטעון כי אין לקחת בחשבון את ההשלכות של צמח פולש בעת הגדרתו כפולש. אך מטרת מאמר זה היא להציע הגדרה אחידה לכל המינים הפולשים ללא הבחנה בין הממלכות אליהן הן שייכים (בעלי חיים, צמחים, פטריות, חיידקים). היות שהמחברים מתמקדים בשאלת ההגדרה של הצמחים הפולשים, הקשר עם מאמר זה אינו ברור. אך מעבר לכך קיימת סתירה במניע לאי לקיחה בחשבון של השפעתם של צמחים פולשים במסגרת הגדרתם: על פי המחברים, הגדרתם אינה כוללת את השפעת הצמח הפולש על הסביבה כקריטריון להגדרתו כפולש. השמטת ההשפעה על הסביבה כקריטריון להגדרה מכוונת למתן עדיפות לטיפול יעיל במין הפולש בשלב פלישה ראשוני עוד בטרם זוהתה השפעה על הסביבה. כיצד ניתן לערוך סדר קדימויות לטיפול בין צמחים פולשים שונים באזור נתון אם לא נלקח בחשבון האיום האקולוגי, כלומר השפעתם, על הסביבה? יש לזכור כי המטרה בסופו של דבר היא לפתור את הבעיה בשטח והשלב הראשון הוא לשכנע את מקבלי ההחלטות כי לצמח פולש מסוים השפעה שלילית מובהקת על הסביבה ולכן צריך לטפל בו בדחיפות. להיפך, צריך דווקא לקחת בחשבון את ההשפעה של צמח פולש, ולהטמיע אותה בעצם הגדרתו של צמח פולש כפי שעשו (Richardson et al. (2000 כשהגדירו תת קטגוריה בתוך הצמחים הפולשים וכינו אותה צמחים מהנדסי סביבה (טבלה  1).

הבהרות לגבי מעמדו של אקליפטוס המקור כפולש אפשרי במערכות אקולוגיות בישראל

במסגרת מאמרם כהן וריוב מתייחסים לשאלת אקליפטוס המקור העולה לכותרות בימים אלו למרות שאקליפטוס אינו המין הפולש הבעייתי ביותר בישראל.
המחברים מציינים את המאמר של (Cumming et al. (2012 כדי להסביר כי התכונה האללופתית של אקליפטוס המקור עשויה לשמש לדיכוי עשבוניים ולשיקום יערות כאשר מידע זה מוצג כרלוונטי בישראל. הבעיה היא כי (Cumming et al. (2012 כותבים ש"מאמר זה בוחן כיצד שימוש באללופתיה של מינים מקומיים עשוי לשפר את סיכויי השיקום וההתבססות מחדש בתהליך סוקצסיה טבעי"[2]. כידוע, אקליפטוס המקור אינו מין מקומי בישראל ולא ניטע בארץ לצורך שיקום מערכות אקולוגיות.
על פי ההגדרה של (Richardson et al. (2000, אקליפטוס המקור הוא מין פולש בישראל אך התצפיות מראות כי הוא מהווה בעיה רק בבתי גידול לחים, כלומר גדות נחלים ומקומות בהם מפלס המים גבוה. כאשר האקליפטוס מתבסס בגדות נחלים הוא יכול ליצור סבך צפוף כמו בגדות נחל תבור (תמונות 6,5) ובנחל יבנאל. על פי דיווחים הוא פולש גם בנחל משושים, בנחל דליות, בנחל דליה, ברמות מנשה, בשמורת כרי נעמן ובמקומות אחרים. דוגמא לבית גידול לח עם מפלס מים גבוה בו מתפשט אקליפטוס המקור הוא שמורת שיטה מלבינה באשדוד בה כבר צמחו פרטים בוגרים (תמונות 8,7) המתחרים עם העץ המקומי שיטה מלבינה (Faidherbia albida) המופיע שם באחת האוכלוסיות הצפוניות ביותר בעולם. מלבד בבתי גידול לחים, אקליפטוס המקור אינו בעל דפוס של עץ פולש בישראל. ולכן, אם העץ חשוב לענף הדבוראים, אין מניעת לטעת אותו בשדות, הרחק מערוצי נחלים. יש להזכיר, עם זאת, כי גם טיונית החולות, מין פולש מובהק בישראל, מהווה מוקד משיכה לדבורים. נתון זה אינו הופך את טיונית החולות למין לא פולש.

אקליפטוס נחל תבור דופור דרור 5  אקליפטוס נחל תבור דופור דרור 6

תמונה 5 (מימין).  סבך של אקליפטוס המקור בגדות נחל תבור (צולם ב-2006). צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
תמונה 6 (משמאל). מבנה צפוף של אקליפטוס המקור בגדות נחל תבור (צולם ב-2006). צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
להגדלה – לחצו על התמונות

   

תמונה 7 (מימין). אקליפטוס המקור בשמורת שיטה מלבינה אשדוד. ריבוי פרטי איקליפטוס בשמורה זו נובע ממפלס מים גבוה באזור זה במישור החוף (צולם ב-2004). צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
תמונה 8 (במרכז). אקליפטוס המקור בשמורת שיטה מלבינה אשדוד. הפרטים צומחים ומתרבים בקצב מהיר יותר מזה של שיטה מלבינה, עץ מקומי בבית גידול זה (צולם ב-2004). צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
תמונה 9 (משמאל). עצי אקליפטוס מהווים עץ קינון מועדף לדררת קרמר, עוף פולש בישראל. מבין המינים המעטים המקיימים יחסי גומלין עם אקליפטוס המקור מינים פולשים מובהקים. האחרון שהופיע הוא פשפש הברונזה מין פולש הזקוק לאקליפטוס המקור כדי להתקיים. צילם: ז'אן-מארק דופור-דרור ©
להגדלה – לחצו על התמונות

בהיותו מין זר, אקליפטוס המקור אינו משתלב במערכות האקולוגיות המקומיות בישראל, חרף היופי שבעץ והתפקיד שמילא בתרבות העברית המודרנית. מבין המינים הבודדים המקיימים יחסי גומלין עם אקליפטוס המקור מצויים דררת קרמר (תמונה 9), תוכי נזירי ופשפש הברונזה, שלושה מיני בעלי חיים פולשים מובהקים הגורמים לנזקים לחקלאים ולהטרדה למטיילים (פשפש הברונזה). ועם זאת, אקליפטוס המקור אינו בראש סדר הקדימויות לטיפול בצמחים פולשים בישראל: תוצאות הסקר של צמחים פולשים בבתי גידול לחים בישראל (דופור-דרור, 2015), אשר בחן 44 בתי גידול לחים מייצגים בארץ, הראה כי המוקדים של אקליפטוס המקור "קטנים" או "קטנים מאוד" (פחות מ-500 פרטים במוקד) והמוקדים שיוצר העץ דורגו, בסדר הקדימויות לטיפול, בעדיפות שלישית ורביעית. לכן אקליפטוס המקור אינו הצמח הפולש הבעייתי ביותר היום בישראל[3], בהשוואה למינים כגון שיטה כחלחלה או שיטת ויקטוריה, אך מניעת התבססותו בבתי גידול לחים הוא פעולת ממשק נכונה ונבונה.

לסיכום, לנושא ההגדרה של צמח פולש נדרשת הגדרה הכוללת מאפיינים כמותיים, שכבר קיימת, ולא הגדרה איכותית-תיאורית; כך גם להערכת המעמד של אקליפטוס המקור בישראל כמין פולש עדיפה גישה מבוססת על נתונים כמותיים ולא על הערכות איכותיות שעלולות להיות מוטות לצד זה או אחר.

ספרות

דופור-דרור ז'.מ. (2010) הצמחים הפולשים בישראל. העמותה לעידוד וקידום שמירת הטבע במזרח התיכון. אחווה, ירושלים, 186 עמודים.

דופור-דרור ז'.מ. (2015) צמחים פולשים בבתי גידול לחים בישראל – סקר ארצי והצעה לסדר קדימויות לטיפול. מוגש לרשות הטבע והשנים הלאומיים, יוני 2015, 52 עמ'.

שמידע, א. ופולק, ג. 2007. הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך א'.  הוצאת רשות הטבע והגנים.

שמידע, א., פולק, ג. ופרגמן-ספיר, א. 2011. הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך ב'.  הוצאת רשות הטבע והגנים.

Dufour-Dror J.M. (2012) Alien Invasive Plants in Israel. The Middle East Nature Conservation Promotion Association, Ahva publishing, 213 p.

Cummings J., Parker I. & Gilbert G. (2012) Allelopathy: a tool for weed management in forest restoration. Plant Ecology 213:1975–1989.

Panetta F.D. (2007) Evaluation of weed eradication programs: containment and extirpation. Diversity and Distributions 13:33-41.

Pyšek P., Richardson D.M., Rejmanek M., Webster G.L., Williamson M. & Kirschner J. (2004) Alien plants in checklists and floras: towards better communication between taxonomists and ecologists. Taxon 53(1):131-143.

Richardson D.M., Pyšek P., Rejmánek M., Barbour M.G., Panetta F.D. & West C.J. (2000) Naturalization and invasion of alien plants: concepts and definitions. Diversity and Distributions 6:93-107.

Simberloff D. (2003) Eradication – preventing invasions at the outset. Weed science 51:247-253.

Simberloff D. (2014) Biological invasions: What’s worth fighting and what can be won? Ecological Engineering 65:112-121.

Williamson M. & Fitter A. (1996) The varying success of invaders. Ecology 77(6):1661-1666.

הערות

[1] באמצע שנות ה-1990 Williamson הציע תשובה לשאלה "כמה צמחים, מתוך הצמחים הזרים באזור נתון, הופכים למזדמנים, למאוזרחים ולפולשים ?". בתשובתו הציע את סדר הגודל הבא: כ-10% מהצמחים הזרים הופכים למזדמנים, כ-10% מאלה הופכים למאוזרחים (כלומר כ-1% מהזרים) ומתוך המאוזרחים כ-10% הופכים לפולשים, כלומר 0.1% (אחד לאלף) מהזרים. זהו "כלל אצבע" מעשי שבחלקו מבוסס על טענה תיאורטית כי רק חלק מזערי לוגריתמי מצליח לעבור משלב 1 לשלב 2 לשלב 3 בתהליך ההתבססות וההתפשטות של מינים גרים.
[2] "This article explores how exploiting allelopathy in native species could improve restoration success and the re-establishment of natural successional dynamics."
[3] יתכן שאקליפטוס המקור עדיין נמצא בישראל בשלב ההתפשטות האיטי המכונה lag phase.

כל הזכויות שמורות למחבר ולמערכת כלנית ©
ציטוט: דופור-דרור, ז'.מ. 2015. הגדרת צמחים פולשים והתייחסות למעמדו של אקליפטוס המקור כפולש אפשרי בישראל. כלנית 2  http://www.kalanit.org.il/?p=5312


הבהרת הגדרות וקריטריונים למין צמח גר ולמין צמח פולש

מערכת כלנית
הבהרות אלה מתייחסות גם למאמר של ז'אן-מארק דופור-דרור וגם למאמרם של עודד כהן ויוסי ריוב 

א. ההגדרה של מין גר או מין זר לצמחייה המקומית איננה הגדרה מוחלטת.  הגדרתו רק לפי הבאתו לארץ מסוימת בעקבות התערבות האדם או על ידי האדם באופן ישיר, איננה תופסת למשל לגבי מיני צמחים רבים המועברים על ידי ציפורים, אשר מתבססים בברכות מים בהם עברו הציפורים. דוגמאות לכך הם צמחים כמו אולדנית הכף, נורית נימית וכנראה גם רומוליאה זעירה (שמידע וחובריו, 2007; 2011).
ב. משום כך, בישראל לפחות מקובלת על ידי הבוטנאים ההגדרה הכוללת ערך סף פרגמטי ברור – גרים הם צמחים אשר לא נכללו בפלורות של פוסט ( מהדורה ראשונה 1896) ושל בואסייה (1867-1888) ונמצאו בישראל ונרשמו במחקרים ויש להם תיעוד והגדרה סיסטמטית ברורה וטובה החל מראשית המאה העשרים. תאריך זה מקביל פחות או יותר לגידול הלוגריתמי שחל בתעבורה העולמית של מטענים, סחורות ובני-אדם ברחבי העולם. יש הסכמה כי כתוצאה מכך גדל  סדר הגודל של קצב ההגירה של צמחים זרים מארץ לארץ ומיבשת ליבשת.
ג. הגדרת צמח גר כמין פולש (טבלה 1 במאמר של דופור-דרור) כוללת למעשה שני מרכיבים עיקריים :

  1. "צמח מאוזרח, אשר בונה אוכלוסיות יציבות ומתחדשות לאחר 10 שנים לפחות ויוצר כמות גדולה של צאצאים בוגרים נושאי זרעים המופצים למרחקים גדולים מצמח האם. קצב ההתקדמות בשיעור העולה על 100 מטר ל-50 שנה או לפחות 6 מטרים תוך 3 שנים בצמחים בעלי קנה שורש זוחל". במרכיב זה של ההגדרה חסרים לדעתנו מדדים כמותיים חשובים: כמה צאצאים נוצרים? מהם "מרחקים גדולים" אליהם מופצים הזרעים? האם קצב ההתקדמות הוא ממוצע של אוכלוסייה או של מקרה אחד או בודדים? יותר מכך: ההגדרה איננה מציינת כמה אירועים העונים להגדרה צריכים להיות על מנת שהמין ירשם כ"פולש": האם מספיק מקרה אחד מתוך אלף או ממוצע של אירועים או 30% מתוך 100 אירועים?
  2. הצמח הפולש הוא מהנדס סביבה– גורם לשינויים בצורה, בהרכב מגוון המינים ובתכונות הא-ביוטיות של המערכת האקולוגית על פני שטחים גדולים. לא ברור אם מרכיב זה של "פלשנות" הינו מרכיב הכרחי להגדרה ובאיזו מידה ניתן ביטוי כמותי למידת ההשפעה על הסביבה המגולמת במונח "מהנדס סביבה".

ד. אל ההגדרה הכמותית של עוצמה והיקף הפלישה המסתמכת על עבודות חשובות וידועות, ראוי להוסיף גם מדידות וחישובים כמותיים של התכונות הבאות המאפיינות את המין הפולש:

  1. כמות ייצור הזרעים
  2. משך חיוניות הזרעים ושכיחותם בבנק הזרע בקרקע
  3. מרחק ההפצה של הזרעים (עקומה כמותית)
  4. שפעת הנבטים של המין הנחקר בבתי-הגידול השונים בהם חל האילוח
  5. שיעור ההצלחה של התבססות נבטים או צאצאים וגטטיביים בבתי-הגידול השונים בהם חל האילוח
  6. מידת האבקה עצמית של הצמחים הבוגרים
  7. משך החיים של פרט בוגר ממוצע (Longevity)
  8. קצב ההתפשטות המרחבי של זריעים או צאצאים וגטטיביים במרחב או בזמן.

ה. רצוי לכלול במחקר גם מינים מקומיים אוטוכטוניים המתפשטים באופן "לא טבעי" מחוץ לבית גידולם המקורי ובכמויות ובקצבים גדולים מאוד. מינים אלה כדוגמת אורן ירושלים מכונים בישראל "מתפרצים" וקיבלו תנופה עצומה להתפרצותם בעקבות הנטיעות הנרחבות של קרן-קיימת. מקרה שונה הוא אשחר רחב-עלים שבמקור גדל רק בצפון הארץ כצמח בר אך גינונו הביא ל"התפרצות" עצומה של תפוצה גיאוגרפית בתחומי ישובים ובשטחים פתוחים בחבל הים-תיכוני בארץ. קבוצת מינים זו איננה עונה להגדרה של מינים "גרים" אך בעקבות נטיעות נרחבות ושימוש בגננות הם הפכו לצמחים מוברים – פליטי תרבות, שהתפשטו בכמויות ובשטחים טבעיים נרחבים ומתפקדים למעשה כפולשים. עוד ראוי להתייחס גם לצמחי נוי זרים פוטנציאליים לפלישה כפי שעשו דופור-דרור ואחרים (2013).

ו. ההגדרה הכמותית הפורמלית איננה כוללת מידע גלובלי ממדינות אחרות אודות מידת הפלשנות של הצמח הנידון. במקרים בהם קיים ידע "עולמי" שהטקסון הנידון הוא מין "פולש הרסני" בארצות אחרות בעלות אקלים וסובב דומים, רצוי אולי להכריז על הצמח "כמין פולש פוטנציאלי גם בישראל" אפילו אם טרם נאספו נתונים כמותיים מישראל עצמה. מומלץ לאמץ מרכיב זה בהגדרה הכלול במאמרם של כהן וריוב.

הנקודות שהועלו לעיל, מרמזות כי יתכן והמימוש של קביעת קריטריונים כמותיים אובייקטיבים להיות הצמח "מין פולש בישראל" מצריכים הוצאות וזמן רב ואינם ישימים עתה במצב בישראל. יתכן ולפי שעה יש להציע קריטריונים פחות נוקשים אשר יסתמכו על דעת מומחים ויתבססו על הידע והניסיון העולמי, כפי שנעשה במחקריו של דופור- דרור המסוכמים בספר הצמחים הפולשים בישראל ( 2010), אך רצוי שהקריטריונים המרכיבים את ההחלטה על כל מין ומין – יהיו ברורים והדירים ככל האפשר.

ספרות

שמידע, א. ופולק, ג.  2007. הספר האדום – צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך א'. רשות הטבע והגנים
שמידע, א. פולק, ג., פרגמן-ספיר, א. 2011. הספר האדום- צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך ב', רשות הטבע והגנים.
דופור-דרור ז'.מ., פרגמן-ספיר א., קגן ס., יעקבי ט. וולצ'אק מ., אבישי מ., ורד-לשנר ה., הלר א., גלון י וגוטליב א. (2013) צמחי הנוי הזרים הלא רצויים בישראל. המשרד להגנת הסביבה, רשות הטבע והגנים, משרד החקלאות, 19 עמ‘.

Post, G.E.  1896 Flora of Syria, Palestine and Sinai, Beirut.
Boissier, P.E. (1867–1888) Flora Orientalis, 5 Vols. & supplement, Geneva–Basel–Lyon.


14 תגובות למאמר הגדרת צמחים פולשים והתייחסות למעמדו של אקליפטוס המקור כפולש אפשרי בישראל

  1. עוזי פז הגיב:

    בדיונים האחרונים על האיקליפטוס ההתייחסות התמקדה לרוב בנקודת מבט איקולוגית בלבד. גישה זו נראית לי שגויה. ראוי לשקלל את מקומו בנוף עם גורמים נוספים – מהם לזכותו של העץ, מהם לגנותו ונגדו.
    ראשית – האיקליפטוס הוא חלק מהמורשת הציונית. לא בכדי הערבים כינו אותו "סאג'ר אל יהוד" (והשאלה אם הם אכן ייבשו את ביצות או לא אינה רלוונטית).
    לאיקליפטוס ערך כלכלי הן כספק עצה והן כמקור צוף לדבורים.
    מעבר לכך – יש לו גם תרומה לא מבוטלת לנוף הארץ. דומה כי למעט חורשת טל אין מתחרה ליפי חורשותיו ברחבי הארץ. חורשת המייסדים, בשולי הכניסה לשמורת החולה, היא הדוגמה הבולטת לכך.
    חורשות האיקליפטוס הן גם בסיס חשוב למחנאות, לנופש ולמתקני ספורט שונים. עד כאן צד הזכות.
    השאלה האם האיקליפטוס הוא מין פולש, לפי הגדרה זו או אחרת, משנית בעיניי. שאלת המפתח לגביו צריכה להיות האם הוא מתאים לשטח בו הוא ניטע ועד כמה הוא משבש את דמות הנוף הטבעי ומה ההשפעת של צילו ועלי שלכתו על המכלול הסביבתי.
    יש מקום לאיקליפטוסים בשטחים פתוחים, בהתאם לתכנון הכולל שלהם, אך אין לו כלל מקום בשמורות טבע כמו גם בגנים לאומיים, בהם המרכיב הנופי הוא המרכזי שבהם.
    אין לי על כן ספק כי נכון היה לכרות את האיקליפטוסים בתחומי שמורת תל דן. וכי כמה שמורות טבע יש לנו על גדות מים זורמים עם פוטנציאל לצמחיית גדות?
    לו ההכרזה על השמורה קדמה לנטיעה האם היה מי שיעלה על דעתו לאפשר את נטיעתם שם? הוא הדין גם בבקעת הבטיחה, על גדות הכנרת.
    לאחרונה התעוררה השאלה כיצד יש לטפל באיקליפטוסים בתחום המיועד בתכניות עוד משנות ה-50 של המאה הקודמת ל"פארק השרון". כבר אז ניטעו כאן איקליפטוסים לאורך כביש החוף (באזור מכמורת) כדי למנוע את נדידת החולות…
    אבל חולות אלה הם בית גידול ייחודי לצמחייה ולבעלי החיים פסמופיליים (="אוהבי חולות") שהגן ושמורות הטבע שבו אמורים להגן עליהם. יש על כן לכרות חורשות אלה ולאפשר לחברת החרוב ואלת המסטיק ולנוף הרתמים, על כל מלוויהם, מהחי ומהצומח, להתחדש.

  2. עודד כהן ויוסי ריוב הגיב:

    1. האם ההשפעה מהווה קריטריון להגדרת פולשים? הספר "צמחים פולשים בישראל" 2010 (בעברית) ו- 2012 (באנגלית) מציג את הגישות השונות להגדרת מינים פולשים לרבות את אלו של Pysek וחובריו (2004) ו- Richardson וחובריו (2000). אולם ההגדרה כפי שמובאת בפרק המבוא אינה עושה בהן שימוש, אלא מאמצת את ההגדרה הבאה: "מין של צמח שהוא גם זר לסביבה שבה הוא חי וגם הרסני בצורה כלשי לסביבה ולאורגניזמים המקומיים. בבחינת ההגדרה של Pysek וחובריו, שנחשבים לברי סמכא בקביעת המינוח המקצועי בתחום, מסתבר מסתבר שלא מוזכרת בה כלל ההשפעה של מינים פולשים על סביבתם. כדי להבהיר נקודה זו נציג כאן את ההגדרה במקורה:
    "Invasive plants are a subset of naturalized plants that produce reproductive offspring, often in very large numbers, at considerable distances from the parent plants, and thus have the potential to spread over a large area".
    ובעברית, מינים פולשים הינם תת קבוצה של מינים, שהתאזרחו בסביבתם החדשה (מעמידים אוכלוסיה בת-קיימא), מייצרים צאצאים פוריים, לרוב במספרים גדולים מאוד, במרחק ניכר מצמחי האם, ושלהם יש את הפוטנציאל להתפשט על שטח נרחב.
    Pysek וחובריו (2004) מציינים, שבתוך הקבוצה העונה לקריטריונים של מינים פולשים, ישנה קבוצה קטנה יותר של מינים, שבנוסף לתכונות הפלשנות שלהם, הם מתפקדים גם כמהנדסי סביבה (transformers). אנו מסכימים עם דופור-דרור, שההשפעות האקולוגיות של מינים פולשים מהנדסי סביבה על המערכות האקולוגיות הן החמורות ביותר. לכן, מן הראוי להתייחס לקריטריון ההשפעה בהקשר של הערכות הסיכון למערכות הטבעיות, אך קריטריון זה אינו רלוונטי להגדרה של מינים פולשים. המונח מהנדס סביבה אינו עוד מינוח חלופי למין פולש (כפי שמתואר במאמר זה), אלא מונח המתייחס לתת-קבוצה מאוד בעייתית בתוך קבוצת המינים הפולשים. ההנחה שלנו היא, שכל מין המתפשט בהיקף גדול ובצפיפות רבה, מובן מאליו שהוא משפיע באופן שלילי על המערכות המקומיות.
    2. האם הגדרה בעלת מרכיבים כמותיים עדיפה על הגדרה איכותית בעלת גיאומטריה משתנה?
    א. נראה שלשיטתו של דופור-דרור ישנה חשיבות רבה לערכים הכמותיים של קצבים והיקפי התפשטות, כפי שמוצגים במאמר זה של Pysek וחובריו (2004). אם אכן זה כך, אפשר לשאול למשל היכן מופיעים הנתונים אודות קצב ההתפשטות של אילנתה בלוטית, שהוגדרה כמין פולש בספר הצמחים הפולשים? או מי חקר את קצב ההתפשטות של אורן קפריסאי, איזדרכת מצויה, איכהורניה עבת-רגל, ועוד פולשים רבים אחרים שסווגו לרשמית הפולשים בישראל? מדוע יש צורך בגדרה כמותית של קצב התפשטות, אם קבלת ההחלטות לגבי רשימת המינים הפולשים אינה עושה בנתונים האלו שימוש כלל? מסתבר שבפועל, הרשויות התומכות בגישה הכמותית, מקבלות את החלטותיהן על בסיס איכותני ולא על בסיס כמותי. למעשה גם ההגדרה של Pysek וחובריו (2004) המציגה נתונים אודות קצבי פלישה, חסרה נתונים כמותיים לגבי הקריטריונים הנוספים המוזכרים בה: כמה צאצאים פוריים, מה המשמעות של במספרים גבוהים מאוד, ולמה הכוונה בשטח נרחב?
    ב. המונח גיאומטריה משתנה אינו ברור לנו, ובכל מקרה כפי שצוין במאמר של כהן וריוב (2015), פלישה ביולוגית מתקדמת בהרבה מקרים ביותר מחזית אחת, כפועל יוצא של הווקטורים, תכונות המינים, תכונות בתי הגידול ולחץ אמצעי ההפצה. אנו מכירים את המחקרים של Richardson, המצוטטים גם במאמר של Pysek (2004), וכמו גם עבודות נוספות שחקרו את קצבי ההתפשטות הממוצעים של מינים פולשים. מסתבר, שקצב ממוצע הוא מדד בעייתי מאוד, כיוון שהשונות הטבעית היא גדולה מאוד. המידע הכמותי בספרות המקצועית מראה, שהקצב הממוצע של הפצה לטווח קרוב מוערך בין 2 ל- 370 מטר לשנה. הקצב הממוצע של הפצה לטווח רחוק גבוה מזה לפחות בשני סדרי גודל, עם מרחק מקסימלי של 167 ק"מ בשנה בצמח ודליה תלת-אונתית (Wedelia trilobata). האם באמת אפשר לדבר על קצב התפשטות ממוצע? יתרה מזאת, השונות הרבה קיימת לא רק בין מינים שונים, אלא בין אוכלוסיות שונות באותו המין. כיצד ניתן לדבר על קצב ממוצע של מין כמו אמברוסיה מכונסת, המתפשט מחד בקצב לינארי לאורך גדות נחלים, ומאידך בקצב גיאומטרי בין אגני ניקוז? הבעיה בולטת במיוחד בארץ קטנה, צפופה ואינטנסיבית, שבה האדם משמש וקטור משמעותי בהפצת מינים פולשים.
    ג. לשיטתנו, מספר רב של מינים זרים אכן מתאימים להיכנס להגדרת הפולשים, אך לגבי אחרים, יש עוד מקום למחקר, טרם שחורצים את גורלם. זה רלוונטי במיוחד כאשר מדובר במינים בעלי ערך רב לאדם, דוגמת אקליפטוס המקור.
    ד. בעבודה שנעשתה על ידי Kutiel ועמיתיה (2004) נמצא שקצב ההתבססות של שיטה כחלחלה בסביבת ניצנים היה מהיר הרבה יותר מאשר 70 שנה, כפי שמצוין בטקסט. השיטה ניטעה במערכת האקולוגית החופית באמצע שנות השישים של המאה הקודמת, והיא העמידה אוכלוסייה בת-קיימא במספר רב של מוקדים בבית הגידול בפרק זמן קטן מ- 20 שנה.
    ה. האזולה מתפשטת בשטח רציף (בריכת יער) ובצפיפות רבה, כפי שמתואר במאמר הנזכר לעיל, לכן נחשבת כמין פולש גם לשיטתנו.
    ו. מצב שבו חסת מים מופיעה כפרט בודד, יכולה להתקיים אך ורק למשך זמן קצר מאוד. המקומות שבהם חסת מים מתבססת (מעמידה אוכלוסיה בת-קיימא), חייבים להיות צפופים, כיוון שחסת מים מתרבה גם באופן אדוונטיבי. מקרים שבהם חסת מים מופיעה כפרט בודד, יסתיימו או בהכחדתה תוך פרק זמן קצר, או בריבוי לכתם צפוף.
    ז. הטענה שפרקינסוניה שיכנית לא יוצרת מוקדים צפופים אינה תואמת את המציאות. פרקינסוניה שיכנית מתפשטת בשדרות ובקבוצות עצים צפופות בהרבה מוקדים, ובעיקר לאורך צידי תשתיות. אכן, כל מוקד מתחיל מפרט בודד.
    3. האם הגדרתנו מנוגדת לעיקרון של מתן קדימות לטיפול במוקדים קטנים, ומה לגבי סדרי עדיפות לטיפול? לשיטתנו, סדר העדיפות לטיפול, אסור שיעשה על בסיס הוכחת ההגדרה של צמח זר כפולש. צמח פולש הינו צמח הנמצא בשלבים מתקדמים של פלישה ביולוגית, ואילו הטיפול מוטב שיעשה בשלבים מוקדמים של התופעה. לאור האמור, ישנה חשיבות רבה לקדם את המחקר של הערכת סיכון בישראל ולהיערך כנגד פלישה עתידית מבעוד מעוד. אנו גם נוקטים בגישה מחמירה, לפיה כל זריע (צמח בוגר שמקורו בזרע) של צמח זר (שהובא באמצעות האדם), צריך להיעקר ממקומו, בין אם מדובר בשמורת טבע, ובין אם שלא בשמורת טבע, לרבות זריעים של אקליפטוס. האם דופור-דרור מציע חלופה רלוונטית מבחינת סדר עדיפות לטיפול במוקדים קטנים? ברוב המקרים הידועים לנו, השפעת המינים הפולשים על סביבתם ניכרת בשלבים מאוחרים של הפלישה הביולוגית. לכן, קריטריון ההשפעה, אינו יעיל יותר מבחינה זו בהשוואה לקריטריונים ביודגמוגרפיים. יחד עם זאת, כפי שציינו במאמר, לקריטריון ההשפעה אכן ישנה חשיבות רבה לקביעת סדרי עדיפות לטיפול, ולדעתנו זו הובהרה היטב.
    לשיטתנו, מספר רב של מינים זרים ברשימת הצמחים הפולשים בישראל אכן מתאימים להיכנס להגדרת הפולשים, אך לגבי אחרים, יש מקום למחקר נוסף בטרם חורצים את גורלם. הבעיה היא בעיקר עם צמחים בעלי ערך רב לאדם, דוגמת אקליפטוס המקור. כמו כן, מוצע להבדיל בין סדר עדיפות טקסונומי לבין סדר עדיפות רגיונאלי. בעוד שסדר עדיפות טקסונומי עוסק במי מבין הפולשים כדאי לטפל קודם, סדר עדיפות רגיונאלי נעשה על בסיס הרגישות הנופית של בתי הגידול. שיקום שמורת עינות גבתון לדוגמה, נעשה מתוך הרגישות הנופית של בית הגידול, ולמרות שהשיטה הכחלחלה כבר התפשטה בהיקף גדול בישראל, וכמו גם בשמורה עצמה. כלומר, רט"ג מצאה לנכון להשקיע משאבים בשימור בית גידול הנתון לפלישה של שיטה כחלחלה מתוך שיקולים מרחביים ולא מתוך שיקולים טקסונומיים.
    4. סוגיית האללופתיה של אקליפטוס המקור. המוצא הגיאוגרפי של מיני עצים נטועים אינו רלוונטי בהקשר של השפעת האללופתיה על דיכוי עשביה מתפרצת ביער. צל הוא צל, בין אם מדובר בעץ אלון ובין אם מדובר באקליפטוס. חומרים אללופתיים משמשים כמעכבי נביטה, בין אם מדובר בעצים נטועים מקומיים ובין אם מדובר בעצים ממוצא זר. האם ככלל השפעת האללופתיה של עצים זרים על צומח מקומי גדולה מזו של עצים ממוצא מקומי? נשמח להכיר מחקרים התומכים בהנחה זו. יותר סביר להניח, שאם הצומח המקומי היה מתאים עצמו להשפעת האללופתיה של עצים מקומיים, תכונה זו היתה נעלמת במהלך שנות האבולוציה.
    5. התייחסות להבהרות העורכים.
    א. הגדרת צמח כפולש, אינה כוללת כלל רכיב של "הנדסת סביבה". בתוך קבוצת המינים הפולשים, ישנה תת-קבוצה של מינים פולשים הידועים גם כמהנדסי סביבה.
    ב. העורכים מציעים רשימה של תכונות הנפוצות בצמחים פולשים. חשוב לעשות את ההפרדה בין התכונות הפיזיולוגיות ובין התכונות האקולוגיות. קיימת רבגוניות רבה בתכונות הפיזיולוגיות של מינים פולשים, ולכן חשיבות התכונות האקולוגיות, שהן נגזרת ליחסי הגומלין בין התכונות הפיזיולוגיות לתכונות הסביבה החדשה הן חשובות יותר. אנו מסכימים עם העורכים שלימוד התכונות של המינים הפולשים בסביבתם החדשה מצריך השקעת משאבים רבה, ולכן לצרכי הגדרה אנו מציעים בראש ובראשנה את הקריטריונים הביודמוגרפיים כבסיס להגדרה.
    6. התייחסות להערה של עוזי פז
    דבריו של עוזי פז מציגים גישה מאוזנת הרואה על כף המאזניים את שימור המגוון הביולוגי מחד, ואת התרומה של האקליפטוס לשירותי המערכת מצד שני. אנו מסכימים עם דבריו של עוזי, ששאלת המפתח לגבי כריתת האקליפטוס צריכה להיות תלויה בשאלה כמה הוא משבש את מטרות שמירת הטבע והנוף הטבעיים, ולא בהגדרתו כפולש. מסיבה זו, אנחנו מתנגדים לכריתה גורפת של אקליפטוס בשמורות הטבע, ומציעים לבחון כל מקרה לגופו. באשר לדיונות החול בנחל אלכסנדר, השפעת האקליפטוס על האוכלוסיות הפסמופיליות נראית לנו זניחה לחלוטין, לעומת השפעת ההתבססות של הצומח המקומי והשפעתו על ייצוב החולות. אף על פי כן, אנחנו תומכים במחקר של אביב אבישר, שמטרתו לסייע בקבלת החלטות ממשקיות, ומאחלים לה הצלחה רבה במחקר.

  3. עמי זהבי הגיב:

    שאלה צדדית, לגבי "השם הערבי של האיקליפטוס – סג'ר אל יאהוד", שמזכיר עוזי פז. כמובן נתקלתי בכינוי הזה פעמים רבות, אבל מעולם לא ראיתי ביסוס לכך. זה מופיע בספרות ישנה? אצל אליעזר שמאלי? אברהם שלמון?

  4. שיר ורד הגיב:

    ברצוני לציין שחורשות אקליפטוסים בהם אין פעילות אנושית אינטנסיבית עשויות להוות מקום מפלט למינים נדירים ואדומים.
    בתופעה זו הבחנו בעיקר בסקר המינים הנדירים בעמק יזרעאל בהם נמצאו מינים אדומים במספר חורשות אקליפטוסים , כגון חורשת תל עדשים חורשת בלפוריה, חורשת כפר יהושוע ועוד.
    גם בשרון – כגון ביער חדרה , ובאילנות שורדות יפה אוכלוסיות של מינים נדירים וכן מינים מוגנים שונים.

    • גדי פולק הגיב:

      אני מחזק את דבריו של שיר. גם בפלשת מצויות חורשות אקליפטוס המקור שבהן תת-היער הוא צומח טבעי עשיר למדי – כמו בקדרון, יער נען ועוד. כנראה שמיעוט פעילות אנושית או יערות מדוללים בהחלט מספקים "מחסה" לצומח טבעי ובתוך זה מינים נדירים, אדומים ואטרקטיביים. לכן יש לקחת בחשבון נתונים כאלה בטרם נקבעת מדיניות כללית לנטיעה או כריתה של מין עץ זה, וצריך לאסוף עוד נתונים מכל רחבי הארץ אודות ההשפעה של היערות הללו על צמחיית הבר.

      • ז'אן-מארק דופור-דרור הגיב:

        שיר וגדי, המינים האדומים האלו היו שם הרבה לפני שניטע איקליפטוס… הם לא זקוקים לעץ האוסטרלי כדי להתקיים. מה שקרה הוא שעצי איקליפטוס ניטעו גם בבתי גידול עשירים ביותר במינים מקומיים, בפרט בשרון. אילו לא היו נוטעים איקליפטוסים במקומות אלו והיו שומרים עליהם, היינו רואי יותר מינים ויותר מינים שהפכו לנדירים.
        אין קשר סיבתי אקולוגי בין נוכחות מינים אדומים לאיקליפטוס, אין יחסי גומלין בין איקליפטוס למינים מקומיים בארץ.
        יחד עם זאת אין ספק כי חייבים לשמר את המקומות האלו בהם נצפו ריכוזים של מינים נדירים ששרדו את הפיתוח האינטנסיבי. אין ויכוח על כך. כל עוד השטח לא מוגן בתמ"א 8 עדיף להשאיר את האיקליפטוסים בתקווה שהם יהוו מכשול לפיתוח באותם מקומות.

        • גדי פולק הגיב:

          ז'אן-מארק, מוסכם עלינו שצריך להשאיר את האקליפטוסים במקום שבו אינם מפריעים לצומח הטבעי ואולי מגינים על הצמחים מפעולות פיתוח אחרות.
          עם זאת, אף אחד לא טוען שיש קשר סיבתי בין אקליפטוסים למינים אדומים או נדירים.. מוזר מנין הגעת למסקנה כזאת. בדיעבד הם מקנים הגנה למינים שכנראה היו שם מקודם, זה ברור. מאידך אין שום הוכחה שאילולא נטעו אקליפטוסים היו יותר מינים, וזאת בהיעדר שטחים מתאימים להשוואה.

  5. שרה שורץ הגיב:

    מה ידוע על העצים הנחשבים מינים פולשים, למשל אקליפטוס המקור, מבחינת הגומחה האקולוגית שהם מהווים לבעלי חיים ממינים שונים החיים עליהם? עצם כריתת העץ פוגעת בעוד אורגניזמים (חסרי יחסי ציבור), כולל מאביקים, אשר מצבם לאחרונה לא כל כך טוב.

  6. אורי רוזנברג הגיב:

    לאור עלייתו של האקליפטוס לכותרות (או לכריתות) בימים אלו, אני שוקד כעת על סרט דוקומנטרי בנושא זה, כולל חומרי ארכיון מראשית תקופת ההתיישבות. עד כה נעשו ראיונות רבים (ביניהם: ד"ר עוזי פז, ד"ר יהושע שקדי, פרופ' אבי שמידע, ד"ר צבי אבני, האקולוגים המחוזיים של רט"ג, אנשי אקדמיה, ק.ק.ל ודבוראים). מי שמעוניין להביע דעתו, לתרום מידע או להמליץ על אתרים מעניינים עם אקליפטוסים – מוזמן לפנות אלי.
    לעוזי פז – בעקבות דבריך על חורשת המייסדים נסעתי לשם לצלם את האקליפטוסים המרשימים. במקום (וקצת לפני כן, לפני הכניסה לשמורת החולה)נעשתה לאחרונה כריתה נרחבת של עצי אקליפטוס, ביניהם של עצים קשישים ענקיים (הקבלן מעדיף אותם כי אפשר לעשות מהם לוחות יפים לשולחנות ולא רק חומר להסקה). נראה לי שיש פער גדול בין ההחלטות הבטיחותיות והמדעיות המכוונות לכריתה מבוקרת של אקליפטוסים, לבין מה שקורה בפועל על ידי קבלנים, כנראה ללא פיקוח מתאים. תיעדתי את המחזה הכואב הזה.
    תופעה דומה התרחשה בעבר הקרוב בחורשת המייסדים וגם ב"חורשת נעמי שמר" בדרום הכנרת. הכותרת בעיתון הארץ אמרה – קקל סמנו 3 עצים, הקבלן כרת 30. מדיניות רט"ג נראית לי מאוד הגיונית ומבוססת מדעית והביצוע מבוקר ומלווה במחקר ומעקב (פארק השרון, נחל זאכי), אך תחת הכותרת "כריתה בטיחותית" למניעת אסונות של נפילת ענפים על מטיילים, הותר דמו של העץ והותר הרסן ונעשות פעולות שנראות בלתי מוצדקות בעליל. לעץ הנכרת יש ערך כלכלי שמממן את הביצוע ומעבר לכך (שלא כמו בשיטה כחלחלה או פרקינסוניה שיכנית) ולדבר יש השלכות חמורות.
    אורי רוזנברג

  7. דידי קפלן הגיב:

    כמי שערך את סקר העצים בחורשת המייסדים וגם פיקח על טיפול בהם מטעם רט"ג, עלי לציין כי הסקר והטיפול היו קפדניים ביותר, מתוך מגמה לשמור על העצים העתיקים בעלי הערך ההיסטורי.
    נכרתו עצים בודדים וטופלו רבים, כולם מתוך מגמה לשמור על בריאות העצים ועל בטיחות המבקרים בחורשה.
    קק"ל לא הייתה מעורבת בטיפול בחורשה, אלא פקיד היערות. לא סומנו 3 עצים ולא נכרתו 30. חבל שמידע בלתי מבוסס ממשיך להתגלגל בעיתונות וברשת. מתוך 174 עצי אקליפטוס בחורשה, נכרתו 23 עצים, מתוך 24 שסומנו לכריתה, כולם הין המצב גרוע או בצפיפות מסוכנת. כל היתר זכו לטיפול סניטרי ובטיחותי.
    אף שאיני אמון על ההיבטים הכספיים של הכריתה, עלי להעיד כי הקבלן לא חסך בציוד מכני כבד ויקר כדי לטפל בעצים בגובה, רק בענפים הנגועים והמסוכנים וספק רב אם הוא יצא ברווח כלשהו. רגישותו של הקבלן אור בקרמן, הייתה לא רק לעצים, אלא גם למי שמקנן עליהם וכל עץ שהתגלה בו קינון, הטיפול בו הופסק, כל זאת ביוזמתו של הקבלן, שרק בידיו היה המידע על מה שמתרחש אי-שם במרומי העצים.
    דידי קפלן

  8. דידי קפלן הגיב:

    בעניין העצומה המופצת ברשת וחילוקי הדעות על הכריתה של האיקליפטוסים בבטיחה:
    אין חילוקי דעות כי האקליפטוס הוא עץ זר וכי כעץ ייעור בבתי גידול יבשתיים הוא עץ ייעור לגיטימי , כמו רבים אחרים.
    שונה הדבר בבתי גידול לחים, שם האקליפטוס מתרבה מזרעים ותופס את בית הגידול על חשבון המינים המקומיים הטבעיים.
    שמורת תל-דן התכסתה בעצי איקליפטוס ענקיים, שתפסו חלק נכבד מבית הגידול הלח המיוחד והקטן (כל שטח השמורה כ- 400 דונם). לולא פעלה רט"ג לכריתתם, לא היו מתחדשים בה עצי המילה הסורית, לא הייתה מופיעה מחדש הערברבה קטנת הפרחים והיה נעלם אולי גם הפרע הריחני. בתל עצמו נכרתו עצי שיטה כחלחלה וכמעט הודברו לחלוטין.
    טרם הטיפול באקליפטוס בבטיחה, הושקעו עשרות רבות של אלפי שקלים בטיפול בפרקינסוניה שיכנית ושטח גדול בין הזאכי והמגרסה בורא, הופיעו בו צמחי אחו לח, מיני גמאים וגם פשטה שרועה. בין הזאכי והירדן נוקה שטח של מאות דונמים מאשל, שהפך שם למין מתפרץ ובעקבות כך נמצאו שם מיני גמאים שונים, פשטה שרועה, אמניה מצרית ועוד, שלא קיימים בתוך חישת האשל.
    בנחל תבור, בו כל הערוץ הלח כוסה בזריעי אקליפטוס נעשתה פעולה של רט"ג ב- 2008 , שעלתה עשרות אלפי שקלים, החזירה לנחל את הדרו. גם פעולה זו עתירת ממון, שכן מיעוט העצים היו גדולים.
    עבודות כאלו הן עתירות ממון, שכן העבודה קשה, קוצנית , אין לעץ כל ערך כלכלי ויש לרסק את כולו!! אין ספק כי פעולות אלו חשובות ובעדיפות לפני טיפול באקליפטוס, אך משאלו נעשות, אפשר ורצוי לטפל גם במינים אחרים זרים לשמורה, מה גם שטיפול זה אינו בא במקרים רבים על חשבון טיפול במינים אחרים, שכן פעולת הברוא של עצי אקליפטוס גדולים מכסה את עלויותיה.

    בשמורות טבע יש להתייחס באופן שונה לעצים זרים מאשר ביערות. עצי אקליפטוס, שאינם בעלי ערך היסטורי (חורשת המייסדים ביסוד המעלה, "חורשת האקליפטוס"), או שאינם LAND MARKS בנוף (האקליפטוס בגן לאומי תל צפצפה ברמת כוכב), ראוי שיכרתו ומינים מקומיים יתפסו את מקומם ואת תפקידם (צל, חניון וכד'), שכן זו מהותה ומטרתה של שמורת טבע. נכון כי יש לעשות זאת בהדרגה, בשום שכל וברגישות לרחש ליבו של הציבור (כפי שנעשה הדבר בתל דן, למשל, עם הרבה הסברה לציבור).

    כריתת האקליפטוסים בבטיחה באה לשרת גם את סילוקו של מין זר משמורת טבע, שהיא רובה ערוצים צרים וארוכים, קל וחומר כשהוא ליד מים ובעל פוטנציאל נביטה רב.
    אין בדברי משום הקלת ראש בערך הרגשי לעצים, או בהיותם מקור מזון לדבורים. לפיכך יש לשמר עצים בעלי ערך הסטורי ונופי מיוחד בשמורות טבע ובגנים לאומיים, לשמר את חורשות אקליפטוס המקור מחוץ לשמורות ומחוץ לנחלים וגם לטעת אותו, או מינים אחרים של אקליפטוס, העשירים בצוף, באזורים שייעודם הוא יער נטע אדם, או חקלאות.
    דידי קפלן

  9. אורי רוזנברג הגיב:

    לדידי קפלן
    אכן אתה צודק והשימוש בשם חורשת המייסדים היה שגוי, המקום בו נכרתו עצים רבים בינואר שנה זו הוא המשכה של חורשת המייסדים לכיוון מערב, חורשה שאף היא באחריות רט"ג, על אף שאינה שטח מוכרז רשמית כחלק משמורת החולה. בחורשה זו אישר פקיד היערות הארצי לפני שנה או יותר לכרות מספר קטן של עצים, אך נעשתה כריתה נרחבת והוסבר לאנשי ק.ק.ל (מידע מאת ד"ר ניר הר) שנפרצה דרך לאורך 200 מטר בתוך החורשה. אגב – מפי פקיד היערות הארצי נמסר לי שאינו יודע על אישור שניתן ממשרדו לפעולה זו.
    הכתבה על הכריתה מעבר למסומן נעשתה כפי שציינתי בחורשת נעמי שמר ותוכל לראות את צילום הכתבה וגם את הכריתה בדרך שנפרצה בתוך החורשה בגבול שמורת החולה בסרט שעלה כעת לרשת.
    אכן יש מידע שגוי בעיתונות וברשת, אך יתכן והדבר נובע מחוסר שקיפות בפעולות שנעשות, בחוסר הסברה לציבור מראש (לגבי בתי גידול לחים אני השתכנעתי ואני יכול לתת עוד דוגמאות שם ראיתי את ההתפשטות מזריעים במו עיני, כגון שלולית חורף ברחובות) ובחוסר תיאום בין הרשויות השונות (בלשון המעטה).
    הלינק לסרט בתגובה הבאה.
    אורי

  10. אורי רוזנברג הגיב:

    הסרט "משל האקליפטוס" נמצא בלינק הבא: יש לוודא על ידי לחיצה על סימן HD בצד ימין מתחת לסרט שההקרנה ברזולוציה מירבית 1080 לשם צפייה במסך מלא
    https://vimeo.com/154749903
    אורי רוזנברג

  11. אייל אלוני הגיב:

    כל המינים פולשים. ובעיקר בני האדם פולשים. והטבע לא מבדיל. והתפיסה הרומנטית לפיה צריך להצמד למגוון מסויים של תאריך מסויים הוא שרירותי ומטופש בדיוק כמו ההיתקבעות של החרדים על החליפות והכובעים, אולי זה היה מתאים אז, אבל הזמנים השתנו. הורדוס לא היה שותל אקליפטוסים אם היה יכול? קנה המידה האמיתי הוא התועלת או הנזק שקיימים בהווה: הצל, המרחב הנוח שקיים תחתם , הגודל לכשעצמו. החלוצים בארץ לא היו מהנדסי שימור, הם היו מהנדסי סביבה. לטובתם באופן הנאמן ביותר לטבע: באופן אנוכי. בטבע יש תחרות, ואני בעד האקליפטוסים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *